Who Am I - הסיפור מושהה

~4~

עבר כבר יותר מחודש מהיום שעברה לכאן.
בלי לשים לב היא וג'ייסון הפכו לחברים טובים. הם יוצאים לריצת בוקר ביחד, מדברים קבוע במשך היום, עד כמה שהעבודה מאפשרת, ונפגשים ביחד שוב בערב לאכול ארוחת ערב יחד.
ג'ייסון מצא עבודה חדשה במשרד קטן לעורכי דין והוא עובד שם כבר שבוע וחצי.
ליילה עמוסה עד מעל הראש בעבודה החדשה, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל והיא עסוקה כל היום בשיחות עם מעצבים וספקים.
היא מתייחסת לעבודה כל כך ברצינות עד שברגע שג'ייסון והיא נפגשים לארוחת ערב הוא מחייב אותה להניח את הפלאפון בחדר כדי שלא תישאב לשיחות הבלתי פוסקות.

"ליילה! יש בעיה" אליסון נכנסה למשרד
"מה קרה?" ליילה הרימה את עיניה ממחשב הנייד שהביאו לה לצורך העבודה.
אליסון התיישבה בכיסא המנהלים שלה ורטנה "מדיסון התפטרה. היא פשוט השאירה מכתב פיטורין על המשרד של צ'אד ונעלמה"
"מישהו יודע למה?" שאלה בסקרנות.
"היא כתבה שהיא לא מצליחה לחלק את הזמן שלה בין העבודה לבית והיא מעדיפה לבחור בבית. המצב שלה לא זוהר, בעלה והיא רבים כל יום!" אמרה
"אוקיי. אפשר למצוא לה מחליפה מהרגע להרגע?"
"לא. כאן מגיעות החדשות הרעות"
"אה, יש יותר רעות?"
"את צריכה לדאוג גם לסטיילינג של הדוגמניות"
"מה?!" קולה יצא גבוה יותר ממה שחשבה "זאת אומרת, מה לי ולסטיילינג?"
"אני בדיוק יוצאת מהישיבה, החלטנו פה אחד שאת הכי מתאימה"
"אוקיי, אני מקווה שאצליח"
"צ'אד סומך עלייך"

"מה קורה? איך הולך?" ג'ייסון אמר מהצד השני של הקו
"בסדר, אני מצליחה לשרוד. בדיוק מקודם הודיעו לי שאני גם צריכה לדאוג לסטיילינג של הדוגמניות" היא יצאה מהבניין וצעדה לעבר המסעדה ממול
"זה נשמע כמו - אני חייבת לצאת. כמה שיותר מוקדם יותר טוב"
"משהו כזה" צחקה לטלפון
"היי!" קול מוכר משך את תשומת ליבה והיא הסתובבה לעברו
"היי, מה נשמע?" היא חייכה לטיילר שעמד בתור בדיוק מאחוריה בתור לקופה.
"את בהפסקה? אוליי נאכל ביחד? אם את לא מחכה למישהו, כמובן" מיהר להוסיף
"כן, אפשר. שנייה רגע" אמרה לטיילר וחזרה לשיחה בנייד שלה "ג'יי אני אדבר איתך שאסיים כאן?"
"כן בטח, אין בעיה" מלמל וניתק.
טיילר הזמין סטייק ותפוחי אדמה וליילה הזמינה סלט ירקות עם פרגיות.
הם ישבו בשולחן שצמוד לחלון והשקיף לרחוב הסואן.
"בקושי יוצא לי לראות אותך, את כל היום במשרד" אמר ולקח עוד ביס מהסטייק העסיסי שלו
"כן" מלמלה "אני מנסה להשתלט על הכל ועכשיו גם הוסיפו לי את התפקיד של מדיסון"
"כן, גם אני הצבעתי לך"
"אה גם אתה היית שם?"
"כן, ברור. אני חושב שכולם היו חוץ ממך"
"וואו, תודה" אמרה בטון נעלב
"את הכי מתאימה לזה, אין פה בכלל ספק. בתוך חודש הפסקת לעשות יותר ממה שכולם פה הספיקו" הוא הניח את המזלג שלו על השולחן והיישיר אליה מבט "אני לא אמור להגיד לך את זה, לא כרגע בכל אופן, אבל אני אגיד לך בכל זאת. כל אחד שמגיע לפה עובר תקופת נסיון. זאת אומרת, נותנים לו הרבה יותר עבודה ממה שהוא אמור לעשות ורואים איך הוא מתמודד עם זה. היו כאלה שפרשו באמצע ועזבו מעצמם או פוטרו ורק אלה שהתמודדו עם זה באמת נשארו בחברה"
"אז אתה רוצה להגיד לי שבוחנים אותי עכשיו" מלמלה בהבנה