תשוקה בוערת

פרק 12

"מה המבטים האלה ביניכם? הזדיינתם או משהו כזה?" ניקול שואלת אותי ואת לוקאס ורוב מרים אלינו מבט. אני אהרוג אותה בסוף.
אני מרגישה את האדמומיות שלי בפנים ואני מובכת ברמות.
אני שולחת אליה פרצוף רגזני ולוקאס בתגובה רק צוחק. נהנה מהסיטואציה הזו.

אחרי שכולם סיימו לאכול את ארוחת הבוקר, ניקול הלכה להתארגן ואני ולוקאס חיכינו לה בחצר.
" את רוצה להגיד איך לעזעזל נפכתם לחברות? הבחורה הזאת משוגעת" לוקאס שאל אותי והתכוון לניקול. אני רק צחקקתי וחשבתי מה לענות לו.
"פעם היינו חברות טובות. בוא נגיד שלא ראיתי אותה כבר כמה שנים, יום אחד היא פשוט נעלמה. אנחנו לא בסטיות ואפילו לא חברות" הבהרתי לו את הנקודה כדי שיבין. בחיים לא היו לי חברות כמו ניקול.
"תביאי את הטלפון שלך" לוקאס ביקש ממני, ואני הבאתי לו אותו. הוא הכניס את המספר שלו והחזיר לי בחזרה את הטלפון.
"תתקשרי מתי שאת פנויה" אמר בקצרה ובדיוק ניקול הופיעה.
"הולכים להמשיך לבלות" ניקול צעקה ורצה אליי בהתלהבות יתר.
"ממש אבל ממש לא.בואי" אמרתי באותו הטון והיא עשתה פרצוץ.
טוב הגיע הזמן להיפרד. להביא ללוקאס חיבוק או נשיקה? בלחי או בפה? אין לי מושג. אולי רק להגיד לו 'להתראות'? מה אנחנו בדיוק?
בזמן שחשבתי מה יהיה הצעד הבא שלי, לוקאס כבר הספיק להתקרב אליי ולחבק אותי חיבוק קטן. כשהוא שיחרר ממנה חייכתי אליו והסמקתי.
"תגיד אתה במקרה מכיר את ליאו סמית'?" שאלתי. יכול להיות שלוקאס מכיר אותו. ליאו נראה אחד מהבחורים האלה שמסתובב עם החברה המפחידים.
"מאיפה את מכירה אותו?" הוא עיקם את שפתיו והתקרב אליי.
"הוא היה השכן שלי במנהטן ואז פתאום הוא נעלם. בלילה שהוא עזב הוא אמר לי ליצור איתו קשר. לא באמת הבנתי למה הוא התכוון" אמרתי בכנות, כן פחדתי שאולי קרה לו משהו. לא סתם הוא אמר לי את מה שאמר.
"אנחנו צריכים להיפגש" הוא אמר,
"היום בערב" השלמתי את המשפט שלו.
למה טון הדיבור שלו הפך למסתורי כזה. הוא מכיר את ליאו? קרה לו משהו? הוא מת?
כנראה התשובות לשאלות שלי נמצאות אך ורק אצל לוקאס. אני מרגישה את זה.
"נדבר" אמרתי והלכתי ישר אל ניקול שחיכתה לי , ישובה על המדרכה.

"אני לא מאמינה שאת והחתיך הזה הייתם ביחד, ספרי לי את כל הפרטים" ניקול אמרה בזמן שניגבתי את שיערי עם המגבת.
המקלחת הזאת עשתה לי ממש טוב, הרגשתי חדשה. וניקול הזאת, מי היא חושבת שהיא? דופקת על דלת הבית שלי אחרי שנים וחושבת שחזרנו להיות חברות כמו שהיינו פעם... גם אם הייתי עושה דברים עם לוקאס זה ממש אבל ממש לא עניינה. אין לה זכות לשאול אותי על החיים הפרטיים שלי, כמו שאני אפילו לא שואלת אותה.
פעם היינו החברות הכי טובות אבל התקופה הזאת נגמרה ממזמן.

לא עניתי לשאלתה של ניקול והמשכתי בעיסוקיי. סירקתי את שערי והתחלתי לפרוק את הבגדים שלי מהמזוודה, ולסדר אותם בארון.
לבשתי גופייה לבנה רגילה ושורט קצר.
ניקול שמה לב שלא התייחסתי אליה, והרגשתי שהיא נפגעה.
נשכבתי על המיטה והדלקתי את הטלוויזיה.
"בואי" אמרתי לניקול לשכב לידי במיטה ונצפה יחד בסרט.
היא התרגשה והתלהבה כל כך וישר באה לשכב לידי, כמו בימים ההם.

קמתי בפתאומיות מהשינה לשמע קולות רעועים מחוץ לחדר. הסתכלתי על השעון והבנתי שהגיע הערב.
בדקתי את הטלפון והחלטתי לשלוח ללוקאס הודעה: שעה ומקום (-; קצר וקולע.
הלכתי לחטט בבגדים שהבאתי איתי וחיפשתי בגד שיתאים לפגישה, או לדייט או כל מה שזה לא יהיה.
"תלבשי משהו סקסי" שמעתי את קולה הישנוני של ניקול מאחוריי. לקחתי את ההצעה הזאת לתשומת ליבי.
לבשתי שמלת סטרפלס קצרה בצבע תכלת-כחול ונעלתי את הסניקרס השחורות שלי. מרחתי אודם עדין על שפתיי וזהו. לא רציתי שירגיש שאני מתיפייפת במיוחד בשבילו, מה שבאמת נכון.
בדקתי את הטלפון וראיתי שלוקאס שלח לי את הכתובת של המסעדה שאליה הוא רוצה שאני יבוא. החלטתי ללכת לפי המפה בטלפון. לא הכרתי את כל המקום הזה, אז ברגעים אלו הטלפון שלי ממש עזר לי להגיע.

אחרי רבע שעה של הליכה מעייפת ומבלבלת למדי, הגעתי. נכנסתי אל המסעדה והתחלתי להסתכל לכל הכיוונים. כמו תמיד. בוחנת את המקום שאליו נכנסתי. המסעדה נראתה יותר כמו דיינר כזה עממי ונחמד בטירוף. בדיוק כמו הבר במנהטן.
מצאתי את לוקאס יושב באחד התאים הפנימיים והתיישבתי מולו.
"מה את רוצה לאכול?" הוא ישר הגיש לי את התפריט והסתכלתי בו. בזמן שבחרתי את המנה שלי, הרגשתי את לוקאס מסתכל ובוחן אותי. אני בטוחה בזה. יש מצב שהוא מסתכל על השמלה שלבשתי, שהייתה חושפנית ויפה משאר הנשים שהיו פה.
אחרי שהזמנו את האוכל, לוקאס פתח את הדיבור על הנושא שבגללו נפגשנו. כאילו לא רק למטרה הזאת, אבל זאת המטרה המרכזית, כרגע.

"אוקיי תספרי לי בדיוק מה הייתה מערכת היחסים שלך ושל ליאו" הוא שאל ושילב את ידיו.
"לא הייתה בינינו מערכת יחסים" התגוננתי ושילבתי גם אני את ידיי. "את האמת שנמשכתי אליו" אמרתי את האמת והוא עיקם פרצוף.
התחלתי לספר ללוקאס את הכל. מההתחלה עד הסוף. מאיך שפגשתי אותו לראשונה, הפגישה המוזרה שלנו ועד לרגע שבו הוא עזב. סיפרתי בפרטי פרטים.
לוקאס צחק אפילו מכל הסיפורים השטותיים שקרו ביני לבין ליאו. ואני מתכוונת למשיכות המיניות.  טרפנו ביחד את ההמבורגרים שהזמנו וכמעט אפילו נחנקתי מרוב צחוק.
"אז אתה יודע איפה הוא?" אחרי שכל הצחקוקים נפסקו הגעתי לשאלה האמיתית.
"הוא עם אבא שלו"
"אבל כשליאו דיבר איתי זה נשמע כאילו אני לא הולכת לראות אותו בחיים והולך לקרות לו משהו רע כאילו הוא קורא לעזרה" סיפרתי את החששות שלי לגבי ליאו.
לא באמת הכרתי אותו כל כך אבל ידעתי מהכמה פעמים שפגשתי אותו שהוא בן אדם טוב. ואם הוא בצרה אני רוצה לדעת על זה.

"בואי" לוקאס השאיר כמה שטרות על השולחן, לקח את היד שלי ותוך כמה שניות היינו כבר מחוץ למסעדה.
"לאיפה אנחנו הולכים?" שאלתי בפתאומיות
היה כבר חשוך בחוץ.
"אל תדאגי" הוא אמר והתחלנו ללכת זה לצד זה. הלכנו על הכביש המהיר בערך עשר דקות עד שהגענו למקום הכי יפה בעיירה הזו.
היה אפשר לראות את הכל מההר הזאה.
הכל היה ירוק כמו ביער, עצים גבוהים וצמחים מתפסים מסביב.
היינו גבוהים משאר העיירה ויכולנו לראות את כל הבתים, כגמדים קטנים.
אני הופתעתי מהמראות היפים שיש פה, לוקאס התיישב על סלע ענקי והסתכל עליי.
התקדמתי אלי והתיישבתי גם אני לידו, קרוב לידו. רגלינו נגעו אחד בשניה וזה הרגיש לי כל כך מוזר.
הרוח הקרירה התחילה להכות בי חזק והצטמררתי, לוקאס שהרגיש באי הנוחות שלי, השיל מעליו את מעיל העור השחור שלבש והניח אותו על כתפיי. "תודה" אמרתי בתמימות.
רציתי לעשות את הצעד הבא אני מרגישה שאני צריכה את זה ורוצה את זה יותר מכל.