little angel of death

chapter twenty three

The angel of death is still an angel

5 שנים לפני:

"לוק מותק אני צריכה שתלך לקנות לי חלב" קולה של לוסי נשמע מהקומה התחתונה ולוק נאנח בכעס כשהצטרך להניח את השלט של משחק הווידיאו שלו.
"אני חייב?" הנער בן ה13 צעק ברוגז,מגלגל את עיניו בחוסר חשק.
"אני אפילו לא אענה על זה" לוסי צעקה מלמטה,מרוויחה גלגול עיניים נוסף מהנער המרוגז.
"הכסף על השידה" לוסי אמרה,ממשיכה לשטוף את הכלים.
"נו באמת לוק,אתה חייב תמיד ללבוש הכל שחור?" היא מלמלה לעצמה,מאוכזבת מעט מבחירת הצבעים האבסורדית של בנה.
לוק יצא מביתו,אוזנייה אחת תקועה באוזנו כשהשיר האהוב עליו מתנגן.
זה היה יום אפור,השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת והשמיים היו מכוסים עננים אפורים כהים במיוחד.
צמרמורת קלה עברה בגופו של לוק כשהבחין בעננים הכהים שכיסו את השמיים.
השמיים נראו כמעט כועסים,אכזריים.
"נראה שמישהו הכעיס את האיש הגדול שם למעלה" הוא מלמל לעצמו כשהמשיך לצעוד במעט חשש.
רעש הברק והרעם החזקים שנשמעו לצידו גרמו לו לקפוץ מעט,עור ברווז מכסה את כולו,הוא ידע שמשהו לא בסדר.
"אתה בסדר?" קול נעים נשמע מאחוריו ויד שהונחה על כתפו גרמה לו לקפוץ בבהלה.
הוא הסתובב במהירות,נעמד בצורה מתגוננת.
אנחת רווחה נפלטה מפיו כשהבחין בנערה כבת גילו עומדת לידו.
"כן אני בסדר" הוא מלמל,שם את כובע הגקט על ראשו.
עיניה בחנו אותו,לרגע זה הרגיש לו כאילו היא בוחנת לו את הנשמה,ולרגע,רק לרגע הוא יכל להישבע שראה את עיניה הכחולות נהפכות לאדומות.
רעם נוסף שנשמע גרם לו לקפוץ בשנית ולנערה לצחקק מעט,נראה היה שהרעש לא הפריע לה בכלל.
"מי את?" הוא שאל בבלבול את הנערה שהמשיכה לנעוץ בו את עיניה.
חיוך קטן עלה על פניה של הנערה המוזרה שלא ענתה ללוק,אלא רק המשיכה לנעוץ בו את עיניה,כאילו מחכה.
"ילדה?" הוא קרא שוב,גבותיה של הנערה התרוממו מעט בשעשוע,כמעט בלעג.
"גדלת כל כך יפה לוק" הנערה אמרה ולוק פער את עיניו.
"איך את יודעת איך קוראים לי?" הוא שאל בבהלה,כמעט ונופל אחורה.
"זה קרוב,אני מבטיחה לך" היא המשיכה והסתובבה על עקביה.
"על מה את מדברת? מי את?" הנער אחוז האימה ניסה לקבל תשובות שלא הגיעו.
"אתה עוד תבין" היא אמרה,והתחילה ללכת.
רעם נשמע וברק הכה לצידו של הנער המפוחד,כמעט ופוגע בו.
"מה לעזאזל" הוא צעק ונפל על הרצפה כשדמעות בעיניו,הנערה כבר נעלמה.
הניצוץ בעיניו של לוק החל לזהור,כל כך הרבה פעמים עד שאי אפשר היה כבר לספור.