Only the dead have seen the end of war.
טום היה הראשון להתעורר ולהרים את ראשו מהחול הקר ששכב עליו.
בזווית עיניו יכל לראות את סמאל מכורבל בתוך כנפיו הגדולות וחיוך קטן עלה על פניו.
"סמאל" הוא מלמל וניער את המלאך מעט.
"סמאל" הוא חזר בשנית וניער אותו מעט יותר.
קול המהום חלוש נשמע מפיו של המלאך העייף.
"אתה צריך לקום,אנחנו חייבים להמשיך" הנער קרא,מנסה להאיץ בחברו.
"מה הטעם בכלל" המלאך לחש בשקט.
סמאל איבד תקווה,הוא לא חשב שמשהו טוב יכול לצאת מהמסע הזה של השניים,הוא ידע ששום דבר לא יוכל לעזור לשניהם,שום דבר לא יכול לעזור לו,כי הם שניהם אבודים,בלי שום תקווה בליבם.
איזו תקווה נשארה בליבם של מלאך המוות ושל הנשמה האבודה מהגיהנום?.
"מה אתה מדבר בכלל" הנער החל להתעצבן מחוסר האמונה של המלאך.
"אנחנו נמצא את אלק והכל יסתדר" הוא השליך את ידיו בתנועה עצבנית על החול,מעיף כמה גרגירים באוויר.
"ואם הוא בכלל לא ירצה לעזור לנו?" סמאל שאל בהתחכמות.
"תחשוב על זה,מה נגיד לו כשנגיע אליו?
היי אלק,אני סמאל וזה טום,אני מלאך המוות והוא שודד זקנים עיוורים שהוצאתי מהגיהנום,תעזור לנו?" הציניות בקולו נטפה וכעס מילא את ליבו של טום על ההתנהגות הילדותית של סמאל.
"שיהיה לך בהצלחה מלאך" הוא אמר לבסוף והתרומם מהחול,מתחיל ללכת.
"לאן אתה הולך?" סמאל שאל בייאוש,משלב את ידיו.
"לחפש את אלק" הנער צעק לו,ממשיך להתרחק ממנו.
"בלעדיי?" המלאך שאל,ליבו פעם במהירות,הוא ידע שטום רציני.
"אתה בוחר לוותר בכל פעם מחדש" הוא צעק לו,סמאל נאלץ להתרכז במיוחד בכדי להבין מה אמר משום שכבר היה רחוק ממנו.
סמאל גלגל את עיניו ופרש את כנפיו הגדולות.
"מה לעזאזל אתה עושה?" הנער צעק בפחד כשכנפיו הגדולות של המלאך עטפו אותו והרימו אותו לשמיים.
"רצית להתקדם לא?" הוא אמר בהתחכמות,ממשיך להתעופף.
"תוריד אותי" הנער צעק,מרגיש קרוב למוות בפעם השנייה בחייו.
צחוקו של סמאל נשמע באוזניו של הנער המבוהל.
הצחוק של סמאל היה יפייפיה,הצליל העדין שלו הכניס מעט רוגע לליבו של טום.
השניים נחתו וטום מיהר להישכב על האדמה הרכה.
"בחיים שלך אל תעשה את זה שוב" הוא אמר,עיניו מביעות מבט רצחני אל סמאל.
"אז אל תעזוב אותי שוב" סמאל אמר בכעס,עיניו השחורות נהפכות שחורות לגמרי.
"לא באמת התכוונתי לעזוב אותך" הוא גלגל את עיניו,נאנח בייאוש מהתנהגותו הילדותית מעט.
"צריך להמשיך" עיניו השחורות של סמאל לא חזרו לקדמותן,טום ידע שהפעם באמת עיצבן אותו.
"קדימה" הקול שבקע מגרונו של סמאל הפחיד את טום.
סמאל פתח את ידיו כתנועת חיבוק אך טום ידע שזה רק בשביל שיאחוז בו בזמן התעופה.
הוא נאנח בתסכול,נכנס בין ידיו של סמאל.
המלאך פרש את כנפיו המרשימות שהיו גדולות מספיק בכדי לעטוף את שניהם יחד.
"התחנה הבאה,בוסטון" הנער מלמל,נועץ את עיניו החומות בעיניו של המלאך.
עיניו השחורות חזרו לקדמותן,ננעצות גם הן בעיניו החומות.
כל כך הרבה ניצוצות עברו בעיניו השחורות,עד שכבר אי אפשר היה לספור.
YOU ARE READING
little angel of death
Viễn tưởngהוא הרגיש פגוע,הוא הרגיש שבור,הוא הרגיש תיעוב עצמי,סלידה,הוא הרגיש נטוש,לא שווה כלום. הוא לא ידע איך הוא יצליח להמשיך בחייו עכשיו,כשמלאך המוות שוכן כלכך עמוק בליבו,מציף רגשות שלא צפו כבר שנים ארוכות כשהיה לבדו בעולם,והוא ידע,טום ידע עמוק בליבו גם אם...
