In His Arms

In his arms - 9

פרק 9 | הארי
מה—-
לואי אמר כרגע שהוא אוהב אותי?! הוא נראה כאילו הוא עומד לבכות, הלב שלי מאיץ כמו שהוא אף פעם לא ואני מרגיש את הדופק שלי בכל מקום בגופי, אני לא מאמין לזה! הוא אוהב אותי! למה לא אמרתי לו משהו לפני?
ליטפתי את הלחי שלו והוא הרים את ראשו, ניגבתי את הדמעה הבודדה שירדה על פניו והוא חייך אליי, כולו אדום ומובך, הוא הסתכל על שפתיי, כאילו הוא מחכה לאישור לנשק אותי והנהנתי עם ראשי, התחלתי להתקרב לשפתיו...

בום!! אנחנו שומעים מבחוץ משהו נופל וממהרים לצאת לראות מה קרה! נייל יושב שם בתוך המכונית שלו שהתרסקה על עמוד. באמת נייל?! איך הוא הגיע למצב הזה?!
״נייל אלוהים אדירים! אתה בסדר?!?!״ לואי שואל בבהלה ורץ לעברו ואני בעקבותיו, אנחנו ממהרים למשוך אותו מהמכונית והוא בבירור שיכור. אויש נייל.
״מה קרה? איך הגעתי לכאן? המכונית שלי!! מה עשיתם?״ נייל שואל ועומד ליפול בכל רגע, אני ולואי תמכנו בכתפיו עם שלנו והובלנו אותו פנימה, לואי מזג מים ואני השכבתי את נייל על המיטה שלי, הוא צריך לנוח.
לואי מניח את המים על השידה ליד נייל, ״אתה בסדר הכל בסדר, אתה רק צריך לנוח קצת, נסביר הכל מחר״ אמרתי למרות שאין לי מושג בעצמי מה קרה, הוא מהנהן ובקושי איתנו, נעזוב אותו לבינתיים.
אנחנו מכבים את האור ומדדים לכיוון הסלון.
״וואו מה קרה הרגע״ אני אומר עדיין המום מהסיטואציה.
״א-אני באמת לא יודע״ לואי אומר עם חיוך קטן על פניו אבל עדיין עם פיו פעור, לא ידענו איך להגיב, לא למכונית ולא לעובדה שכמעט התנשקנו לפני כמה דקות בלבד.
״טוב אממ... אני חושב שכדי שאני אלך...״ לואי אומר ואני לא מתווכח, נייל בכל מקרה צריך שקט.
״כן, אבל אנחנו לא סיימנו לדבר. אני אתקשר אלייך דבר ראשון על הבוקר לו.״ אני אומר, הוא עוד לא הלך ואני כבר מתרגש לראות אותו מחר!
לואי מחייך לכיווני ויוצא בשקט.

אני כל כך מתרגש! אבל עדיין יש לנו בעיה אחת...
מה לעזאזל אני אמור לעשות עם המכונית שתקועה מחוץ לבית שלי?!

*****
שמעתי דפיקות מהירות על הדלת וניגשתי לפתוח, לואי כבר חזר?
ליאם וזאין מתפרצים לבית בסערה ברגע שאני פותח את הדלת,
״מה קרה?!?! איפה נייל״ ליאם צועק בזמן שזאין סורק את הבית בניסיון למצוא אותו.
״שששש, הוא ישן, הוא התרסק עם המכונית בעמוד ממש כמה מטרים מהדלת, הוא היה שיכור ואני ולואי שמנו אותו לישון במיטה שלי.״ אני לוחש, אני מקווה שנייל לא נפגע...
״למה לא אמרתם לנו קודם?!״ זאין ״צועק״ בלחש,
״ואיפה לואי בכל מקרה?״ ליאם אומר,
״לואי הלך לפני כמה דקות ולא קראנו לכם כי הוא ישן כרגע... מה יכולתם לעשות?״ נסיתי להרגיע אותם, הם נראים כועסים פחות ונושמים לרווחה, הם היו מאוד בלחץ.
״פיו, תודה לאל שהוא בסדר״ הם אמרו ביחד וצחקו,
״טוב סליחה שהתפרצנו, אנחנו צריכים ללכת בכל מקרה, נדבר מחר?״ ליאם שואל בלחש ואני מהנהן,
הם יצאו מהבית לאט עדיין בשוק ממה שקרה ואחרי כמה שניות שמעתי אותם צוחקים מבחוץ על המכונית של נייל, איזה חברים טובים הם אה?

ווא איזה יום...
הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שלואי ואני סוף סוף התוודנו על אהבתינו! אני עדיין מתרגש.
נזרקתי על הספה והסתכלתי לתקרה, הראש שלי מלא במחשבות. זה הולך להיות לילה ארוך....