פרק 5
דחפתי לעברו את הקופסא העטופה לעברו, הוא הביט לעברי בלבול לרגע והבנה נראה בעיניו שהביט לעבר הקופסא.
הוא נשף אוויר בהפתעה "זה לא מתנה, זה משהו שאמור לעזור לך בעבודה, פשוט זה עטוף כדי שאנשים אחרים לא ייקחו את זה."
הרמתי גבה בהפתעה שהוא אמר זאת, כי למען האמת אפילו לא טרחתי לבדוק במה מדובר, בכלל לא ידעתי.
"מה זה?" שאלתי.
הוא הרים גבה בהפתעה משאלתי ועל פניו עלה חיוך מסתורי "תבדוק, אמא שלך אמרה שלא תוכל לקנות לך את זה מאחר ואתה קצת דחוק בכסף כרגע, פשוט חסכתי לך, תודה לי אחר כך." הוא קרץ ויצא ממשרדי, השאיר אותי לבד להבין את מה שהתרחש כרגע.
כעסתי, זעמתי למען האמת והוצאתי את זה על העטיפה המסכנה שנקרעה לחתיכות קטנות והתפזרה על כל הרצפה במשרד שלי ומולי אני רואה טאבלט חדש, עמדתי מופתע והמום, לא הייתי מסוגל לנשום.
מה לעזאזל? הוא צוחק? הוא ממש לא רציני עכשיו?
לחדר לא נכנס אחר מאשר אדם שנראה מופתע מכול מהבלגן ששרר במשרדי והבטתי לעברו בחוסר אונים ברור. כי כל מה שרציתי כרגע היה לדפוק את הראש בקיר או לדפוק את הטאבלט בראש של אוליבר.
זה הדבר השנוא אליי ביותר, הדרך הזולה הזו לקנות אותי דרך מתנות, ולאחר מכן לעדן זאת ולומר שאני זקוק לכך.
שנאתי את הדרך שבא ארגיש חייב לו לאחר מכאן, רציתי שהוא ייקח את זאת ושיעשה את זה עכשיו.
"מה קרה כאן?" אדם שאל.
בהחלט לא ידעתי מה לענות לבסוף החלטתי על האמת כי לא זה צריך להסביר את עצמי, לעומת זאת אוליבר יש המון הסברים לתת, במיוחד לי.
"זה המתנה שאוליבר נתן לי, הוא אמר שאני אצטרך את זה." השבתי.
אדם עשה את הדבר המפתיע ביותר שיכולתי לצפות ממנו כשהוא הביט לעברי בשוויון נפש ושאל "מה הבעיה בזה?"
הייתי מזועזע, הוא אמיתי? הכול בעיתי עם זה, פשוט הכול!
הוא לא נותן לי אפילו להשיב ולהתרעם על כך ומיד הוסיף "לכל מישהו חדש שנכנס לחברה הוא שולח מתנה מסיומת, במיוחד לכאלו שנכנסים לתפקידים בכירים."
המשפט שלו הייתה השפעה מידית, לא הייתי היחיד, ואולי מעט התעצבתי לגלות שהמתנה שלי לא הייתה מיוחדת אחרי הכול, אך הזכרתי לעצמי שכעסתי שחשבתי כך בהתחלה.
ככל הנראה בסופו של דבר הטאבלט נשאר אצלי.
התיישבתי באנחה כי לא הייתה לי ברירה אחרת, "מה יש לנו לעשות היום?" שאלתי לבסוף את אדם.
"יש לנו הרבה" הוא ענה בשיווין נפש.
יצאתי מהמשרד בסופו של יום מותש לגמרי אבל לפני שהספקתי לקחת צעד נוסף למטה, מישהו נעמד מולי וחסם את דרכי.
הרמתי את ראשי ומצאתי לא אחר מלבד אוליבר "היי," הוא אמר.
כיווצתי את עיניי לא ידעתי איך הייתי צריך להתמודד איתו.
"אוליבר ברצינות תשחרר." נאנחתי בייאוש.
הוא הניף את ידיו במגננה "היי, רק רציתי לשאול איך הולך?" הרגשתי איך לחיי התחממו במבוכה.
לעזאזל איתו!
נראה שמספר עובדים נעצו בנו מבטים סקרניים וזה בחלט גרם לחוסר נוחות אצלי, רציתי רק להסתלק מכאן "הכול בסדר." השבתי בקול מונוטוני וכבר התחלתי לקראת צעידה מהירה ליציאה.
אבל הוא שולח יד ארוכה ותפס אותי, הוא הביט סביב והוא ראה את שאר העובדים נעצו בנו מבטים סקרנים. הם מיהרו להסיט מבט שאוליבר נעץ בהם מבט בחזרה.
"יש משהו שרציתי לדון איתך." הוא אמר.
"אני בטוח שזה יכול לחכות למחר." אמרתי בניסיון להשתחרר מאחיזתו אבל הוא רק הידק אותה ואמר בפנים חמורת סבר "לא, זה לא!"
כך שבסופו של דבר נגררתי לעבר משרדו, בניגוד מוחלט לרצוני, יש לציין, אבל היי זה לא שמישהו באמת ידע זאת.
לצערי, נשאר לי רק להזעיף פנים לעבר הקיר, שתאמינו לי לא היה אכפת לו, הזעפתי פנים לעבר הקיר יותר מידי פעמים כדי שלא יזיז לו.
ובאמת, זה קיר זה לא באמת שהוא יכול לעשות משהו יכולתי גם לבעוט בו והוא לא יגיב.
לבסוף נאנחתי בכעס ובעצבים ואוליבר אפילו לא הרים אליי מבט, אמרתי כבר שרציתי לדפוק לו משהו בראש? מה לגבי הטאבלט, הייתי בעד הטבלאט!
לא הייתי בטוח שזה רעיון טוב להרוג את הבוס שלי, מי ישלם לי משכורת?
התיישבתי על הכיסא בחוסר ברירה, הייתי צריך לנשום עמוק ולהירגע, הכול בסדר.
על מי אני עובד? שום דבר לא בסדר!
"על מה רצית לדון איתי?" אמרתי בקול הרגוע ביותר שיכולתי לגייס וכרגע זו הייתה עבודה מאוד קשה, וממש לא חייכתי ואל תצפו ממני לכך, הייתי נחמד מאוד בהתאם לנסיבות.
"יש מספר דברים." הקול שלו אינו רציני למעשה הפך הגמור מזה, הוא די משועשע.
עכשיו שוב למה פסלתי את הרעיון של לדפוק לו משהו בראש?
"הדבר הראשון היה מה דעתך על המתנה שלי?" הוא שאל.
אהה, נכון כי הבוס שלי, זה היה די מבאס הקטע הזה למעשה, אבל זה לא שהייתה לי אפשרות אחרת.
ברור שיש לך, הכרה צרחה לעברי, תברח הכי רחוק שתוכל כל עוד רגלייך יוכלו לשאת אותך.
הוא הביט בי חיכה לתשובתי וכל מה שהייתי מסוגל זה להרים מבט בתהייה.
מה הוא רוצה שאני אגיד, עכשיו ברצינות מה אני יכול להגיד? שזה מצא חן בעיניי שברור בהחלט שלא. הייתי כל כך בטוח שזה סוג מסיום של שוחד שאפילו לא פתחתי.
אבל לאחר מכן רציתי לצרוח מרוב עצבים וכעס, לסוף שתקתי כי בכנות זה הפתרון הכי טוב.
~~~
אני מש אוהבת את הפרק הזה, ליאם כאן משעשע ברמות ואני מאוד נהנת ממנו.
מקווה שגם אתם.
באהבה,
וויט אנג'ל.
YOU ARE READING
Sky
Romance✯הסתיים✯ M×M ספר ראשון בסדרה הבחירה 1. 𝓼𝓴𝔂 2. 𝓼𝓾𝓷 3. 𝓶𝓸𝓸𝓷 4. 𝓼𝓽𝓪𝓻 ממליצה לקרוא את הספרים בסדר שלהם, למרות שאפשרי לקרוא ספר אחד בלי השני. סדרת הספרים "מציאות מדומה" קשורה לדואט "הנצח". לכולם השמיים הם הגבול. הגבול שלי זה אוליבור. ...
