אהבה מאחורי סורגים (הושלם~)

(27)~פתאום הכל מתבהר~

פרק 27- suddenly i realize
נ.מ ג'ונגקוק
'היום הזה...הוא חרוט בזכרוני בצורה שלא אשכח לעולם גם אם אנסה.
הייתי אחוז פחד באותם רגעים הרגשתי שהבנאדם היחיד שנשאר לי בחיים וגורם לי ליציבות נפשית מאיים על חיי בכך שיעלם מהם.
המילים שהוא אמר בזמן שהוא השתולל ובכה פשוט תקועות לי במוח מאותו יום ולשארית חיי.
הפחד הכי גדול שלי הוא לאבד אותו...את האדם היחיד שנותר בחיי.
והחלק היותר כואב הוא..שהבנאדם הזה ..האחד ששמר עלי בריא ויציב נפשית. היחיד שהיה לי למשפחה והיחיד שראה אותי ככל מה שנותר לו בעולם. אותו אחד שהייתי מוכן לתת הכל שישאר..מיהר לעזוב...
אותו אחד שהיה לי קשה להעביר יום בלי לראות את חיוכו המתוק. בלי לשבת על הרצפה ולשחק יחד בפלייסטיישן ולראות את הפרצוף המפסיד והמצחיק שלו ברגע שמעכתי את השחקן שלו על המסך וקיבלתי את הגביע.'
"זה כואב כן..." מלמלתי ואז הרמתי את ראשי חורק את שיניי ומביט אל פניו המבולבלות של יונגי -
"אבל אתה יודע מה הכי כואב?" אמרתי כשגופי רועד ומזיע , כשהמילים שיוצאות לי מהפה והזכרונות שעולים לי גורמות לקצב פעימות הלב שלי להאיץ מחוסר חמצן..
"החלק בו כל מה שאני עובר ...ועזוב את מה שאני עובר כי זה באמת לא חשוב.
כל מה שהוא עובר...הכל ! באשמתי בלבד! אני, שהתנהגתי כמו אידיוט ונתתי לאגו שלי לשבור את ההיגיון שלי..אני אחראי לכל הסבל שהוא חוה לאורך כל הזמן הזה. אני לקחתי ממנו את החיוך שהאיר לו את הפנים. אני העזתי להכ..-"
התכוונתי לומר 'להכות'...אבל באותו רגע ליבי הוצף אשמה...גרוני נחנק מהמועקה...זה המוח שמתעלל בי. לא יכולתי לשאת את הזיכרונות הללו - א-אני אשכרה העזתי להכות אותו..איך העזתי להניח אצבע על הבנאדם ששמר עלי שפוי.
"אני הרסתי לו את החיים! ... "
עיניי הגדולות הבריקו מדמעות שמאיימות לברוח החוצה בכל רגע, חרקתי את שיניי נילחם לא לבכות..רק המחשבה על האפשרות לתת לעצמי להרגיש מסכן בזמן שאני המפלצת ... גרמה לי להבין בבירור שאני לא מתכוון לתת למים המלוחים האלו להישפך החוצה. אין לך את הזכות לבכות על משהו שאתה באכזריות גרמת למישהו לשאת.
נ.מ כללית (מוקדם יותר)
טאהיונג יצא מהחדר בו ג'ימין מטופל רץ החוצה לספר לג'ון ג'ונגקוק את החדשות.
תוך שהוא מחפש את שחור השיער הוא שומע חבטה ואז שקט... הוא הסיט את ראשו במהירות לכיוון ממנו הגיע הרעש ועיניו נפערו כשצפה מרחוק בג'ונגקוק מטיל את עצמו על הרצפה ומאבד עשתונות.
הוא צעק ורקע ברגלו השמאלית מכה את הקיר בידו עד שכבר החלה לדמם .
עיניו של טאהיונג העלו דמעות הוא יכל לשמוע את ג'ונגקוק ממלמל על כמה שהוא כועס ושונא את עצמו אך טאהיונג לא יכל לעשות כלום כדי לעזור לו...גופו קפא ממה שהוא ראה.
נ.מ טאהיונג
יצאתי לחפש אותו אך הוא לא היה בשום מקום ירדתי מהקומה השלישית לשניה מחפש בבית החולים את ג'ונגקוק שבפעם האחרונה שראיתי אותו פניו היו לבנות כסיד וידיו רעדו מלחץ כלשהו כשהוא מתחנן אלי לשים גז לבית החולים כדי שלא יקרה משהו חמור לג'ימין שלא ממש הבנתי איך מסתדר כל מה שאני רואה עם מה שג'ימין סיפר, ניסיתי לחבר את הדברים אך שום דבר הגיוני לא עלה לי לראש.
החלטתי לברר בעצמי את הנושא ...משהו פה בטוח משונה! אין סיכוי שהמצב בין שניהם קשוח כלכך בזמן ששניהם קשים עם עצמם .
אם דבריו של ג'ימין נכונים גונגקוק לא אמור לתעב אותו ממש?!
לא יכולתי כבר הרגשתי שאני חייב לברר אתזה ממש הרגע!.
***
"יש לך מושג כמה קשה לי? לראות אותו מרחוק ולא להצליח לעצור את עצמי מלרוץ אליו בידיעה שהוא מתעב אותי על כל מה שעוללתי לו. בכל פעם שהתקרבתי אליו הוא העלה פרצוף נידחה ופגוע ,פרצוף שונא , התחנן שאעזוב אותו לנפשו אמר שאני עושה לו רק צרות אני באתי לראות אותו בבית הספר שלו בידיעה שהוא יברח ממני ובמקום זה...מצאתי את שניכם על הגג, אתה מוכה והוא אחרי התקף חסר הכרה.
לא יכולתי לנשום ורצתי להזעיק עזרה מהבחור הראשון שראיתי.
ומה שהכי מצחיק.." הוא נעצר לרגע וחשב , היה שקט ולפתע הוא החל לצחוק בחוסר היגיון "הוא בטוח בכל דרך הגיונית ,מאמין בכל דרך אפשרית שאני זה שגרם לשניכם להגיע למצב בו מצאתי אותכם שם .מה חשבתי לעצמיייי שאם אני עזרתי לו פעם אחת זה יכפר על כל הסבל שגרמתי לו ברוע לעבור?! הוא מבלי לחשוב אפילו ישר קישר הכל אלי ברגע שהבחין שהייתי באיזור.
ההיגיון שלו שיחק בו!!" הוא צרח, ושוב החל לצחוק כששפיותו איננה. "אני שונא את עצמייי כלכךךךך !! הוא בטוח שאני עדיין אותו הזבל שהייתי..מה שגורם לי לפעמים לתהות אם משו בי נשאר אותו הדבר כמו פעם. מאז פשוט מבלי לחשוב הכנסתי את עצמי לגיהנום אינסופי! אני רוצה לראות אותו ! אני נואש לחיבוק שלו הוא היחיד שאי פעם הרגשתי אמיתי איתו.
הוצאתי אותו באכזריות מהחיים שלי ,ומאז אני ממשיך לחוש את השחקנות שבי..לעמוד מול המראה ולתעב את מה שאני רואה שם..כי-..כי איך העזתיייי להרוס לו את החיים?!?! .."
(נ.מ טאהיונג)
ו...ו...אאהאהההההההההה!!!!"
הוא צרח. ושוב החל לבעוט ולהשתולל הוא לא חדל מלדפוק את רגלו בקיר בכעס ובתסכול "איייששששש" הוא נאנח והרגשתי את הכאב שלו חזק. ניסיתי למנוע ממנו לגרום לעצמו נזק אך הוא המשיך כשרגלו מדממת. העוברים ושבים שצפו בי מנסה לעצור אותו בידיי שלי לא חשבו אפילו לעזור. להתייחס . ומצאתי את עצמי חסר תועלת..ההרגשה שאני הכי מתעב בעולם.
תפסתי אותו מהיד מנסה למנוע ממנו לגרום נזק בלתי הפיך ליד שלו כשהוא זורק אותה בחוזקה אל הקיר כשאגרופיו הדוקים ומדממים.
ואני צורח-
"ג'ונגקוק תירגעעע!!!!"
"בבקשההה.." לחשתי ודמעות החלו לרדת מעיני מה שלא חשבתי שיקרה .
הכרתי את ג'ונגקוק! המשפחות שלנו היו חברות בעבר. שנים שלא ראיתי אותו...עד אותו יום בבאולינג...היום שעדיין מציף לי את המוח אותו יום שג'ימין פרק הכל ובכינו יחד.
זו היתה הפעם הראשונה מאז ומעולם שראיתי את ג'ונגקוק בוכה! לא יצא לי להכיר לעומק את ג'ונגקוק המתבגר. אבל ממה שאני כן יכול לזכור זה שהתנהגות כזו לא מתאימה לג'ונגקוק שהכרתי בילדות. ילד שתמיד נהג להסתיר את הרגשות שלו. מעולם לא ראיתי אותו מעלה הבעה ברורה אחת על הפנים שלו ,תמיד הבעה לא קריאה.
היה לי קשה לצפות בו מאבד את העשתונות בצורה כזו, בחיים לא ראיתי בנאדם שנמצא במצוקה שכזו. המשכתי להקשיב לבכי שלו..ולמילים שלא חדלו לצאת מפיו.
"ג'ונגקוק אני מצטער !"
זה כל מה שיכולתי לומר.
נ.מ כללית
היונגסיק התיישב ליד ג'ימין והוציא את כל הבדיחות שלו בבת אחת להצחיק אותו.
ובהיר השיער צוחק במתיקות , פניו חסרות צבע וידיו קפואות.
הרופאה נכנסה בחיוך מתשאלת את ג'ימין, כותבת כל מילה שהוא אומר בספח לדוח מידע.
היא שאלה אותו לנסיבות להתקף, האם הוא נוטל תרופות באופן קבוע, או שיש לו מוגבלות מסויימת. והוא ענה בסבלנות על כל השאלות מחייך בעדינות .
"היונג?" פנה ג'ימין למבוגר ממנו -
"איפה טאה?" הוא שאל בהתעניינות והאחר ענה "הוא יצא לפני חצי שעה שעה כזה ,הלך להודיע לבחור מהגג שהתעוררת אני חושב.
מה לוקח לו כל-כך הרבה זמן באמת-.."-
"בחור מהגג?!" קטע אותו ג'ימין מביט בעיניו של ההיונג שלו.
"כן ..אני לא זוכר את שמו אבל אני כן זוכר אותו מהגג באותו יום עם התקרית של שניכם. "
"היונג..יכול ליהיות שאתה מדבר על ג-ג'ונג..קוק..? "
תהה ג'ימין מקווה לשמוע תשובה שלילית.
אך המבוגר יותר ענה בחיוב, ואף התעניין "נראה שאתם קרובים בדרך כלשהי ,הוא נמצא כבר כמה פעמים ברגעים מלחיצים איתך." הוא אמר אך ג'ימין רק הרכין את ראשו ומלמל.." כן..עדיין קשה לי עם העובדה שהוא הפך אכזר כלכך."
"אכזר?" גיחך היונגסיק..."אני לא מכיר אותו אישית אבל הוא לא נראה אכזר ...יותר כמו מסכן ומפוחד.." ג'ימין לא הבין באיזה תו בפניו של גונגקוק יש חלק מפוחד..מ-מסכן?! , הוא תהה לעצמו שוב ושוב , לפתע הוא שיחזר את מילותיו של ההיונג שלו והן החלו מהדהדות בראשו!..."היונג, אמרת שהוא נמצא כמה פעמים ברגעים מלחיצים נכון?" הוא קבע בתון של שאלה, כשהאחר מהנהן
"אז זה אומר שראית אותו כמה פעמים? "
"ממ! הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה באותו יום בגג"..
"כן...אני לא מאמין שהוא פגע כך בטאהיונג, הוא גרם לי פשוט לשנוא אותו!" אמר החלש והידק את אגרופו שניכר היה שהכיל את הכעס .
"רגע אחד..הוא זה שמצא את שניכם שם , הוא זה שהזעיק את עזרה ! הוא לא זה שגרם לתקרית! " קבע היונגסיק כשפניו מבולבלות.
"הוא..מ-מה?! " עיניו של ג'ימין נפערו והוא מצא את עצמו מתחנן שכל מה שהןא שומע ומבין ברגעים אלו ממש שגוי. הוא ייחל.
הוא חנק את האוויר באגרופו המהודק . קובע להיונג שלו בתון ברור " הוא גרם לכל זה לקרות! הוא רע וחסר רגישות." גבותיו קובצו לאמצע הפנים העגולות שלו. כשהוא חורק את שיניו.
"ג'ימין, תרגע זה דבר ראשון זה לא מתאים לך ובטח שלא בריא לך להגיב ככה. אני רק אומר לך מה שאני יודע!"
" ואיך אתה יודע? שהוא לא היה שם וגרם לי לאבד את עצמי בתוך הטראומה?!"
" ג'ימין אני לא יודע דבר בנוגע לאם הוא היה באיזור או לא אבל אני יכול לומר לך בבירור שהוא רץ אליי מבועט ומזיע והתחנן שאני אעלה לגג לטפל בך, בך!!! , לכן מה שאני מנסה לומר זה...שהוא לא אשם בשום צורה במה שקרה לשניכם באותו יום. הוא מחוץ לעסק. חף מפשע מע שנקרא" הוא סיים בחיוך..כשפניו של גימין רק הפכו אדומות יותר והגוף שלו הגיב בצורה לא נחמדה למה שהוא הכיל עכשיו, .."א-אתה אומר שהוא לא היה קשור לזה..אבל הוא כזה,הוא תמיד רצה להרע לי מאז מה שקרה בנינו ולכן הופיע כל פעם, הוא גרם לי לחרדות שבועות אחרי כל פעם שהוא הופיע אז אתה באצם אומר שהוא לא היה חלק בעניין הגג בשום מצב..רגע אני סתם פגעתי בו באותו יום?" עיניו של ג'ימין נפערו והוא החל לקבל סחרחורת , תפס בשני צידי המיטה והוריד את הרגליים מתיישב במהירות ומתכוון לקום, כשהיונגסיק עוצר בעדו כשהוא מבחין בכך,
נ.מ ג'ימין
היונג הזכיר את גונגקוק ולרגע לא הבנתי מה הקשר אליו, מפה לשם עלה הנושא מהגג ואני קיבלתי חום מהפחד, א-אתה אומר שהוא לא היה קשור לזה...רגע אני סתם פגעתי בו באותו יום?" שאלתי את עצמי מעביר רגעים שהייתי אחוז פחד בהם ומנסה לחשוב בהיגיון אם היתה לכך סיבה.
אז הוא לא אחראי לגג...אז זה אומר שהוא לא התנקל לטאה..ב-בגללי..?!
אני חייב להתנצל בפניו!
אני האשמתי אותו בלי לחשוב..זה לא שלא היה לי את המוח לחשוב אם הייתי חושב בהיגיון הייתי מבין שזה לא אשמתו...יכול ליהיות שמשהו בי העדיף להפיל עליו את הפחד שלי להתמודד עם העבר שלי..ולעבוד על עצמי שהוא אחראי להכל..כל מה שרע ולא נח..כל מה שקשה לחשוב עליו יותר מידיי..היה לי קל פשוט לא להתאמץ ולסגור את הפחד שלי מהעבר ואת החוסר יכולת שלי להתמודד עם הקושי יחד איתו במחשבה שהוא גורם להכל.
אני חייב לברר מה עוד הפלתי עליו.
התרומממתי ממיטת בית החולים ורצתי אל מחוץ לחדר משחרר את ידיו של ההיונג שלי, הוא תפס אותי וניסה לומר משהו ,אך ראשי לא היה אחוז בלהקשיב לו. לקחתי את עצמי משם נבלע בתוך הרוחב של בית החולים, מסתובב ומחפש פנים מוכרות .
המחשבות שלי לא נתנו לראשי מנוחה והציפו אותי ברגעים שקרו שרק גרמו לי להבין כמה טעיתי לגביו,
ניסיתי להתווכח עם עצמי ולומר שאני מסיק מסקנות שגויות והוא עדיין אשם באותה המידה לא משנה אם פגעתי בו יתר על המידה, אך קול אחר אמר לי לתת לו הזדמנות, כשחושבים עלזה מעולם לא היתה לו את ההזדמנות לדבר עלזה או להתנצל...לא נתתי לו אף פעם את האפשרות להסביר את עצמו, ברחתי רחוק מבלי לתת לו את הזמן להרגע ולהסביר , אני יודע שטעיתי ולא רק אתה אשם אני חושב אנחנו צריכ....-
"וואהההההההההההההה!!" -
כל מחשבותי נעלמו ברגע ומוחי התרוקן מתוכן באחת.
הקול הזה, הוא שלו אך שונה, נשמע בוכה ומתוסכל מה שגרם לי להתלבט אם הקול שייך לאדם שאני חושב שהוא.
עמדתי עם גבי אל הכיוון ממנו הגיעה הצרחה, מחזיק את עצמי ומשכנע את עצמי שזה לא הוא, אין סיכוי שהבחור הכי חזק שהכרתי אי פעם יושב ובוכה בתיסכול, זה לא הוא ליהיות חלש, אם הוא אי פעם הגיע לבכי זה רק כי מה שגרם לזה עבר את הסיבולת הנפשית שלו, שמאוד גבוהה, אז אין לי כל סיבה לחשוב שזה הקול של-...

"ג'ונגקוק תרגעעע!!!!"

ט-ט..אה...?!- הסתובבתי במהירות לכיוון ולבי החסיר פעימה.
"ג'..ג'ונגקוק..." ניסתי לקרוא אבל עיניי התנפחו מהלם וגופי לא הגיב, אין מצב שזה הוא! הוא לא יכול להתפרק ככה, זה לא הוא , הוא חזק! הוא... ח-חזק!.
הדמעות הציפו את פניי ורגליי איבדו את הכח להחזיק את גופי הרועד.
נצנחתי לרצפה ,פניו של טאהיונג הופנו במהירות לכיווני, יכולתי לראות אותו מאבד את השפיות כשהוא מצא את עצמו במצב כזה בין שנינו חסרי דופק לכמה רגעים ארוכים.
לא ציפיתי שאני אגרום אי פעם לבנאדם להגיע למצב של תסכול שכזה, לשום בן אדם...א-אבל ברור שלא לג'ונגקוק,

         הבן אדם הכי חזק שאני מכיר.!.!.

חהלגחכחגלגםגחגןגצגחצרחגצגחגצחגצגלכתגלכלכתתכלגלגלכלכלכלגחגחגחגחגחחגחגחגחכחגח
אעאעאעההה צ'אלמוטסוווווו תרביצו ליי אני יודעת שמגיע לי מכותתתתת אעאעהההה מיאנהההה🙏😭 התלבטתי מלא מה לעשות עם הפרק הזהה הוא הסתבך לי בטירוףף והתכוונתי לעשות פרק ארוך ממש שהכל יתבהר בפרק הזה והספר יגמר. אבלללל אני מפחדת לעקב אתזה עוד כי אני בנאנוש שאסור לתת לו לעקב דברים כי הם עלולים לא לקרות נבררר.
אססס מסתבר שיהיה עוד פרק לספר.😂👀😁
תרביצו לי כןכן קדימה אני יודעת שזה מגיע לי על החצי שנה בלי פקרים הזאתתת😂😪😅😅
אבל יאמר להגנתי שנחסמה לי האפליקציה לכמה חודשים אסס חלק מזה לא אשמתי תחוסו על חיי😂🙏👀