תשוקה בוערת

פרק 10

"מה?"
"את קשת הבנה או שאת לא יודעת מה זה להזדיין?" הבחור הסקסי שעמד מולי, דיבר אליי בגסות. לא עניתי לשאלתו.
"אני אחכה לה בחוץ" אמרתי בכניעת ידיים והתכוונתי לצאת אך הוא עצר אותי.
"את יכולה לחכות פה"
"אני יכולה גם לחכות בחוץ" התעקשתי והמשכתי ללכת, ושוב שמעתי את קולו.
"קפוא בחוץ אז אני לא חושב שתרצי למות מהקור בדקות הקרובות" הוא צדק.
החלטתי לחכות לניקול, עם הגבר הזה.

הצצתי דרך חלון הזכוכית לעבר החצר, כמעט ולא היו אנשים, רובם כבר עזבו.
"תרגישי בבית יש פיצה" קולו הפך לפחות תקיף ונשמע רך יותר.
הסלון והמטבח היו בחלל אחד. בסלון ישבו להם ספות עור שחורות ומבריקות לעומת העיצוב הכפרי של הבית.
התיישבתי על אחת מהם והדלקתי את הטלפון שלי. חיכיתי שהסיוט הזה יגמר ואוכל כבר לחזור למלונית.
"לוקאס" הבחור הציג את עצמו והתיישב מולי.
"אן" החזרתי לו ולקחתי חתיכה מהפיצה שהביא לי. אחרי כמה דקות של שתיקה בינינו, החלטתי לדבר למרות המבוכה.
"מה עשית בחדר ההוא?" זיהיתי אותו כשהסתובבתי בבית בתחילת הערב ופתחתי את הדלת, שבו הוא היה.
הוא הרים את ידו המקועקעת וראיתי ניילון שקוף שנצמד אל עורו. הוא עשה קעקוע באותו הזמן, בגלל זה שמעתי את הזרמים של המכונה.
לוקאס ראה שהסתקרנתי ובחנתי את הקעקוע שעשה, ועוד רבים מהם ואפשר לי להתבונן בהם מקרוב.
התקרבתי אליו והחזקתי בידו, סובבתי אותה לכל הכיוונים עד שראיתי את כל קעקועי ידו.

שרוול הקעקועים שלו היה מדהים להפליא.
חלקו היה מעוטר בקעקועים גבריים וחלקו היה צבוע באדום וכחול. וזה ממש התאים לגבר הזה.
זאב גדול עם עיניים כחולות וחודרות תפס את מבטי, בין כל הקעקועים המרשימים.
"יש להם משמעות?" שאלתי בהתעניינות
"ברור כמו לכולם" אמר והרגשתי את מבטו עליי בזמן שנגעתי בידו.
"יש לך קעקוע?"
"לא. לא חשבתי על זה אף פעם" אמרתי בכנות.
"חבל"
"אז אתה מקעקע בתור תחביב?" אני לא יודעת מאיפה השאלות האלה צצו פתאום. אולי כי רציתי להעביר את הזמן עד שניקול תועיל בטובה לסיים עם העסקים שלה, או שפשוט רציתי להכיר את לוקאס יותר.
"זאת העבודה שלי" אמר בקצרה ולא הרחיב.
עזבתי את ידו אחרי שהרגשתי שחדרתי יותר מידי למרחב האישי שלו.

"אני נשארת פה" ניקול יצאה מהחדר
"את לא" הודעתי לה וקמתי ממקומי. אחרי גם לוקאס נעמד לידי.
לא הגענו לפה שהיא תוכל להזדיין ולקחת סמים. זה היה טעות לקחת אותה איתי ל'חופשה' שלי מהכל.
"אני כן ואת לא תגידי לי מה לעשות. את לא אמא שלי" אמרה לי בגועל והתקרבה אליי.
עיניה היו נפולות והיא הייתה מסוממת.
היא לבשה רק סט לבנים שלקחה ממני. עם כל צעד שלה אני התרחקתי ממנה.
היא הזכירה את אמא שלה.

ניקול לא אהבה את אמא שלה, שתמיד הכריחה אותה שתהיה ילדה טובה. היא קיבלה כל מה שרצתה כל עוד היא התנהגה יפה, וישבה בשקט ולמדה טוב ולא עשתה שטויות.
עד שזה התחיל לעצבן את ניקול שרצתה לפרוץ את העולם. לכן התחילה להסתובב ברחוב, עם אנשים שנראים כמו הצרות בחיים שלי.
מפה לשם היא הפכה למה שהיא היום.

"את בחיים לא תגידי לי מה לעשות" היא צעקה תוך כדי התחרפנות. היא שיכורה.
הרגשתי שעוד שנייה מרוב כעס, היא עומדת להחטיף לי סטירה מצלצלת. באותו הרגע, פעם ראשונה בחיים שלי, פחדתי ממנה.
"טו..ב" אמרתי בלחש ומעדתי אחורה על לוקאס. הוא נעמד מלפני והגן עליי בגופו.
נחמד מצידו שהוא שמר עליי.
"רוב תרגיע את הבחורה הפיסכופטית שלך" לוקאס צעק לעבר הבחור שיצא מהחדר שבו שהתה ניקול. הוא היה נטול חולצה ולבש מכנסי ספורט שחורים. הוא דחף את ניקול לחדר בזמן שהיא ממשיכה לצעוק עליי את אותן המילים בבלבול.
"תודה" הודתי לו והסתכלתי אל תוך עיניו.
"את בטוחה שהיא חברה שלך?" שאל לוקאס
"לא?" שאלתי או עניתי לו.
"אני רוצה ללכת" אמרתי בפחד מבועת כזה.
לא היה אכפת לי להשאיר אותה פה. היא לא באחריות שלי כבר.
"איפה את מתגוררת?" שאל אותי ולקח מפתח רכב שישב לו על דלפק המטבח.
"באיזשהו מלונית. אני לא גרה כאן"
"איזו מלונית אני אקח אותך"
לעזעזל שכחתי איך קוראים למקום.
"זה ליד מרכז הקניות קרוב כזה. את האמת שכחתי את השם"

"את רוצה להישאר פה הלילה. מרכז הקניות נמצא בערך שעה מיפה ואני בטוח שאת עייפה"
גם חתיך וגם מתחשב. אהבתי מאוד.
ידעתי שאני לא יכולה לישון בבית לא מוכר לי עם בן אדם ש'בקושי' הרגע הכרתי, אבל הרגשתי בטוחה לידו. וסמכתי עליו שלא יעשה לי כלום.
הרגשתי את זה.
"אני לא אעשה לך כלום אם זה מה שאת מפחדת ממנו" כאילו הוא קרא את מחשבותיי.
"טוב" אמרתי באנחה קלה.
"בואי אחרי" הוא הוביל אותי במדרגות לקומה השנייה של הבית. במסדרון הארוך היו עוד כמה חדרים.
הוא הכניס אותי אל תוך החדר הפרטי שלו.
החדר שלו היה בגודל בינוני מושלם.
המיטה הזוגית עם מצעי הסטאן השחור, תפסה את מקומה על רוב החדר.
אדנית ספרים ומגזינים ישבה לידה.
שולחן עבודה ולפטופ שחור היו בצד החדר.
החדר היה מבולגן בבגדים וכל מיני דברים של בנים שהיו מפוזרים בכל מקום.
חדר רגיל כמו של כל גבר.
"את יכולה לישון פה. אני אשן על הספה בסלון"
הוא הוציא שמיכת פוך לבנה מהארון והניח אותו על המיטה. הוא התכוון לצאת אך עצרתי אותו. "אתה יכול לישון איתי פה?" שאלתי אותו.
פחדתי להיות פה לבד. בבית לא מוכר ובחדר לא מוכר. חששתי מהכל.
הוא הביט בי לרגע נראה היה שלא הבין כל כך מה ביקשתי. "בטח" ענה לי בהתלבטות.
"את רוצה להחליף לבגדים יותר נוחים?" לוקאס שאל אותי והעביר מבט בשמלתי הקצרה.
היה לי קר והיה ברור שלא יהיה לי נוח לישון עם השמלה הזאת.
הנהנתי אליו קלות והוא העביר לי חולצת כותנה שחורה וארוכה ומכנסי טרנינג עבים.
"הם גדולים עליך בכמה מידות. אבל הם יחממו אותך טוב" אמר וחייכתי אליו כאות תודה.
הלכתי לעבר חדר המקלחת הצמוד והחלפתי לבגדיו החמימים של לוקאס.
חזרתי אליו והוא דפק בי מבט שגרם לי לרצות שהסתכל עליי ככה כל הזמן בתשוקה.
הוא נשאר עם חולצתו והחליף למכנסי טרנינג כמו שלי.
עליתי למיטה ונכנסתי מתחת לפוך הנעים. לוקאס נשם לרווחה ואז נכנס גם הוא למיטה, לצידי. זה היה כל כך מביך.
מי היה מאמין שאני ישנה כרגע ליד החתיך האלוהי הזה שאני יודעת רק את שמו, לובשת את הבגדים שלו ומרגישה שהוא כמו המלאך שלי.
למרות שלא הכרנו, הרגשתי שאני מכירה אותו כבר הרבה זמן.
למרות שהמיטה שלו גדולה אני עדין מרגישה את חמימות גופו.
"אם לא נוח לך אני יכול לישון פה על הכורסא"
לוקאס חשב שאני פוחדת ממנו ולא היה נעים לי בשהותו. לא ידעתי מה לענות לו.
כן רציתי שישאר לידי, להרגיש עוד את הרגשות המטורפים האלה. אבל לא יכולתי להשמיע אותם. אני לא רוצה שיחשוב שאני מטורפת עליו ורוצה אותו, כמו כל הבחורות ההן.