teen love דמי והארי

♤פרק 11♤

יום מטורף,  פשוט מטורף, התעוררתי ב4:00 לפנות בוקר לצרחות התסריטאית והבמאי. לפחות אני מתעורר מהר,  בשנייה קפצתי מהמיטה, צחצחתי שיניים והתארגנתי.. יום ראשון ואני כבר עייף, מדהים... החבורה הלכה מכאן רק ב3:00 בלילה. וישנתי בערך שעה. אחרי שדמי הלכה מהאחות יחד איתנו. התיישבנו בחדר שלי ושתקנו שתיקה מביכה. עד שלואי ניסה להעלות דאחקה על דמי כולם השתיקו אותו. היא לא כזאת שמנה, העיקר שנה שלמה רק צחקנו עלייה,  מסכנה. אז אמרתי לעצמי שאני חייב לדבר איתה. ידעתי שלוקח לה חצי שנה להתעורר בגלל שבטיול השנתי שלנו ניסו להעיר אותנו ובגלל שהיא לא הצליחה להתעורר ליום השני,  היא נשארה לישון ואנחנו המשכנו לטייל. ורק בשמונה שחזרנו לאכסנייה היא התעוררה ואמרה "מה כבר בוקר?" אז החלטתי שאחכה לה ליד הדלת ואתנצל על הכל,  מגיע לה. אז עבר דקה,  שתי דקות, שלוש, חמש, עשר... ואז הדלת נפתחה לאט,  ומאינסטינקט הבהלתי אותה ולא אמרתי מילה אחרי זה חוץ מ"בוקר טוב"  מפגר,  מה חשבתי לעצמי?!?! איך המוח שלי פועל לעזעזל?  אחרי זה איפרו אותנו נצח בערך,  למה צריך את זה? גם בנים וגם בנות כאחד,  אתה פשוט על עצמך מסכה לא אמיתית של דבר מושלם שאף פעם לא יהיה קיים,  הבנאדם יכול להיות אומלל ורוצה להתאבד אבל כששמים לו איפור הוא מהמם... הלבישו אותי עם גופייה וגינס קרעים,  התסריט היה מדהים,  היה קטע שדמי גלשה על הגלים הייתה סצנה שהיא יושבת אצל הפסיכולוגית ומדברת איתה, וכשהיא דיברה רק אז שמתי לב לחיוך שלה, לשיער שלה,  לגומת החן שלה, לעיניים שלה והבנתי... מה קורה כאן? הפרפרים האלה הגיוניים?  זה אפשרי?  כמו בחורה אני מתאהב... ובאחת ולא אחרת... דמי!!!