In His Arms

In his arms - 4

פרק 4 | לואי
אני והארי התארגנו ללכת לפגוש את נייל זאין וליאם, הם אמרו שהם רצו לדבר איתנו על משהו חשוב, רציתי להתקשר אליהם אבל הטלפון שלי בתיקון ולהארי נגמרה הטעינה אחרי השיחה עם ליאם... מעניין מה הם רצו,
התחלנו ללכת ודיברנו תוך כדי, שמעתי רעשים מידי פעם... כמו פלאשים של מצלמה אבל בלי האור, לא יחסתי לזה יותר מדי חשיבות...
״איך אתה מרגיש?״ הארי שואל, אבל לא בקול מרחם, הוא יודע שאני לא סובל את זה.
״לא מדהים, אני כבר מתגעגע אליה.״ קשה לי לחשוב שאני לא אראה אותה יותר.
הארי מניח את ידו על כתפי הרחוקה ממנו, כמעט כאילו שהוא מחבק אותי,
חום הגוף שלו מרגיש כאילו הוא מגן עליי, כנראה בגלל שקפוא בחוץ!!
בכל מקרה, הגענו לבית של נייל ופתחנו את הדלת בלי לדפוק כי שמענו את הבנים צוחקים בקולי קולות, ברגע שנכנסו הם השתתקו, טוב חוץ מנייל כמובן שצחק.
״מה קורה פה?״ הארי שואל ואני זורק מבט מבולבל, למה הם שתקו פתאום?
הם התחילו להחליף מבטים ולחייך מעט, מה הם לא מספרים לנו???
״אנחנו יודעים שאתם יוצאים!!״ זאין קורא בהתרגשות
״איך לא סיפרתם לנו??״ נייל מצטרף, על מה הם מדברים לעזאזל?!
״ מ ה״ הארי ואני אמרנו כקול אחד, אין לי מושג איך הם הגיעו למסקנה הזאת.
״בחייכם ראינו את הפפראצי!!״ ליאם אומר, שולף את הטלפון שלו ומראה לנו תמונה של הארי על המרפסת של הבית שלי מוקדם מאוד בבוקר תחת הכותרת ״הארי סטיילס נצפה בביתו של לואי טומלינסון בשעות המאוחרות של הלילה!״ אני והארי התגלגלנו מצחוק, והסברנו לבנים מה באמת קרה ושהוא פשוט ישן אצלי, אך אז זאין מראה לנו עוד תמונה ממש מלפני 10 דקות כשהארי שם את היד שלו עליי, ידעתי ששמעתי קליקים של מצלמה!
הסברנו גם את זה כמובן והבנים נראו מעט מאוכזבים... ״אז אתם בטוחיםםם שאין בינכם כלום?״ נייל שואל וליאם מכה בכתפו המום,
״אתם רציניים? זה שטויות!״ הארי אומר ואני הנהנתי בהסכמה אבל האמת היא שהתחלתי להסס אם זה שטויות... אתרי הרכילות האלו... איזה דברים הם מכניסים לי לראש!!

*******

אני והארי לקחנו מונית לביתו בשביל לאסוף קצת דברים, סיכמנו שהוא ישאר איתי לשבוע כי הוא לא רצה להשאיר אותי לבד, הוא באמת דואג לי. ״היי לואי תוציא את התיק האפור ממתחת למיטה בבקשה״ הארי אומר לעברי, הוצאתי את התיק וראיתי מסגרת של משהו, הרמתי את התמונה והפכתי אותה ולא האמנתי למראה עיניי! זה אני! עם פרחים בידי, אני זוכר את היום הזה, אני והארי קנינו פרחים לבית החדש ביום הראשון שעברנו אליו... למה יש לו את התמונה הזו? היא לא מאובקת... זה אומר שהיא הייתה במקום אחר ממש לא מזמן, טוב נו זה בטח סתם. למרות שיש חלק בי שמקווה אחרת...
״מה?? למה? נו באמת!״ הארי צועק מכיוון הסלון ומיהרתי לרוץ לראות אם הוא בסדר, הוא ישב שם וזרק את הטלפון על הכורסא לידו, ״הכל בסדר?״ אני שואל ומתיישב לידו,
הוא מחייך אליי חיוך מאולץ ועונה ״לא, המנהלים רוצים שאני או אתה נצא עם מישהי!! בשביל להרגיע את השמועות על שנינו.״
״מה? מה זה השטויות האלה! ברור שאני לא הולך לצאת עם מישהי!!״
אני משיב בכעס, מי הם חושבים שהם?!
״נכון, לא סתם מישהי... אלינור״ הוא עונה ואני בשוק. אנחנו רק ידידים! אני לא רוצה לצאת עם אף אחד כרגע!! בטח שלא מישהי.. אני עדיין מנסה להבין מה אני.
אני יודע שזה בכאילו אבל אפילו המחשבה על לזייף אהבה מחליאה אותי.
״יש לי ברירה?״ אני שואל מיואש,
״לא״ הוא עונה וקולו שבור.
ומשהו בלב שלי מדגדג מהמחשבה שאני אצא עם מישהו בלי עיניים ירוקות וגומות החן... מישהו שהוא לא הוא.