little angel of death

chapter seven

Evil is the shadow of an angel

הוא הלך לישון,הוא לא רצה לשמוע הסברים,הוא לא רצה לשמוע תירוצים,הוא לא רצה לשמוע כלום.
הוריו ישבו בסלון,חוששים מעט,זו הפעם הראשונה שראו את סמאל בצורתו הכמעט שלמה,והם רק יכלו לנחש כמה כאוס הוא הולך לגרום,ולחשוב על הטעות הגדולה שעשו לפני כמעט 18 שנה,כשברחו מגן העדן.

"לוק" לוסי נכנסה לחדרו,מעירה אותו כמו בכל בוקר.
"מה" הוא נהם,עיניו עדיין סגורות.
"מאוחר כבר,יש בית ספר" היא אמרה,הוא בתגובה פקח את עיניו ונעץ באימו זוג עיניים שחורות ועצובות,מפוחדות.
"אני מפלצת" הוא מלמל כשלוסי התכוונה לצאת מהחדר.
"למה אתה אומר את זה?" היא שאלה בזעזוע.
"אפילו אתם חושבים את זה" הוא הטיח בה,קם ממיטתו.
"שלא תעז להגיד את זה" היא נעצה בו מבט חמור.
"אתה הבן שלנו,אנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר בעולם הזה,ולא משנה מה אתה עובר עכשיו,אנחנו נעבור את זה יחד" היא נעצה את עיניה הכחולות בעיניו השחורות,מבחינה בניצוץ קטן שעבר בעיניו,נאנחת כשהיא מבינה את המשמעות.
לוק נכנס למכונית,שקיות שחורות תחת עיניו,שיערו לא מסודר וטרנינג זרוק לבוש על גופו.
הוא נסע לביתו של שון,צופר שתי צפירות קצרות וחיכה דקות ספורות עד שיצא.
"היי" שון אמר,מצבו לא נראה יותר טוב.
לוק הנהן בתגובה ושון נשך את שפתיו.
שבוע עבר מאז המוות של רוי,שבוע של סבל.
"אתה בסדר?" שון שאל את לוק,יודע את התשובה.
לוק הנהן,משתדל להחזיק את הדמעות בפנים.
הוא איבד את החבר הכי טוב שלו ובזמנו הפנוי הוא הופך למפלצת,כן,הכל בסדר.
הם נכנסו לכיתה,אף אחד לא העז להוציא מילה,כל תלמידי הכיתה נעצו בהם מבטים מרחמים,מפחדים לדבר.
המורה החלה ללמד,מידי פעם נועצת בהם מבטים גם היא.
"סמאל" הוא שמע לחישה,עיניו נפערו בבהלה.
"אתה שייך לי סמאל" הוא שמע לחישה נוספת.
לוק נפל על הרצפה,אוחז באוזניו,כאילו מנסה להסתיר את הרעש.
"זה הייעוד שלך" הוא שמע פעם נוספת,פיו של לוק נפתח וצרחה מצמררת יצאה ממנו.
חלון הכיתה נשבר,התלמידים כיסו את אוזניהם בכאב ותלמידים אחדים החלו לבכות.
לוק פקח את עיניו,המראה של חבריו לכיתה מוטלים בכאב על הרצפה,אוזניהם מדממות,הוא לא יכל יותר.
הוא אסף את דבריו וברח,כשבזווית עיניו הוא יכל להבחין בבל שבדיוק עברה,וראתה את כל המתרחש.