"אז.. כדי שאני ילך" התרוממתי מהספה הנוחה בבית של ליאם והתכוונתי ללכת, אבל הוא עצר אותי ונעמד.
"ניפגש שוב?" שאל והסתכל אל תוך עיניי.
הנהנתי אליו בחיוך כתשובה. לא ידעתי עדיין מה מצב היחסים שלנו. אנחנו לא מכירים כל כך.
אבל הנה אני יודעת כמה דברים עליו, ואני מקווה לספר לו גם עליי.
הפרידה שלנו הסתכמה בחיבוק חברי קטן ובחיוך מבויש.
חזרתי לבית שלי והלכתי לחדר, להתכונן לפגישה שלי עם לני. עמדתי להיפגש איתה לארוחה ערב. זאת כבר הפעם השנייה שניפגש אז אני מתרגשת, ולא כל כך יודעת מה ללבוש.
כמו תמיד...
לבסוף החלטתי ללכת על שמלה שחורה קלאסית צמודה בטירוף וקצרה, עם שרוולים ארוכים. נעלתי מגפיים שחורות והתאפרתי קצת.
החלטנו להיפגש במסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן. זאת הייתה מסעדה בסגנון מקסיקני.
כשהגעתי למקום, ישר אפשר היה להבחין בלני עומדת ונראה היה שהיא מחפשת אותי.
פניה זהרו מתחת לפנסי הלילה ונראתה כמו מלאך עם העור החיוור שלה.
היא לבשה שמלת מקסי כחולה שהתאימה לה ממש ונעלה נעלי עקב שחורות.
היא הבחינה בי מרחוק כשאני מתקדמת אליה והיא אליי.
לני החמיאה לי וגם אני לה ואז נכנסנו למסעדה והזמנו כמעט חצי מהתפריט, שהיה כל כך מגרה.
התחלנו בשיחה על מקומות העבודה שלנו.
לני הסבירה לי שבינתיים היא עובדת כמזכירה במשרד להוצאת ספרים.
גם אני סיפרתי לה על העבודה שלי ולאן ארצה להתקדם בעתיד.
"אז.. מה איתך ועם תום?" שאלה והבנתי שעכשיו עברנו לנושא הזוגיות בשיחה.
אוקייי זה עומד להיות קשוח..
"נפרדנו"
"למה? נראתם כל כך מתאימים ביחד"
"זה רק היה נראה ככה אבל זה לא באמת נכון הוא בן אדם מדהים אבל זה כבר פשוט לא מרגיש כמו פעם" אמרתי בפשטות. לא ידעתי איך להסביר את עצמי יותר טוב, ואני מקווה שלני קלטה מהר והבינה את מה שאמרתי.
חייכתי אליה במטרה שתבין שאני לא עצובה בכלל מהפרידה שלי ושל תום. הכל בסדר איתי.
"מה את אומרת על ליאו?" לני שאלה והייתי קצת מופתעת, גם לא ידעתי מה לענות.
"הוא נראה אחלה" אמרתי בקצרה. כמובן שהיו לי עוד מלא דברים להגיד עליו, אבל לא אמרתי אותם. הוא לא נראה אחלה הוא נראה סקסי בטירוף.
לני חייכה אליי חיוך זדוני כזה כאילו היא לא מאמינה לי.
"תדעי לך שהוא רק נראה קשוח וסגור כזה כשתכירי אותו לעומק תביני שהוא מתוק כמו צמר גפן מתוק" היא אמרה בהתלהבות. נשמע היה שהיא מכירה אותו טוב.
"את מכירה אותו טוב?"
"אנחנו מכירים כבר כמעט שלוש שנים אפשר להגיד שכמעט יצאנו לדייט ביחד"
"באמת?" שאלתי בהפתעה והיא הנהנה אליי.
"באותו הזמן לוקה היה מאוהב בי בסתר ולא היה יכול להודות בזה כשהוא שמע שאני עומדת לצאת עם ליאו הוא 'קבע' שאני לא יצא איתו לשום מקום, מפה לשם אני וליאו הפכנו לחברים תאומים בלתי נפרדים ואני ולוקה למאוהבים"
"וואו" אמרתי זה חתיכת סיפור.
"יום יבוא ואני אספר לך את כל הסיפור המלא, עכשיו די לדבר עליי בואי תספרי כבר על עצמך נמאס כבר לשמוע אותי" היא השעינה את מרפקיה על השולחן ובחנה אותי.
"אין לי הרבה מה לספר על עצמי" זה באמת היה נכון. לא היה לי סיפור גבורה אמיץ, או סיפור חיים קשה וקורע לב . יש לי סיפור חיים די משעמם.
לני לא האמינה לי וחיכתה שאדבר.
"אז נולדתי למשפחה די מבוססת, אבא שלי יוצר ומלחין ואמא שלי מורה לספרות" כשהתחלתי לדבר עליהם הרגשתי את הדמעות יוצאות לי מהעיניים.
"היי הכל בסדר" לני העבירה לי מפית וחייכה אליי. "תודה את לא מבינה כמה אני מתגעגעת אליהם" התעשתתי על עצמי והמשכתי לספר לה את כל הסיפור שלי, מהפרידה מההורים שלי עד היום.
העברנו את המשך הערב בבדיחות וסיפורים מצחיקים שקרו לנו, הצטלמנו והעלו את התמונה לכל אפליקצייה אפשרית ואז הגיעה זמננו להיפרד. הייתי עייפה ורציתי רק להגיע הבייתה ולהישפך על המיטה. אני ולני קבענו עוד פגישה בשבוע הבא ואז כל אחת הלכה לביתה.
כשהגעתי לבניין, מצאתי את ליאו עומד ליד הכניסה ומסתכל על נקודה מסוימת.
מה הוא עושה פה לבד בחוץ? התקדמתי אליו ואז הוא הבחין בי.
"היי" נעמדתי מולו והסתכלנו אחד על השני
"אני צריך ללכת אבל אני אחזור" אמר בחשדנות והסתכל לצדדים.
שמתי לב שהוא אחז קיטבג שחור וענקי, ולבש בגדים שחורים. הוא נראה לי ממש חשוד ברגע זה. הוא כל הזמן בדק שאף אחד לא מסתכל עלינו, והוא יסתכל כל שנייה על שעונו לבדוק מה השעה.
"אתה בסדר?" שאלתי ובאמת התעניינתי מה קורה לו? אולי קרה לו משהו? אולי מישהו איים עליו להרוג מישהו ובגלל זה הוא לבוש כמו כל המפחידים האלה מהסרטים?
הפסקתי להחדיר לעצמי דברים מוזרים לראש.
הוא בן אדם מאוד נחמש אין סיבה שהוא...
משום מקום עברה לידינו מונית, שבטוח הייתה מיועדת לליאו.
"אני צריך ללכת אם תצטרכי אותי תתקשרי" הוא הכניס לתוך ידי פתק מקומט.
הוא אחז בכתפיי והסתכל עליי כאילו זו הפעם האחרונה שנראה אחד את השני. וזה הפחיד אותי. לגמרי.
"אן" הוא אמר את שמי
"מה?"
"את אחלה בן אדם"
"תודה?" הוא חייך אליי, וככה נפרדנו.
החזקתי את הפתק הקטן שהביא לי בחוזקה ועליתי לדירה שלי.
הורדתי את הנעליים מרגליי, הוצאתי בקבוק יין מהמקרר ומזגתי אותו לתוך כוס ענקית.
הגעתי איתה לסלון ונשכבתי על הספה.
פתחתי את המכתב שליאו הביא לי.
"קליסטוגה, קליפורניה"
למה הוא כתב לי את זה? נשמע דפיקה חלשה מהדלת וקמתי בעייפות לעברה.
פתחתי אותה והופתעתי לראות את חברתי, ניקול. זאת אומרת חברה טובה לשעבר...
בעבר היינו החברות הכי טובות מאז התיכון אבל התרחקנו מאז שהתחילה להשתמש בסמים ולצאת עם אנשים מפוקפקים. ההורים שלי אף פעם לא אהבו אותה.
נחרדתי למראה הבחורה שהייתה החברה הכי טובה שלי. עיניה נראו עייפות ומסוממות, לחיה היו שקועות מאוד ונראה היה שהיא רזתה בטירוף. היא לבשה חולצת טריקו לבנה מלוכלכת וחצאית מתנופפת קצרה, ועלה כפכפים רגילים. שיערה הערמוני והארוך שהיה פעם נראה כאילו מישהו דרס אותו, כמה פעמים.
"מה את עושה פה?" שאלתי ושילבתי את ידיי.
לא ראיתי אותה כבר יותר משבע שנים, מאז נעלמה ולא ראיתי אותה יותר. עד עכשיו.
"אני יכולה להיכנס?" היא שילבה את ידיה כמוני ונראה היה שהיא רועדת מקור, אז אפשרתי לה להיכנס.
"תישבי" אמרתי לה והבאתי לה כוס מים.
אחרי שהיא שתתה את כל תכולת הכוס במהירות היא שבה להסתכל עליי.
"אני יכולה להישאר רק הלילה?" שאלה וידעה כבר מה תהיה תשובתי. וזה מה ששנאתי אצלי. הייתי תמימה מידי, בחיים לא יכולתי להגיד לא גם אם זה לא היה מוצא חן בעיניי.
אני רחמנית וסלחנית ותמימה מידי.
הבאתי לניקול את אחת מהפיג'מות שלי ואז היא נכנסה להתקלח.
בינתיים ערכתי בשבילה את חדר האורחים ואז הלכתי לחדרי.
התיישבתי על המיטה ושוב קראתי את הפתק שליאו נתן לי. למה הוא נתן לי את זה? הרי אנחנו בקושי מכירים.. ומה כבר יכול לקרות לי שאני יזדקק לעזרה שלו?
החלטתי. לקחתי מזוודה קטנה והכנסתי אליה כמה בגדים ואביזרים שאצטרך. "לאן את הולכת?" שמעתי את קולה של ניקול מאחוריי והסתובבתי אליה. גם אני לא האמנתי למה שאני עומדת להוציא מהפה
"לקליסטוגה שבקליפרוניה"
YOU ARE READING
תשוקה בוערת
Romanceאן עוברת לגור במנהטן עם בן הזוג שלה. היא עוזבת משפחה שלמה וחברות בשביל להתחיל חיים חדשים ובשביל לפתח את הקריירה שלה ושל בן זוגה. אך הסיפור הוא לא עליו, אלא על 'הזאב' הפרוע שהיא נמשכת אליו. הם נפגשים בסיטואציה הכי מוזרה שיש, והיא מתחילה להבין שהאופנ...
