In His Arms

In his arms - 10

פרק 10 | לואי
הטלפון מצלצל, מי מתקשר כל כך מוקדם ??
טוב אני אענה אחרי זה, אני צריך להתעורר קודם.
הלכתי לכיוון חדר האמבטיה לשטוף את פניי וכשסיימתי נזכרתי מה קרה אתמול! זה בטח הארי שהתקשר!!!
אני חייב לרוץ לטלפון.
הרמתי את הטלפון ויש שתי שיחות שלא נענו מהארי!! אני כל כך מתרגש לדבר איתו. במיוחד אחרי אתמול, אמרתי לו שאני אוהב אותו סוף סוף! ובאיזשהו מקום גם לעצמי... לא ידעתי שאני נמשך לבנים עד שהארי הגיע, וגם אז קצת הכחשתי, אבל נמאס לי. נמאס לי להתחבא מעצמי, אני חייב לקבל את עצמי כי אם אני לא, מי כן?
התחלתי לחייג את המספר של הארי שאני יודע בעל פה ופתאום קופצת עוד שיחה על המסך, זה הוא.
הלב שלי קפץ משמחה ועניתי, צפיתי לשמוע את קולו.
״לואי... יש בעיה.״

*****

הגעתי לבית החולים, הארי אמר שנייל ניסה לעמוד אך הוא כנראה שבר את הרגל אתמול ולא הרגיש מרוב שהוא היה שיכור! אלוהים כמה הוא כבר שתה?
״היי לואי״ הארי אומר ונושם עמוק, הוא משך אותי לחיבוק, נעמדתי על קצות אצבעותיי כדי שהוא לא יצטרך להתכופף יותר מידי... הריח שלו נדבק אליי, הריח הטוב הזה.
״הוא בסדר?״ אני שואל, חשדתי שמשהו לא בסדר...
״כן כן, הוא באמת שבר את הרגל אבל הוא מרגיש בסדר, דעתו צלולה והוא התנצל על אתמול משהו כמו 1000 פעמים״ הארי מגחך, נייל המסכן.
״דיברת עם זאין וליאם?״ אני שואל, הם יודעים על אתמול בכלל?
״לא, עדיין לא, רציתי לראות אותך קצת לפניהם.״
הוא אומר וחיוך עולה על פני, אני לא יכול להתנגד לו, למשיכה הזאת, להתרגשות הזאת כל פעם מחדש שהוא מתקרב אליי.
״מצד שני אנחנו באמת צריכים להתקשר אליהם, הם כעסו אתמול כשלא קראנו להם.״ הארי אומר, אתמול? מתי הוא פגש אותם אתמול? טוב..
הארי מרים את הטלפון והולך לדבר עם הבנים ובזמן הזה אני מחליט להיכנס לפגוש את נייל, אולי אצליח לברר מה באמת קרה שם אתמול.
״היי נייל, איך אתה מרגיש?״ אני שואל בשקט, אולי כואב לו הראש עוד מאתמול
״או היי לו, אני בסדר עכשיו, סליחה על אתמול... הארי סיפר לי שעזרתם לי.״
הוא עונה, אני די מרחם עליו אבל מעניין למה הוא שתה כל כך הרבה מלכתחילה.
״תגיד, למה שתית כל כך הרבה??״ אני שואל אך לא רוצה להישמע גס רוח.
״אה זה? יצאתי למועדון והגזמתי לגמרי, הדבר האחרון שאני זוכר זה הבום שהתנגשתי בעמוד...״
הוא עונה, וואו.
״היי, ליאם וזאין בדרך הם יגיעו כל רגע״ הארי נכנס לחדר ופני מסמיקות מעט, הוא כל כך יפה.
״הם לא כועסים נכון?...״ נייל שואל, למה שהם יכעסו?
״מה פתאום נייל, הם פשוט נורא מודאגים זה הכל.״ הארי משיב לו, אני מפספס פה משהו??
״למה שהם יכעסו?״ אני שואל ומביט בשניהם
״הם שלחו לי המון המון הודעות, ולא עניתי מן הסתם אז חשבתי שהם יכעסו קצת.״ נייל אומר ומפהק בעייפות,
נניח לו לישון.
אני מסמן להארי עם הראש לכיוון היציאה ואנחנו אומרים לנייל להתראות, ליאם וזאין בדיוק נכנסו, הראנו להם איפה נייל והתקדמנו ליציאה, הוא יהיה בסדר איתם עכשיו.
״נלך אליי?״ אני שואל את הארי והוא מחייך ומהנהן בראשו, השיער הארוך שלו פזור ונופל על פניו מעט אך הוא לא מזיז אותו, הוא נותן למשב הרוח הקליל להעיף את שיערו אחורה. אני אוהב את השיער שלו, אני אוהב כל דבר בו.

סוף סוף הגענו אליי, מזל שאני גר קרוב לבית החולים,
נכנסו אל הבית וסגרתי מאחורי את הדלת, הארי התיישב על הספה וסימן לי עם ידו לבוא, אני רוצה רק לחבק אותו לעד.
״איפה היינו פעם שעברה?״ אני שואל ומתקרב אליו,
״אמרת לי שאתה אוהב אותי.״ הוא אומר ומחייך חיוך רחב, הגומות העמוקות שלו צצות בבת אחד מתוך לחייו
״אבל אני לא הספקתי להגיד לך שגם אני אוהב אותך.״ הוא אומר והלב שלי צונח לרצפה ומתפוצץ מאושר!!! אלוהים מה חשבתי הרגע זה אפשרי בכלל? אבל מה אכפת ליייי הוא אוהב אותי גם! הוא אוהב אותי! א ו ת י
הארי אדוארד סטיילס אוהב אותי, לואי ויליאם טומלינסון! מה עשיתי שזכיתי כך?
״א-אני לא יודע מה להגיד״ אני אומר בשוק, אדום כמו עגבנייה, איזה מביך אני!
״אז אולי לא צריך לדבר״ הוא אומר ובלי שאני מספיק להגיב הוא מנשק אותי ברכות נשיקה קטנה וחוזר למקומו, הוא מסתכל עליי ועיניו הירוקות נוצצות, לא עמדתי בזה ונישקתי אותו בחזרה, משכתי אותו אליי מחולצתו והרגשתי שהוא מחייך אך לא מפסיק לנשק אותי, הזזתי את שיערו מאחורי האוזן שלו כדי שאוכל ללטף את פניו בעדינות, הוא הניח את ידו על גבי וקירב אותי אליו אפילו יותר, הרגשתי את פעימות ליבו ופעימות ליבי פועמים כאחד.
אני לא יכול לתאר את התחושה הזאת, זה יותר מאושר- זאת אהבה טהורה.
״לואי-״ הוא אומר ונושך את שפתיו האדומות והטעימות אם יורשה לי לומר,
״זה הולך להיות מסובך, כל הקטע עם אלינור ולספר ללהקה, המנהלים והתקשורת, יהיו המון מהמורות בדרך אבל לא אכפת לי. אנחנו נתגבר עליהם, ביחד. כי אני לא הולך לוותר עלייך לואי טומלינסון.״ הוא אומר ולא יכולתי להחזיק את עצמי, הרגשתי את הגוף שלי בוער, בקטע טוב כן?
חיבקתי אותו ואחזתי בו חזק חזק, באמת שלא רציתי לשחרר. אני אוהב אותו כל כך. ״ואני לא אוותר עלייך הארי סטיילס״ אני משיב. ואני מתכוון לכל מילה. אני לא מוותר עליו.