La Parca

פרק 3: פרידה

*פרק עם קטעים מיניים אני אסמן איפה מתחיל ואיפה נגמר*
נכנסתי לשבת ליד ג'ייס, הוא התחיל ללטף את השיער שלי "את יפה" הוא אמר בלחש בין הליטופים "תודה" אמרתי מעט מתביישת.
רגע קלואי תתאפסי על עצמך את חייבת לעמוד בתוכנית שלך שהוא לא ירצה אותך וככה תוכלי להמשיך בחייך! אני צועקת לעצמי בראש.
"אז מה את אוהבת לעשות?" הוא שואל בקול עדין ומרים את ראשי לכיוונו כדי שיוכל להביט בעיניי. "אני חושבת שאתה עוקב אחרי מספיק זמן כדי לדעת" אני אומרת בקול מזלזל , "בייב, תדברי אליי יפה ותעני על השאלה" הוא אומר בזמן שהוא מפסיק ללטף את שיערי ועושה לכיווני מבט מאיים "לצאת עם חברות שלי וידידים שלי" אני אומרת מתעלמת מהמבט שלו שנותן לי הרגשה של אי נוחות. "את בתולה?" הוא אומר ומסתכל לתוך עייני, כאילו הוא חושש מהתשובה שלי " מה. זה. פאקינג. עניינך." אני התפוצצתי עליו, כאילו מה זה השאלות האלה.
"אוקיי הבנתי מה הקטע שלך אני ל..." הוא התחיל להעצבן טיפה ונקטע על ידי אבי שפתח את הדלת "הכל בסדר שמעתי צעקות" "הכל בסדר אבא..." השבתי לו וג'ייס החליט שהוא לא שותק
"הכל לא בסדר, אני מנסה להיות נחמד והיא לא נותנת לי את האפשרות" ג'ייס התחיל לצעוק לכיוון אבא שלי "קלואי!" אבי צעק לכיווני.
"אני מצטער מאוד אדון סמית, אני רק היום סיפרתי לה זה חדש לה" אבי מתנצל אך נשאר עם מבטו הקשוח "כבר לא אכפת לי, עוד שבועיים אני אבוא לקחת אותה אם אתה לא תלמד אותה להתנהג אליי יפה, אני אעשה זאת" ג'ייס אמר לוקח את דבריו ויוצא מהחדר.
"מה אני הכלב שלו, מה זה אני אלמד אותה להתנהג אליי יפה, חוצפן!" אני אומרת לאבי בעצבים "קלואי לכי לחדר נדבר מאוחר יותר, זה לא יכול להימשך ככה." אבי אמר לי בהחלטיות ועשיתי כדבריו.

*כעבור שבועיים*
עברו שבועיים מאז שראיתי את ג'ייס, היום בלילה הוא צריך להגיע לקחת אותי איתו לאיטליה.
אבא שלי הסביר לי שאם אני לא אתנהג יפה הוא יצטרך לגרום לי להתנהג יפה ,הוא הסביר לי שככה זה היה גם עם אמא אבל איתה לא היה צורך כי היא באה מוכנה לזה ,לעולם הזה שבו אין לך מה לעשות אלא להישמע לבעלך.
אין אף פעם לא רציתי להיות שפוטה של הגבר שלי, רציתי שנאהב, נריב, נצחק וניפרד מליון פעם ,נחזור ובסוף נתחתן.
כל השבועיים האלה אבא שלי וסטיב דיברו איתי איך להתנהג איתו ,אני אסכם לכם את כל השיחות איתם ,פשוט לעשות מה שהוא רוצה וזהו, אבל אתם כבר מכירים אותי יש לי כמעט שנה לפני 18 שזה אומר, כמעט שנה לשכנע אותו לבעוט אותי בחזרה לבית.
חוץ מהשיחות עם סטיב ואבא, ניצלתי כל דקה עם המשפחה והחברות, בקושי ישנתי, אני יודעת שאני אתחרט על כל רגע שלא הייתי איתם אבל "מעריכים משהו רק כשמאבדים אותו" וזה המקרה כאן.
סטיב איתי בחדר עכשיו בזמן שאני אורזת את הדברים החשובים לי איתי, הבגדים האהובים עליי, הטלפון כמובן, המחשב שלי, התמונות שלי עם המשפחה והחברים.
כן זה נשמע כאילו אני אף פעם לא אחזור לפה, כאילו אני לא אוכל לבקר אותם למרות שאני אוכל לבוא לבקר אותם, אבל הם כל מה שאני יודעת, כל מה שאני רוצה קרוב אליי.
אני יורדת לסלון עם כל הדברים איתי, הראש שלי עוד רגע נדבק לרצפה ,אני מנסה לעצור את הדמעות כדי שיזכרו אותי חזקה, לוחמת, אני לא רוצה שהם ידאגו לי.
אני מתיישבת בסלון , ג'ייס הגיע הוא כרגע עם אבא שלי , אני צופה בטלווזיה ובוכה בלי קול לעצמי "רק תירגעי" אני לוחשת בשקט ומנגבת את הדמעות.
ג'ייס יורד במדרגות מחייך אליי חיוך עם שיניים.
אחד המאבטחים שלו לוקח את החפצים שלי וג'יס לוקח את היד שלי ואנחנו מתקדמים לעבר המכונית, אני לא מסוגלת להסתכל על אף אחד,אני ממשיכה איתו בלי להיפרד מאף אחד, הוא פותח עבורי את הדלת אני מסתובבת אחורה רואה את המשפחה שלי מסתכלת עליי ,הם לא עצובים אך כשהם רואים שאני עצובה הם נשברים. אני חוזרת אחורה מחבקת את כולם "אני אהיה בסדר, מבטיחה" אני אומרת להם וחוזרת לג'ייס כמו לוחמת שמפחידה את הפחד.