In His Arms

In his arms - 14

פרק 14 | לואי
התעוררתי עם הארי שאנחנו מחובקים אחד בזרועות של השני, אני עדיין כל כך מתרגש מאתמול בלילה. וואו.
זה היה מ-ד-ה-י-ם. עזבו את הסקס, להיות עם הארי היה מדהים. הוא עדיין ישן, הפרצוף שלו מעוך על הכרית והפה שלו פתוח מעט, גופו עדיין חשוף לחלוטין ורק שמיכה מכסה את שנינו, איך הוא עדיין נראה כל כך טוב?
קמתי בזהירות בזהירות בשביל לא להעיר את המלאך שישן לידי והלכתי לכיוון השירותים, אני צריך לשטוף פנים. ולהתקלח. אולי גם להתלבש יהיה רעיון טוב...
רגע, סדר, קודם כל להתקלח.
הייתי עדיין עירום אז פשוט נכנסתי ונתתי למים החמים לשטוף את הלילה שעבר, עצמתי עיניים והשענתי את ראשי אחורה, איזה לילה זה היה ואיזה יום זה הולך להיות! אני מתגעגע להארי, הוא חמישה מטרים ממני בערך ואני מתגעגע אליו. אף פעם לא הרגשתי ככה, אני יכול להיות איתו לנצח ולרצות עוד.
״בווו!״ אני שומע את הארי צועק אך האמת שלא נבהלתי, ציפיתי ממנו למשהו כזה, הארי שטותניק למקרה שלא שמתם לב.
״מה לא נבהלת אפילו קצת?!״ הוא שואל מעט מאוכזב
״אולי טיפ טיפונת, בוקר טוב״ אני עונה ומוציא את ראשי מהוילון להביט בו, הוא לבש את בגדיו בחזרה אך הוא לא נראה כאילו הוא מתכוון ללכת בקרוב, מזל.
״בוקר טוב לואי״ הוא משיב ומחייך, הוא שטף את פניו וביקש להתקלח אחרי, למה שהוא יחכה בעצם?
״אתה יכול להיכנס אם בא לך...״ אני אומר בקול נמוך ומתגרה, כמו שאמרתי, בא לי ממנו עוד ועוד.
תוך שלוש שניות הוא כבר היה מולי, טיפות המים נוזלות על גופו ומרטיבות מעט את שיערו הארוך, כמה שהוא יפה. הוא תופס בידי ומנשק אותי נשיקה ארוכה ואיטית, אני מרגיש כמו באגדה. אבל לא היה לנו כוח אחרי אתמול אז רק התקלחנו, כמובן שהיו נשיקות פה ושם, אני בכל זאת בן אדם וכשיש מולי דבר כמו הארי אני לא יכול לשלוט בעצמי יותר מידי זמן.

****

יצאנו והתנגבנו, השיער של הארי גולש על פניו והוא ארוך יותר כשהוא רטוב, אני אוהב שזה נראה ככה.
״לואי!!! אנחנו מאחרים לחזרה!!!״ הארי צועק בזמן שהוא לובש את הג׳ינס שלו במהרה ומקפץ סביב החדר,
״תראה מה השעה!!״ הוא צועק בזמן שהוא הופך את כל הסדינים בחיפוש אחר חולצתו כנראה, טיפש. היא ביד שלו.
״אוקי הארי תירגע, קודם כל החולצה שלך ביד שלך, ואל תדאג הבנים יבינו אם נאחר, אני בטוח שנייל סיפר גם לזאין, נייל לא מסוגל להחזיק שום דבר בבטן שלו חוץ מאוכל.״
אמרתי להארי והוא נרגע מעט וגיחך,
״כן, הבעיה היא שגם המנהלים באים היום לחזרה.״
הוא משיב ועכשיו אני מתחרפן!! אוי לא! הם יתחקרו אותנו וממש אין לי סבלנות לזה!
״הארי בוא!!! חייבים לזוז!״ אני קורא בקול ותופס את הארי בידי ואת נעליי ביד השנייה, אני אנעל אותם בדרך, היו עליי רק מכנסיים בינתיים אבל אני אשאיל חולצה מהארי, הוא לבש חולצה וסוודר אתמול אז הוט בטח יתן לי את הסוודר. רצנו למטה והזמנו מונית, אנחנו חייבים לקנות אוטו.

****

״איפה הייתם?!״ ליאם קורא לכיוונינו, הוא סוג של צועק בלחש,
״אוי לא, אני לא רוצה לדעת.״ הוא אומר, מאיפה הוא יודע?
״מה- על מה אתה מדבר?״ אני אומר ומגרד בעורפי, מובך.
״מאיפה להתחיל? מההיקי שיש לך על הצוואר או מהחולצה של הארי שקרועה והוא לבש אותה גם אתמול.״ ליאם משיב ומסתכל הצידה בשביל לא לראות את פנינו. הו שיט.
אני והארי הסתכלנו אחד על השני ופשוט התחלנו לצחוק, אופס...
״או הינה אתם! טוב שנזכרתם להגיע!״ המנהלים צועקים לעברנו מהקצה השני של החדר,
״חיכינו לכם! בואו תצטרפו אלינו״ הם אומרים ומסמנים לנו לבוא לשבת איתם ועם נייל וזאין,
אני והארי התקדמנו לכיוונם ונסיתי לסדר את הסוודר של הארי כך שהוא יסתיר את הסימן הענק שיש לי על הצוואר, עוד לא ראיתי את זה אבל לפי מה שקרה אתמול זה ענק. תסמכו עליי.
״לואי, אנחנו גאים בך על אלינור. טוב שמצאת מישהי בשביל המצלמות, זה הוריד מעט את ההתרגשות סביב שניכם.״ אחד המנהלים אומר ובא לי לקום ולהחטיף לו כאפה.
אבל אני שולט בעצמי ומחזיק להארי את היד מתחת לשולחן חזק חזק והוא מלטף אותה בעדינות, הוא מנסה להרגיע אותי והאמת שהוא מצליח. איך אני יכול לכעוס כשהוא בסביבה?
״אני שמח לשמוע״ אני משיב ומחייך חיוך מאולץ. קשה לי עם זה, אני לא יכול לספר להם שאני גיי, ראיתי מה קרה עם הארי והוא אפילו לא אמר להם. הם פשוט ידעו את זה... הם די שונאים אותו אבל הוא חלק חשוב מידי בלהקה אז הם מתנהגים בצורה מזוייפת ומניפולטיבית. אני שונא אותם.
״טוב, עכשיו שהבהרנו את הנושא של לואי ואלינור אנחנו יכולים להניח לכם לעשות חזרות. תהנו בנים ואל תשכחו שיש לכם הופעה מחר! כולם נפגשים שם בחמש בצהריים, ההופעה מתחילה בשבע!״ הם אומרים בזמן שהם צועדים אל הדלת, ברוך שפטרנו.
בשניה שהם יוצאים זאין מתקדם לעברי בצעדים מהירים ואומר ״לואי!! מה?!?! אתה והארי? למה לא אמרתם כלום???״ אויש נו ברור שנייל פלט.
״נ י י ל״ הארי ואני אמרנו באותו הזמן והסתכלנו על נייל במבט כועס אך צחקנו בו זמנית.
״אוקי אוקי, שבו רגע ח׳ברה, שום דבר לא הולך להשתנות-״
״חוץ מההיקי המטורף על הצוואר שלך״ נייל מפריע לי באמצע וכולם צוחקים, האדמתי שוב. איזה בושות!
״יופי נייל מצחיק, אבל ברצינות, זה שאנחנו יוצאים לא אומר שמשהו הולך להשתנות, מידי פעם אולי תצטרחו לכפות עלינו מעט אבל זה הכל. מבטיחים״ הארי אומר ומחייך לכיווני,
״אין בעיה אחי, כל מה שתצטרחו.״ זאין אומר ומחבק את שנינו, אני כל כך שמח שהם יודעים ומקבלים את זה! זה בא להם יותר בקלות ממה שחשבתי. הם החברים הכי טובים שלי, עכשיו הכל יהיה הרבה יותר פשוט. נכון?