לאחר שנפרדתי מתום, הוא עבר לגור במקום אחר. ההורים שלי היו מופתעים כשסיפרתי להם על הפרידה שלי ושל תום, חוץ מאבא שלי שתמיד אמר לי שאני ותום לא מתאימים. הם תמכו בי בכל צעד שעשיתי.
תום הוא לא אחד שבוגד, ורצה לדבר איתי לפני שנתקדם צעד ביחסים שלנו. אני כל כך מבינה אותו. מזל שהוא פתח את השיחה הזאת לפניי, אני רציתי לדבר על זה הרבה פעמים ולא הצלחתי, לא מצאתי אף פעם את המילים הנכונות. פחדתי שהוא ייעלב וייפגע ממני.
תום רצה לסגור את היחסים שלנו לפני שהוא מתקדם הלאה.
אני לא שמחה על הפרידה וגם לא עצובה, אין לי בשביל מה. יש את הזוגות האלה שאחרי פרידה נופלים למצב קשה ונכנסים לדיכאון, לי ולתום זה פשוט לא קרה. והבנתי למה.
יום אחרי שהוא דיבר איתי על זה, הוא ארז את כל הבגדים והדברים שלו ותוך שבוע הוא עף מכאן. זה היה מביך כל כך להיות אחד ליד השני במצב הזה, לא ידענו איך להתנהג. חוץ מ'בוקר טוב' ו'לילה טוב', לא דיברנו כמעט. נתתי לו אור ירוק.
והנה כמעט חודש אחרי כל הבלאגן הזה, מצאתי לעצמי עבודה חדשה במשרד אדריכלות באזור המשרד של תום, שם מצאתי את עצמי מחדש התרגלתי לעיר, לאנשים ולהכל.
ביקרתי את אחותי בלה והאחיינים החמודים שלי רק פעמיים ואני רוצה לקבוע איתה יום שנלך לארוחת בוקר.
אני עדיין מתגעגעת לדנוור ולמשפחה שלי, וכבר אני מתכננת לטוס אליהם בהפתעה.
עכשיו אני יושבת לי על הספה, מתחת לשמיכת פוך וכוס שוקו חם בידי. אני מסתכלת על השעון שעל הקיר ומגלה שאני צריכה כבר להתחיל להתכונן לעבודה.
אני הולכת לחדר שלי ומתחילה להתארגן.
לבשתי חצאית שחורה שמגיעה אמצע ירכי, חולצת טריקו אדומה ופשוטה ואני נועלת נעלי סניקרס שחורת וגבוהות. פשוט וקלאסי.
אני מורחת על שפתיי אודם אדמדם, לוקחת את תיק הצד השחור שלי ויוצאת במהרה מהבית.
"בוקר טוב" אלין המזכירה וגם החברה הכי טובה שלי, קידמה את פניי בדיוק כשנכנסתי לבניין.
חיבקתי אותה, קבענו שעה לארוחת בוקר יחד ואז נכנסתי למשרד שלי.
הורשתי לעצב את המשרד הפרטי שלי, כולו צבעוני עם פריטים ססגוניים וצבעים משוגעים.
המקום הזה הוא לא מודרני כל כך מה שהופך אותו למאוד יפה ומגניב.
התיישבתי על הכיסא הנוח שלי והדלקתי את המחשב. התחלתי לעבוד על פרוייקט אחד שהתחלתי לא מזמן.
בדנוור עבדתי במשרד קטן ואפילו לקחתי על עצמי כמה פרויקטים לתכנן, אבל רוב הזמן הייתי העוזרת של המנהלים. לא באמת ניהלתי שום דבר.
כשהגיעה שעת ארוחת הבוקר, חיכיתי לאלין מחוץ למסעדה הקטנה ליד המשרד.
ישבתי על הספסל והסתכלתי על כל האנשים המתרוצצים.
מרחוק הבחנתי בליאו ישב ליד המזרקה שהייתה באמצע הפארק, עליו ישבה ילדה בלונדינית קטנה והם צוחקים ומחייכים ביחד.
אם כבר חושבים עליו, לא ראיתי אותו לפחות שבועיים.
הסתכלתי עליהם כמה דקות בלי בושה, עד שליאו שם לב אליי. הוא בחן אותי כמו שאני בחנתי אותו, עד שאלין באה.
"על מי את מסתכלת?" היא הסתירה בגופה את ליאו והילדה ואיתם גם השמש.
"סתם בואי ניכנס"
ישבנו לאכול ביחד כמו גם בארוחת הצהריים.
לקראת הערב הייתי כבר בדרך חזרה לבית.
מתחת לבניין ליאו עמד ונראה היה שחיכה למישהו. התקדמתי אליו ומחקתי את החיוך המטומטם שהיה על פניי.
"שמעתי שאת ותום נפרדתם"
נעמדתי לידו ונשענתי על הקיר במן ייאוש כזה.
"כן" הסכמתי, מה עוד יכולתי להגיד? מעניין למי עוד תום סיפר עלינו?
"מה קרה ביניכם?" שאל וגם עכשיו הייתי מופתעת ממנו.זה לא עניינו בכלל.
בחרתי שלא לענות לו ולהתעלם משאלתו. אני לא רוצה לספר לאף אחד על היחסים שלי עם תום. זה החיים הפרטיים שלי, ואני בכלל בקושי מכירה אותו.
הרגשתי את מבטו עליי והסתכלתי עליו.
"אני עולה" הודעתי לו ועליתי במהירות במדרגות, שמעתי את קולות נעליו הרועמים מגיחים מאחוריי.
כשהתקדמתי לדלת הבית שלי ליאו פשוט סובב אותי אליו והצמיד אותי לקיר המפריד בין הדלתות שלנו. "מה אתה.." הוא עצר את דבריי בנשיקה. הוא נישק אותי נשיקה רכה על הלחי.
מאיפה זה בא לו עכשיו? הבן אדם הזה לא הגיוני.
הרחקתי אותו קצת ממני באמצעות דחיפה קלה בבטנו, אבל לבסוף השתחררתי.
המשכנו להסתכל אחד על השני, בלי לחשוש שאחד השכנים יכול לראות אותנו.
אחרי כמה דקות עצרנו וליאו התרחק קצת ממני.
נגעתי בלחיי ואני בטוחה כל כך שאני אדמדמה מבושה, ואני נראית כמו ילדה קטנה.
"בואי" ליאו אמר בפתאומיות, פתח את דלת הדירה שלו והכניס את שנינו פנימה.
תוך שנייה הרגשתי את הקור חודר לעצמותיי, נראה היה שהמזגן היה דלוק כבר כמה זמן.
לא שכחתי איך הבית שלו נראה. ליאו הניח את ידו על כתפיי וכיוון אותי אל הסלון.
שום דבר לא השתנה פה.
התיישבתי על ספת העור הנעימה שלו והוא הלך אל המטבח, משאיר אותי לבד.
שמעתי את הקול הרועש של הקומקום. ליאו הלך לעבר המסדרון ויצא משם עם שמיכה דקה בידו.
הוא העביר לי אותה ואז חזר למטבח.
אחרי כמה דקות הוא התיישב לידי והניח על השולחן, שתי כוסות תה.
התעטפתי בשמיכה והתעמקתי בתמונות שעמדו להם שם על הארון.
ליאו בטח שם לב לסקרנות שלי והחליט לסיים עם זה. הוא קם ולקח את כל התמונות שעמדו שם, וחזר להתיישב לידי.
"אלה כל האחים שלי" זכרתי את התמונה הזו מהפעם הקודמת.
"זה לוקה, תומס, אני, ריי וזאת ויקי"
את לוקה ואת תומס זיהיתי, וריי וויקי נראו כל כך דומים לאחים שלהם. הם נראים אנשים טובים.
"ומי אלה?" הצבעתי על התמונה של ליאו עם הילדים שצחקקו. עכשיו נזכרתי, הילדה בתמונה היא אותה אחת שראיתי היום עם ליאו.
מה הקשר שלהם?
ליאו חייך בגאווה והעביר את התמונה לידי.
"זאת קלואי ותיאו הילדים שלי"
אני בהלם. אז הוא נשוי? הילדים שלו כל כך חמודים, נראה שהם מעריצים את אבא שלהם
"הם דומים לך" חייכתי ואז הפנתי אליו את מבטי. "זה אומר ש.." באתי לומר והוא שוב עצר אותי "תירגעי אני לא נשוי" הוא ענה על שאלתי והנהנתי אליו.
"מה תום עשה לך?" שאל בפתאומיות והסתכל עליי.
"לא בא לי לדבר עליו עכשיו"
הסתכלתי עליו בחזרה והשענתי את גופי לכיוונו.
כרגע הייתה אווירה שונה.
YOU ARE READING
תשוקה בוערת
Romanceאן עוברת לגור במנהטן עם בן הזוג שלה. היא עוזבת משפחה שלמה וחברות בשביל להתחיל חיים חדשים ובשביל לפתח את הקריירה שלה ושל בן זוגה. אך הסיפור הוא לא עליו, אלא על 'הזאב' הפרוע שהיא נמשכת אליו. הם נפגשים בסיטואציה הכי מוזרה שיש, והיא מתחילה להבין שהאופנ...
