דוד ליטף את גבי וחיכה שאני אספר, וסיפרתי, סיפרתי לו על כל הסיפור עם השומר מלפני כמה שנים, סיפרתי לו שמנהל בית הספר לא עשה עם זה כלום וסיפרתי לו על מה שקרה בתחילת השבוע, שפכתי בפניו הכל, לא החסרתי אפילו פרט אחד.
כשסיימתי לספר לדוד הכל, פניו התקשחו.
"בן של זונה.״ הוא סינן בכעס.
הוא התאפק שלא לקום ולהרביץ לשומר,
ראיתי את הכעס בעיניו, אם לא הייתי מרגיעה אותו הוא היה טס לשער ומפוצץ אותו מכות.
״איך את?״ דוד שאל, הוא פתאום התרכך. אמנם העצבנות והכעס כלפי השומר לא נרגעה, אך הוא ידע לפריד בינה.
״אחלה,״ אמרתי באדישות.
״יאללה מוריה, עד מתי את תשקרי לי?״
גיחכתי, ״צודק סליחה,״
״יופי, ועכשיו באמת, איך את?״
״לא יודעת״, אמרתי בשקט.
דוד נאנח, ״סיפרת למישהו על מה שקרה לפני שבוע?״
״לא, אתה היחיד שיודע מזה ואני גם לא מעונינת שעוד אנשים ידעו.״
״אני מבין״, הוא נאנח.
״לא אתה לא״ אמרתי. ״אף אחד לא מבין, אז די להגיד את זה.״
״צודקת, מצטער״, דוד אמר בשקט.
הדמעות התחילו לזלוג במורד עייני שוב. ״אף אחד לא יבין דוד״, נשפתי באף וניגבתי את הדמעות שלא הפסיקו לרדת. ״וזה מה שהכי כואב, שאף אחד לא מבין ואין לי עם מי לשתף״, אמרתי בלחש. ״אף אחד לא מבין את זה שאני לא מסוגלת כבר להסתובב ברחוב מרוב פחד שאולי אותו שומר יהיה שם״, יריתי בכאב לעבר דוד. ״אף אחד לא מבין את זה שכל אדם שנראה לי דומה לשומר אני מתה מפחד ממנו.
״אף אחד לא מבין את הסיוטים והחרדות שאני עוברת כל לילה בגללו.״ ראיתי את הבלבול בעיניו של דוד כשאמרתי על הסיוטים והחרדות, אך זה לא מנע ממני להמשיך. ״אף אחד לא מבין את כל הבכי שאני בוכה בגללו כל לילה לפני השינה. אף אחד לא מבין את זה שאין לך כוח יותר ליום שלמחרת ושבאלי רק לחזור הביתה, אבל גם כשמגיע היום של לחזור הביתה אני לא רוצה לחזור כי אני פוחדת לעבור ליד השער.
אף אחד, אבל אף אחד לא יבין את זה,וזה מקשה עלי עוד יותר.״נאנקתי בכאב חנוקה מדמעות.
ראיתי את העצב בעיניו של דוד, ראיתי גם את הכעס שלו על השומר. ״למה לא סיפרת על זה לאף אחד?״
״לספר מה בדיוק? הרגע אמרתי לך שאף אחד לא יבין.״
״אבל תשתפי, אני רואה שזה קשה לך״, דוד אמר.
״איך זה לא יהיה לי קשה,דוד?איך? אני חייבת להישאר יציבה, אני לא יכולה להיראות מולך ומול החניכים שלי חלשה!״
״אז זה הקטע? את שמה על עצמך מסיכה? את מראה שהכל בסדר אבל הכל חרטה?״ דוד חצי שאל חצי אמר.
״כן דוד, זה הקטע, מה אתה רוצה? שאני אתפרק מול החניכים שלי?״
״לא! אבל לפחות תשתפי מוריה, כואב לי לראות אותך ככה, אני רוצה לעזור אבל את לא נותנת״.
