In His Arms

In his arms - 2

פרק 2 | לואי
בזמן שהיד של הארי מונחת סביבי אני מרגיש בטוח יותר מאי פעם... מוזר.
אני לא יודע אם לספר לו או לא, אני בעצמי בקושי מעכל. הוא החבר הכי טוב שלי, אני יכול לספר לו... אולי הוא יעזור לי להתמודד. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, ואמרתי את המילים שלעולם לא רציתי להגיד.
״אמא שלי- היא...״ בלי שהספקתי לסיים את המשפט שוב פרצתי בבכי. חבקתי את הארי חזק בשתי ידיי בשביל לא להתפרק. הוא חיבק אותי והרגשתי בבית, רציתי לחוות את התחושה הזאת אבל הלב שלי מנופץ לרסיסים. אני לא מאמין לזה, למה! למה! למה! אמא שלי הייתה הבן אדם הכי מדהים בעולם הזה! איך זה יכול להיות? ״לואי אני... אני כל כך מצטער, יש משהו שאני יכול לעשות״ הארי שואל בלחש, הקול הצרוד שלו מעורר בי תקווה.
״רק תישאר פה עוד קצת בסדר?״
״ברור לואי. אני פה לכמה זמן שתצטרך. תמיד.״ הוא עונה, הוא מדהים. אני חושב שאם זה היה ליאם, זאין או נייל לא הייתי מסוגל לספר להם, מעניין למה אם הארי זה שונה... טוב נו גרנו ביחד, כנראה זה זה...
״אתה רעב?״ הארי שואל ואז נזכרתי שלא אכלתי כלום כבר המון זמן.
״כן אבל אני לא רוצה להטריח או-״
״מה אתה רוצה לאכול, אתה ממש לא מטריח אותי, גם אני רעב״ הוא מגחך ומעלה חיוך על פני,
״פיצה?״
״פיצה!״ הוא משיב, אני ממש לא יודע לבשל, הדבר היחיד שאני יודע להכין זה חביתה, וגם בזה אני מפשל. הארי ניסה ללמד אותי כשגרנו ביחד אבל זה לא נקלט, הוא הכין את האוכל ואני אכלתי, חלוקה משתלמת לא?
״אוקי, תביא את הקמח והרוטב ואני את השאר״ הוא אומר, הלוואי שידעתי מה זה הרוטב.

*******

הנחתי את הקצה האחרון של משולש הפיצה על הצלחת, הקשה מגעיל. זה החלק השנוא עליי.
״מה אתה עושה?? הקשה זה החלק הכי טעים!!״ הארי אומר בזמן שהוא נותן מכה חלשה לכתפי, איך הוא אוכל את זה?
גם צפינו בסרט היד של הארי הייתה מאחוריי אך לא נגעה בי, משום מה רציתי להתקרב אליו אך לא היה בי את האומץ, כשהגיע חלק מצחיק הוא גיחך בחינניות כזאת ועיניו נצצו, זה ניחם אותי מעט. התחיל לרדת גשם ולהחשיך, לי ולהארי אין מכונית עדיין והוא גר חצי שעה מפה, אני לא אתן לו ללכת בגשם נכון? הוא יכול להזמין מונית אבל האמת שלא תזיק לי חברה...
״אולי תישאר לישון פה?״ אני אומר בלי לחשוב ומפחד שעשיתי טעות
״בטח, יש לך חדר נוסף?״ הוא שואל, ואני לא רוצה לפלוט משהו לא נכון אך חשבתי שהוא ישן איתי, לא בקטע רומנטי, המיטה שלי די גדולה, נוכל להתאים בה בקלות ובמרחק הגיוני אבל... אני לא רוצה להפחיד אותו או משהו
״יש לי מזרון... אני אשן עליו ואתה תישן במיטה שלי.״ אני שמח שהוא נשאר, אני צריך תמיכה של מישהו כרגע והארי הוא היחיד שיודע על אמא שלי...
״תודה לואי״ הוא עונה ומחייך, הסתכלתי לתוך עיניו הירוקות שהיפנטו אותי לרגע ולגומותיו העמוקות, תחושה מוזרה מתחוללת בבטן שלי
כשהוא מחייך, או שזאת כנראה הפיצה, אכלתי יותר מידי.