אהבה מאחורי סורגים (הושלם~)

8~תקווה שהופכת לסיוט😢~

פרק 8
ג'ימין רץ במדרגות בית הספר כבר מחכה לחיבוק החם של טאהיוג
החיבוק הזה שתמיד נמצא שם כדי לעודד, לתמוך,להבין, הוא עלה במדרגות ודילג שתיים שתיים בחוסר סבלנות,כדי להגיע הכי מהר וליקפוץ על טאהיונג לחיבוק הכי חם שיש, לבכות, לפרוק כל מה שיש לו על הלב. על הבוקר הקשה שעבר עליו, על המכנס שרק קנה ואהב ונקרע לו,על הפצע ברגל, על שלא הספיק למרוח קרם(כן זה נורא טרגי עבורו), על שהוא כל כך מבואס.
כשהגיע לקומה הרביעית הוא חייך בזמן שעלתה לו מחשבה על איך שטאה תמיד יודע איפה הוא, ומתי הוא צריך חיבוק,
הוא בטוח שטאה מצפה לו בגג עם חיבוק חם!
ג'ימין הניח את ידו על הידית של דלת הגג ונשם נשימה עמוקה..הוא שאף את האוויר באיטיות ושחרר אותו בעדינות החוצה.
ג'ימין יצא אל הגג כשהוא עם הפנים כלפי הדלת הוא לא שוכח שחלק מהקוד שלהם זה לסגור את הדלת ישר אחרי שיוצאים אל הגג.
ג'ימין הסתובב והתכוון להתחיל לרוץ לעבר המחבוא שלהם שנמצא בעבר השני של הגג, בתוך המחסן הקטן של השולחנות והכיסאות ספייר,
אבל הוא נעצר בפתאומיות מבוהל וצרח: "טאה!!!!!!!"
*טאה היה מוטל על הריצפה עם סימנים כחולים בפנים ובידיים, האף שלו דימם החולצה שלו היתה מלוכלכת בדם והמכנס שלו היה מקומט ומלוכלך עם סימנים של נעליים, ג'ימין צרח:
"טאה!!!!!..
טאה!!!!!! קים טאהיונג!!!!!!!!!!!!"
"טאהיונגגג!! "תענה לייי!"
"מה...איך...למה...???????"
ג'ימין נכנס לפאניקה וזה נורא מסוכן לו.
יש לו התקפי חרדה והוא מאד צריך להיזהר שלא להגיע למצבים של התקף, אך עכשיו לא היה לו את הזמן והמקום לחשוב על זה,
הוא יושב על הרצפה מנער את טאהיונג בכל הכוח בזמן שהוא צורח את שמו,
הוא מתרומם וצורח
"תעזרו לי!!!!" "בבקשה" הוא הוסיף כשהדמעות הציפו את פניו..
הוא ניסה לעצום את העיניים ולהאמין שזה חלום..שטאה בסדר והוא בסך הכל יושן עכשיו ויש לו סיוט, הוא פקח אותם במהירות מבין שזו המציאות
לג'ימין יש טראומה קשה מאלימות!
*ענין מהעבר שהוא לא אוהב לדבר עליו*
הוא צרח "טאה"... טאהיונג" אבל טאה לא הגיב, ג'ימין ניהיה סגול! והוא התחיל לנשום בחוזקה בגלל ההתקף, הוא התקשה לנשום ונשימותיו נעשו חזקות וחזקות יותר מרגע לרגע
הוא התחיל להתנשם בכוח ובקושי הצליח הוא נפל על הברכיים ,הניח את כפות ידייו על הרצפה וניסה לייצב את הנשימה אבל הוא לא הצליח. הראייה שלו התחילה להטשתש תוך כדי שהוא נחנק ומנסה לקרוא לטאיונג.
"טא..טאה.." הוא אמר חנוק ובקושי,
ג'ימין נשכב על הריצפה כמעט מחוסר הכרה כאילו מכריח את עצמו להישאר מפוקס ונלחם בהתקף שלו, מנסה לנשום -אבל לא מצליח
הוא לא יכול להשאיר את טאהיונג לבד ככה, הוא פשוט לא יכול! אם הוא יאבד את ההכרה מי ידאג לטאהיונג?
'לעזאזל עם זה' הוא חשב, כשכולו מוצף בדמעות וזיעה 'למה תמיד כשאני בוכה
טאה מחבק אותי וכשאני צריך עזרה הוא הראשון שעוזר לי, - הוא היחיד שאני יכול לדבר איתו על הקשיים שלי, ולעומת זאת אני אף פעם..לא יכול לעזור לו ולהחזיר לו באותה רמה...איזה חבר אני?'
ג'ימין הרגיש שמישהו עומד מולו ומסתכל עליו אבל הוא ראה מטושטש ולכן הוא לא הצליח לזהות את אותו אחד בעזרת המראה,
אבל, הספיק לו רק לשמוע את אותו קול מוכר מצחקק ואומר:
"המון זמן לא נפגשנו פארק ג'ימין" 'ג'ונגקוק!?'

אעעהעהעהעהעהההה אמאלהההה
מה יהיה? האם ג'ימין יצליח להתאושש מההתקף? ומה יהיה עם טאה? ואיך בכלל ג'ונגקוק קשור לכל העניין?
את כל זה תגלו בפרק הבא..😁
-מקווה שהניתם אל תשכחו להצביע ולהגיב- 👇👇🌟🌟🌟
אוהבת אותכם המוןןןןן אין לכם מושגגגג כמה💙💙
מקווה שיש שיפור בכתיבה שלי🤗
תכתבו לי הערות ומה לשפר...בתגובות אשמח לקבל עצות וכו' לשיפור..
המלצה לשיר

שבת שלוםםם
💙 -אוהבתתת-💙