אהבה מאחורי סורגים (הושלם~)

26~ אל תגרום לי לאבד את השפיות. 😭~

(הפרק עלה בזכות @RahelBouganim)
אני ממליצה לכם לקרוא שוב את הפרק הקודם כדי להבין( זו עצה שלי ,אתם ממש לא חייבים!🖤)
אז אחרי המון זמן..כי אני ממש קקי וסליחה עלזה😅 הנה עוד פרק מטורף.
מקווה שרק תהנו ותשמחו לחכות לפרקים שאני מעלה. תודה ענקית על 5k !!!!!
🖤사랑애!!!!!!🖤

פרק 26
"הוא התעורר!" קרא היונגסיק וטאה פקח את עיניו גם הוא, מחזק את האחיזה בידו הימנית של ג'ימין ששכב במיטת בית החולים חסר הכרה.
"ט..טאה?" לחש ג'ימין בסימן שאלה כשפקח את עיניו באיטיות. "ג'ימין אתה יכול לשמוע אותי?" שאל טאהיונג מביט בעיניו המלוכסנות של האחר.
"טאה?" לחש ג'ימין שוב והנהן בצורה עדינה את ראשו המסוחרר, משיב לשאלתו של טאהיונג.
"היונג הוא באמת ער! קרא לרופאה!" צעק טאה, והיונגסיק רץ החוצה מהחדר קורא לרופאה שטפלה בג'ימין מהרגע שהגיעו לבית החולים.
ג'ימין ניסה להתרומם אך חולשה תקפה אותו וגרמה לראשו להסתחרר אף יותר והוא מעד . " אתה עדיין חלש צ'ים, תנוח! בבקשה, אני דואג." ביקש טאהיונג.
"אני אודיע לצ'ן וריו שאתה ער, הם ממש דואגים. "
טאהיונג הוציא את הפלאפון מהכיס הקדמי של המכנס וסימס לצ'ן ' ג'ימין התעורר, הוא מרגיש הרבה יותר טוב, אז אל תדאגו!'
נ.מ טאהיונג
סימסתי לצ'ן ובקשתי ממנו להודיע לריו . סגרתי את מסך הפלאפון והתכוונתי להניח אותו..אבל הרגשתי שעדיין לא הודעתי לכולם על החדשות הטובות ניסיתי לחשוב למי לא סיפרתי.
היונג, צ'ן, ריו...ג'ונגקוק?
חשבתי אם עליי להודיע לו או שפשוט להתעלם..אבל נזכרתי במה שקרה מוקדם יותר וכעסתי על עצמי שחשבתי לא להרגיע אותו , וליידע אותו שג'ימין בסדר.
הוא ליטרלי מנע ממנו להגיע למצב חמור יותר.
•°-מוקדם יותר באותו יום-°•
נ.מ כללית
ג'ימין נדהם לשמוע את שמו אך לאחר מספר דקות של הלם הוא החליט לעלות לבמה, כולו רועד..הוא עצם את עיניו והתכוון לפקוח אותן ולהתחיל לשיר. אך, הוא איבד את ההכרה לפני שהספיק לפקוח.
נ.מ טאהיונג
חייכתי לעצמי חושב על כמה שצ'ים חיכה להזדמנות הזו. הוא ישיר אני רואה את ההתרגשות הזו, הוא מאושר או מה? אייש אידיוט..פתח את העיניים ותשיר כבר..'למה הוא מחכה?' חשבתי לעצמי ולפתע דעתי הוסחה. ראיתי את ג'ונגקוק בקצה האולם צוחק אך פניו התרצנו בבת אחת והפכו מבוהלות. הוא זרק את הדפים שהחזיק והחל לרוץ בשיא המהירות. דוחף אנשים בדרכו לקידמת האולם , לא כלכך ייחסתי לזה חשיבות והטתי את ראשי חזרה אל הבמה אל ג'ימין קולט אותו עומד באותה תנוחה עם עיניים עצומות.
"גימי..-" התחלתי לקרוא לו אך איבדתי את קולי מבהלה. 'הוא ר-רועד? לא הספקתי לחשוב וראיתי אותו נופל . אני יכול להישבע שזה הרגיש כלכך בסלואו מושן, הרגשתי כאילו ההיגיון מתעלל בי . עצמתי את עיניי חורק אותן בחוזקה.- לפתע שמעתי צעקה -
" ג'ימיןןןןןןןןןן!!!!!!"
פקחתי את עיניי במהירות , מדלג את המדרגות הגבוהות של הבמה , נרתעתי לרגע . משחרר בחוזקה את כל האוויר ששמרתי בריאות- ג'ונגקוק תפס את ג'ימין בשניה לפני שהראש שלו התנגש ברצפה.
"תזמינו אמבולנס!!!" הוא בהתקף!!!"- ג'ונגקוק צעק. ואני עמדתי קפוא במקום..כשמשפטיו של ג'ימין מציפים את ראשי מין פלאשבקים שלא הסתדרו לי עם הסיטואציה הנוכחית.: