Sky

פרק 1

אל תקראו את הסיפור אלא אם כן קראתם את הבהרה לסיפור.
תודה.

פרק 1

הבטתי לעבר המראה בלחץ והידקתי את ידיי על כיור השיש המפואר שהיה בשירותים.

״תנשום עמוק, הכול בסדר.״ אמרתי שוב ושוב להשתקפות שלי במראה, ניסיתי ככל יכולתי להרגיע את הלחץ והתרגשות שגאו בי.

כששמעתי את הדלת נפתחת מיהרתי לפתוח את המים כאילו שטפתי ידיי, כאילו שיחת העידוד שקיימתי עם עצמי לא התקיימה. הבטתי לעבר המראה שטפתי את ידיי ובחנתי את האדם שנכנס פנימה. הוא גם בחן אותי במבט מהיר והמשיך הלאה. נשכתי את שפתיי ויצאתי החוצה.

היה לי ראיון עבודה בחברה כאן. הבטתי סביב, המקום הזה היה מפואר, בניין משרדים במרכז העיר, הכול היה מסודר ומושקע וקיוויתי שאוכל להתקבל כאן. זו חברת הייטק בין המובילות ביותר במדינה והמשכורת כאן יגרמו לכל אדם לאבד את הראש. בהחלט רציתי לקבל את המשרה הזו.

עברתי שלושה סינונים לפני ועכשיו נשארו המעמדים הטובים ביותר שיעברו ראיון אצל המנכ״ל. לקחתי נשימה עמוקה זקפתי את גבי וצעדתי החוצה קיוויתי בליבי שהכול יעבור בשלום. הרגשתי את ההתרגשות היטב בגופי ובהחלט רצתי לחזור אחורה ולהקיא את כל תכולת בטני. אך למרות זאת לקחתי נשימה עמוקה והכרחתי את עצמי לצעוד לתוך המבואה.

התיישבתי עם עוד עשרה אנשים, האנשים שהיו לקראת הסינון האחרון. הבטתי בכל אחד ואחד מהם. כל אחד נראה כל כך בטוח בעצמו, הם כולם בוודאי טובים, איך אני אצליח להביס אותם?

המחשבות שהתרוצצו בראשי לא נתנו לי מנוח ונשכתי קלות את שפתי, רציתי להתקבל לכאן בכל נימי ליבי אך האם הם יקבלו אותי, שהמשרה הזו הייתה נחשקת בעיני רבים.

״ליאם קופר?״ שמעתי קול של בחורה שעמדה בכניסה, אשר קולה ניער אותי מחששותיי הכבדים אשר המשיכו ללוות אותי גם שקמתי וצעדתי אחריה לעבר המשרד של המנכ"ל. החשש ופחד המשיכו לקוננן בי והתגברו ברגע שהיא פתחה את הדלת.

״מר. ליין, ליאם קופר כאן.״ היא אמרה ולקחתי צעד קדימה בהיסוס.

הוא הרים את ראשו ועיניו נתקלו בשלי. צבעם החום היה עז ועיניו היו חודרות, הוא לא היה צריך לקום ממקומו כדי לגרום לי להרגיש כלוא, גופי זעק, לבי הלם והרגשתי צמרמורת שחלפה בכל גופי, עכשיו זה מאוחר מידי מכדי לברוח?

ניסיתי לרכז את מאמצי לא לפחד יותר, מאמצים שנחלו כישלון כמובן. הוא הסיר את עיניו ממני, ופנה לעבר הבחורה שהביאה אותי עד לכאן ״תודה לך." הוא אמר והיא הנהנה והלכה, הבטתי בעצבות לעבר הדלת שנסגרה, לא יכולתי לברוח עכשיו, לא הייתה לי ברירה אלא להתמודד.

תנסה לעשות את המיטב שלך, ניסיתי לעודד את צמי שוב, אך הסיסמא שלי נראתה חסרת השפעה שמבטו ננעל על שלי, המבט האינטנסיבי והבטוח שלו היה ניגוד מוחלט לרגשות שלו, עבדתי קשה על מנת להסתיר את הרתיעה שלי ולנעוץ בו מבט רגוע, וזה דרש ממני את כל מאמצי. הוא לעומתי נראה קשוח אך ניחוח ונראה היה שלא התאמץ במיוחד ובעוד בתוכי התחוללה מלחמה.