little angel of death

chapter twenty

I have a devil on my shoulder where the Angel's used to be.

כולנו מתעוררים מתישהו,מבינים שהחיים,וכל מה שחשבנו עליהם זה שקר אחד גדול.
אצל אנשים מסויימים זה מגיע בילדות,הם חווים משהו שמשנה אותם לנצח,ואצל אחרים זה מגיע בבגרות,כשהחיים מטיחים להם את הקושי בפנים,גורמים להם לאבד תקווה.
חלק מהאנשים מצליחים להרים את עצמם,לחזק את עצמם ולהמשיך הלאה,אבל יש אנשים שנשברים,וזה לא בגלל שהם לא חזקים,אלא בגלל שהם היו חזקים יותר מדי זמן,הסתירו את הכאב והעצב עמוק בתוך הלב,יש אנשים שאחרי שהחיים מטיחים בהם את הכאב והקושי,לא מצליחים להרים את עצמם ונשארים בתחתית,ואלו היו האנשים החזקים ביותר בעבר,שהחיים פגעו בהם הכי חזק

"איפה השטן הזה" סמאל מלמל לעצמו,מטייל ברחבי הגיהנום.
צרחות מקפיאות דם נשמעו כשסמאל הגיע לאזור הנשמות שנועדו להישאר שם לנצח.
הוא הניח את ידו על אוזניו,מנסה בכל כוחו לעמעם את הקולות.
"אני מצטער" הוא מלמל כאילו זו אשמתו.
"אתה צריך" לחישה נשמעה באוזנו.
"מה?" הוא קרא,פוקח את עיניו.
"בגללך רובנו פה" הקול המשיך.
"אתה הרגת אותנו" הלחישה התעמעמה,חושפת מבין הצללים נער כבן גילו בערך,חורים שחורים במקום עיניים היו על פניו,גורמים לנשמתו של סמאל להיעתק.
"מי אתה?" הוא שאל במעט חשש.
"טום" הוא אמר,מתקרב אליו מעט.
"מה קרה לך?" הוא שאל בשנית,מתקרב אליו מעט,בוהה לתוך החורים השחורים.
"שדדתי אנשים עיוורים,לוציפר החליט שזה העונש שלי" הוא אמר ומשך בכתפיו בסתמיות,מנסה להסתיר את הרעד שעבר בקולו.
"כמה זמן אתה פה?" סמאל שאל וטום הרים את גבתו ועיקם מעט את שפתיו כמישהו שחושב.
"כמה זמן אתה כבר מלאך המוות?" הוא שאל וצחק,סמאל פער את עיניו.
"זה כזה ברור שזה אני?" הוא שאל והתקרב לטום אפילו יותר.
"יש סביבך אפלה כזו,גם עיוור יכול להרגיש בה"
הוא אמר וצחק כמו מטורף.
"אתה לא כזה נורא סמאל" הוא אמר,מתיישב על השולחן הקרוב אליו.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" הוא שאל מעט מבולבל.
"הרכילויות פה עוברות פה מהר מידי" הוא ענה,סמאל ידע שטום אינו יכול לראות אותו,אך ההרגשה הייתה שטום יכול לראות דרך נשמתו של סמאל.
"כמו שהשמועה שהשטן רוצה להרוג אותך הגיעה לאוזניי" הוא אמר,משעין את גופו לאחור ונשכב על השולחן,סמאל נעמד לידו.
"על מה אתה מדבר?" הוא שאל וליבו דפק במהרה,כואב.
"השדים דיברו על זה,השטן היקר שלך רוצה להרוג אותך" הזלזול בקע מפיו בכמויות רבות.
"אתה שקרן,לוציפר בחיים לא יפגע בי" הוא התעקש,מרגיש את עצביו מתחילים לעלות.
"למה שלא תראה בעצמך?" הוא שאל,צוחק מעט מהאירוניה.
"אין בעיה,בוא נראה" הוא החזיר בעוקצניות קורא לאחד השדים שיביא אליו את המראה הקסומה של לוציפר.
המראה הציגה את בל ושון,עומדים ומדברים,הוא גיחך גיחוך מלא בזלזול לכיוונו של טום שרק חייך חיוך יודע.
"שלוש" הוא אמר,גורם לסמאל לקווץ את גבותיו.
"שתיים" הוא המשיך,מנמיך את קולו.
"אחת" הוא לחש במסתוריות,ליבו של סמאל דפק בבהלה.
דמותו של לוציפר הופיעה על המסך,סמאל קפץ ממקומו,דם זולג על פניו.
"מה הוא עושה איתם?" הוא צעק,עיניו הפכו שחורות לגמרי,ההילה השחורה התעצמה סביבו,ציפורניו השחורות צמחו במהרה ומבט של מוות היה בעיניו.
"הוא רוצה להרוג אותך,אני צריך להיות ספציפי יותר?" הוא שאל,זלזול על פניו,טום פחד מסמאל,למרות שלא יכל לראות פיזית את השינוי שקרה כרגע ממש תחת אפו,הוא יכל לחוש בזעם ובאפלה שהתפרצו פתאום.
"למה?" הוא צרח,טירוף על פניו.
"מאיפה אני יודע?" הוא שאל ומשך בכתפיו,צוחק מעט בלחץ.
"אני לא מאמין" הוא לחש,דם זולג על פניו בכמויות.
"אני במקומך הייתי בורח מפה" הוא אמר בסתמיות,ראשו מוטה לאחור בשעמום.
"לאן אלך?,אין לי אף אחד" סמאל הביע את חששו בקול.
"יש שמועה" טום אמר וקם ממקומו,מתחיל להסתובב סביב סמאל.
"מלאך שברח מגן העדן,חי כבן אדם" הוא המשיך.
"קראו לו אלק,אני לא יודע איך קוראים לו עכשיו,אני חושב שהוא גר בבוסטון" הוא מלמל,מניח את אצבעותיו על סנטרו.
"תבדוק את זה" הוא מלמל,מחייך מעט,הפעם הזלזול לא נראה יותר על פניו.