פרק 12
"אמא?" קראתי בהפתעה, היא ישבה בחדרי ושוחחה עם אוליבר כאילו הדבר לא היה מפתיע בדבר.
"הי, מתוק, אוליבר סיפר לי שהוא נתקע כאן לאחר פגישה בלי חדר ואתה היית טוב לב והצעת לו לחלוק את החדר, זה מקסים מצידך."
כמובן שהוא סיפר לה.
לא יכולתי לסטור אותו, במיוחד לא שהוא בחדרי, זה היה מעלה שאלות מצד אמי ולא רציתי לענות עליהם, רק הנהנתי וחייכתי עבר אמי.
"נצא?" שאלתי בחיוך.
"כמובן." היא השיבה והוסיפה "הזמנתי את אוליבר להצטרף עלינו לארוחה."
אי אפשר להתנער ממנו.
הוא חייך לעבר אמי והיא חייכה אליו בחזרה, היא אחזה בידו בחום, הם קרובים יותר מדי לדעתי, אך לא אמרתי דבר.
"יש מסעדה מקסימה בהמשך הרחוב כאן, אכלתי בה פעם אחת, אני בטוח שתאהבי אותה." הוא פנה לאמי, הבטתי בו אך הוא לא שאל לדעתי, ואמי כמובן הסכימה, מקוסמת מחייכו.
הוא הוביל אותנו ברחובות עמוסים תיירים, על פי חנויות שהציגו את סחורתן, לאחר הליכה הגענו למסעדה שהייתה אוניה עוגנת מקושטת בשלל פרחים, זה היה מקסים, תיירותי וככל הנראה גם יקר להחריד.
אך לא התכוונתי לספר זאת לאוליבר, הבטתי בהערכה בזמן שהמארחת לקחת אותנו לשולחן שלנו והגישה לנו תפרטים.
"תבחרו מה שתרצו ובבקשה תתנו לי לשלם עבור הארוחה הזו." אוליבר ביקש.
אך בשום אופן לא יכולתי לתת לו לעשות זאת.
סירבתי.
אוליבר לא וויתר והתעקש והוא טען שמאחר שהוא זה שהביא אותנו הנה הוא זה שצריך לשלם.
סירבתי שוב.
לאחר מכן, הוא טען שאנו אלו שמספקים לו חברה והצלתי אותו מלישון ברחוב ולכן הוא צריך להודות לי.
סירבתי פעם נוספת.
מיואש הוא התחנן לאמי וביקש ממנה לאפשר לעשות זאת למעננו.
היא הסכימה, לי לא הייתה ברירה.
הסכמתי.
שהמלצר הגיע לקחת ממנו את הזמנות, הבטנו בו המומים והבנו שאפילו לא פתחנו את התפרטים, התנצלנו שלחנו אותנו לדרכו ואמרנו שבדקות הבאות כבר נדע.
אוליבר הלך לשלם ואמי פנה לעברי "הוא מקסים, האם אתם יוצאים?"
במזל לא הקאתי החוצה את כל הארוחה שלי.
הבטתי באמי מזועזע "מה אמרת?"
היא הביטה בי בחיוך מסתיר סוד "הייתי בטוחה שכן, אתם לא?"
"בשום אופן לא!" אמרתי בזעזוע "מאיפה קיבלת את הרעיון מטורף הזה?"
"ראיתי איך הוא מביט בך."
"איך הוא מביט בי?" שילבתי את ידי על החזה שלי וציפיתי לתשובתה, הם היא ראתה משהו שאני לא ראיתי?
"הוא מביט בך כחידה בלתי פתורה, משהו מסקרן שהוא לא מסוגל להוריד ממנו את העיניים."
התנשפתי בהקלה, למזלי היא לא אמרה, שהוא הביט בי באהבה.
"אם אני מסקרן אותו למה שהוא ירצה לצאת איתי?" הקשיתי.
"כי אנחנו תמיד מעוניינים לטעום את מה שמסקרו אותנו." היא השיבה.
"אנחנו אמורים לצאת עם מישהו שאנו אוהבים ולא מישהו שמסקרן אותנו." אמרתי לעברה והנדתי את ראשי, היא הייתה אמור לדעת זאת יותר טוב ממני.
"הוא מנסה להיות קרוב עלייך בכל דרך אפשרית, רגשות מגיעים עם הזמן, אבל ברור לשניכם שמשיכה יש בניכם, רגשות הם משהו שלא קל להודות אפילו בינך לבין עצמך."
הבטתי לעברה "מה את מציעה?"
היא הניחה יד על ליבי "תעשה מה שנראה לך נכון, אבל תזכור פגיעה במישהו אחר היא לעולם לא הדרך."
אוליבר חזר והשיחה שלנו תמה.
את הדרך חזרה למלון שלנו העברתי במחשבות בלתי פוסקות, בזמן שאמי ואוליבר העבירו את זמנם בשיחה מרתקת, אני נגררתי מאוחר.
*
שכבתי במיטה בזמן שאוליבר התקלח, יכולתי לשמוע את זרם המים והוא תאם לקצב של מחשבותיי שזרמו ללא הרף והתחלפו אלו באלו.
הבטתי החוצה, לילה עטף את הכול, הייתי בטוח שהיה כאן מועדון או מסיבה, תמיד רציתי ללכת אך מעולם לא היה לי מישהו ללכת איתו, רוב הזמן אפילו העמדתי שלא הייתי מעוניין, זה היה שקר, פחדתי מכך שאשאר לבדי.
פתחתי את הנייד שלי ושלחתי הודעה לטום, רציתי לעדכן אותו מה קרה, אך לא הייתי בטוח אם הוא היה פנוי.
לשמחתי טום החזיר לי הודעה קצרה ושאל לשלומי.
שלחתי לו שהרגשתי לו מעולה ובנוסף סיפרתי לו שאוליבר חולק איתי חדר.
והוא שלח לי "זה אומר שהשירותים שלי לא נחוצים יותר?" והוסיף סמיילי קורץ.
חייכתי למול הפלאפון שלי שהוא רשם זאת, והגבתי לו "לא, זה אומר שהם נחוצים יותר מתמיד."
"אתה צריך שאתקשר?" הוא שאל, יכולתי להבין שדאג.
"הכול בסדר." הרגעתי והוספתי הודעה נוספת "זה די קרה לא באשמתנו, הוא לא עשה שום דבר נגד רצוני, אני מניח שאפשר לסמוך אליו."
"אם אתה אומר." הוא שלח ולאחר מכן שלח הודעה נוספת "אל תעשו שטויות, לפחות לא כאלו שאני הייתי עושה." והוסיף סיימלי קורץ.
צחקתי, הוא גרם לי לחייך בכנות.
"מי גורם לך לחייך ככה?"
~~~
אני מתנצלת על כך שלקח לי המון זמן לעלות פרק, לצערי אני באמצע תקופת לימודים משוגעת.
אני מקווה שתוכלו להינות מהפרק! ואשמח לשמוע את דעתכם על הפרק.
נתראה בפרק הבא.
באהבה,
וויט אנג'ל.
YOU ARE READING
Sky
Romance✯הסתיים✯ M×M ספר ראשון בסדרה הבחירה 1. 𝓼𝓴𝔂 2. 𝓼𝓾𝓷 3. 𝓶𝓸𝓸𝓷 4. 𝓼𝓽𝓪𝓻 ממליצה לקרוא את הספרים בסדר שלהם, למרות שאפשרי לקרוא ספר אחד בלי השני. סדרת הספרים "מציאות מדומה" קשורה לדואט "הנצח". לכולם השמיים הם הגבול. הגבול שלי זה אוליבור. ...
