La Parca

פרק 17: "לפעמים צריך ללמוד לוותר"

רפאלו אומר לי במבט ובטון הכי רציני שלו.
"ניפגש בערב עם רוברט, נשמע את התוכנית, נדע מספר חיילים, שעה"
"רפאלו, בבקשה תנסה להשיג את התוכנית שלהם, ככה נוכל לנצל את התוכנית שלהם לטובתנו וגם ככה נוודא שאנחנו לא נפגע בהם."
אני אומרת לו בעדינות מנסה לא להלחיץ אותו עם הסכנת חיים שכולם נמצאים בה כרגע.
"מה את רוצה לדעת?" הוא שואל ומתכופף לקבר של גורג ומנשק אותו.
"ממיקום החיילים עד איזה צבע התחתונים שלהם" אני אומרת לרפאלו.
הוא מהנהן אליי , מרים את הטלפון ומחייג לג'ייס לברר.

-------אחרי שבוע----
אז אנחנו יודעים פחות או יותר מה התוכנית שלהם.
אבל אנחנו צריכים לשפר את התוכנית שלנו
החיילים של ג'ייס ורפאלו הולכים רובם עם ג'ייס
הקצת שנשארו לא אמינים מספיק
אנחנו חייבים להצליח, להציל את אבא שלי ואת סטיב ואת ג'ייק.
הם שניה מלגלות את התוכנית שלנו לג'ייס.

עכשיו אנחנו יושבים באחד המועדנים של אבי שנועד להלבנת כספים.
המועדון ריק.
רק אנחנו פה, כל הניירת מפוזרת ממפות ומיקומים עד התעודת זהות של החיילים.
"אני לא מבין איך הם לא ראו את החורים האלו, הם שוכחים שהם נלחמים נגד מלא מנהיגי מאפיות לשעבר, יש להם ביטחון עצמח גבוהה מדי שזה גם חור בתוכנית" רפאלו אומר בזמן שהוא מנסה לשחק עם המיקומים של החיילים
"הכניסה הזאת בסדר, משגיחים עליה שתי צלפים.
ואם במקרה הם יעברו את הצלפים יש שמירה אזורית עד 20 קילומטר מהמיקום" בריאן אומר מראה את הרישומים לרפאלו.
"ומה עם המעלית?" אני מסתכלת על רפאלו ובריאן ושואלת.
"מה איתה?" הם שואלים איתי ביחד.
אני מסובבת את הדפים אליהם.
"תסתכלו המדרגות בנויות מאחוריי המעלית
אז אם החיילים יכנסו למעלית הם יפספסו אותם מהמדרגות ואם הם ילכו למדרגות קיים סיכוי שהם יפספסו אותם מהמעלית" אני אומרת ומציגה להם את הסיטואציה.
"אין מספיק חיילים כדאי שהם יתפלצו" רפאלו אומר מסתכל עליי ועל בריאן.

רוברט מתפרץ פנימה "סליחה על האיחור, יש לי בשבילנו רק 5 חיילים שאפשר לסמוך עליהם"
רוברט אומר מתקרב אלינו ומתחיל לבדוק את התוכניות.
"אנחנו הולכים לאבטח את המעלית והכניסות עם החיילים שלך שבעה חיילים זה מספיק" בריאן אומר קם ממקומו.
"תתארגן רפאלו הולכים עוד יומיים להילחם" בריאן אומר לרפאלו לוחץ את ידו.
"אני רוצה שתעזור לי לבחור נשק" אני אומרת לרוברט .
"אתם הולכים לתת לה להילחם?!, חשבתי שיש פה כבוד לנשים" רוברט אומר לרפאלו ובריאן
"לא אמרנו בשום שלב שהיא נלחמת איתנו" רפאלו קם ממקומו ומסתכל עליי במבט הכי קר שהוא יכול לעשות לי.
"אני חשבתי על לעזור להם בכלל, אני פניתי לבריאן שפנה אלייך ולרוברט!, התוכנית הזאת יותר שלי מאשר שלך אני רוצה לעזור גם מבצעית" אני צועקת על רפאלו ושותה את כל המים שהיו בכוס לידי.
"את יודעת מה, אנחנו צריכים עוד מידע והיינו צריכים מישהו נמוך וקטן, כמעט כמוך.
כדי להשיג לנו עוד מידע.
את הולכת לפרוץ לוילה שג'ייס אביך והחיילים ישנים"
"אני רוצה להילחם רפאלו" אני אומרת לו בלעג.
אחרי שתי שניות אני כבר בחדר מקבלת תרשימים של הכניסות ומאיפה אני נכנסת.
אני עומדת להיכנס דרך. פאקינג. ארובה.
רפאלו אמר שאין סיכוי שהם יושבים באזור הסלון שמשורטט, הם יהיו במשרד רוב הזמן.
אחרי שאני נכנסת אני אמורה לגרום להם לצאת מהשרד ואז לפרוץ אליו.

_-_-_-_-_-___
"תשמרי על עצמך, את יודעת איך אבא יתחרפן אן הוא יראה אותך" בריאן אומר לי ומלטף את שיערי.
"היא צריכה לדאוג יותר מהארוס שלה" רפאלו בא מאחוריי מסדר את המכשירי קשר שעליי.
"תזכרי את נכנסת דרך הפרצה בגדר, מטפסת גבוהה ואחרי זה נותנת שתי מכות על המכשיר קשר כדי שנדע שהגעת,ברור?" רוברט אומר לי ותוך כדי גורם לפרצה בגדר.
אחרי 38 שניות רוברטו סיים, למזלו אני לא מלאה אז היה לו קל יותר.
אני רצה לארמון/בית שהם נמצאים בו אני מחזיקה את ידי מעל המסמר שנדפק גבוהה על הקיר.
אני מתחילה לראות שומרים מטיילים ואני מתחילה להגביר קצב.
*אזעקה* "פולש,פולש"
אני מתחילה לשמוע ואני מבינה שהם קלטו אותי, אני מגבירה קצב ואחרי כ-2 דקות של טיפוסים על החבל הקשה הזה אני מגיעה.
אבל האעזקה עוד פועלת וזה מה שיסבך את התוכנית.
אני לא נכשלת. אסור לי.
אני רוצה לצאת להילחם איתם ואם אנע אכשל עכשיו זה יוכיח להם שהם צדקו ואני טעיתי, אני אצליח!, אני אומרת את כל זה לעצמי בלב.
אני מגיעה לגג והולכת לכיוון הארובה, הכל שחור ומלא אבק ואם אני אמות זה לא בגלל ריב מאפיות אלא בגלל כל הפחם שנמצא פה.אני זורקת ללמטה חבל ומתחילה לרדת לאט, אבל גם מהר כי אין לי יותר מדי זמן.
אחרי כ-3 דקות אני כבר למטה מסתכלת שאף אחד לא מגיע לאזור.

אני מזהה את הריח הזה בכל מקום, זה הריח הממכר של הקצף גילוח של גייס.
אני הולכת בזהירות לחדר שלו ועל פי השקט אני מבינה שהוא לא שם.
אני נכנסת ונועלת את הדלת.
אני רבע שעה כב3 מחפשת וכלום ,אפילו את הנשקים הלא רשומים כאילו בלעה אותם האדמה.
אני מסתובבת בשניה לכיוון הדלת כשאני שומעת  שכנראה גייס מנסה לפתוח אותה אבל נכשל.
"מה יש לדלת המזדיינת הזאת, אני שובר אותה" אני שומעת את גייס מהצד השני והדבר הראשון שאני עושה זה לרוץ לחלון לפתוח אותו ולגלות שיש בו סורגים וכנראה נדפקתי.
גייס בעט כבר פעמיים בדלת ובצבה היא תיפול בפעם הזאת.
אני מזדלחת מתחת למיטה, הדלת נפתחת גייס נכנס.
"אני יודע שיש פה מישהו, תסגיר את עצמך ונקל עלייך, קדימה". גייס אומר ומתכוון אליי אפילו שהוא לא יודע שזאת אני.
"יש פה רגל קטנה וחמודה מתחת למיטה שלי" גייס אומר ואני שומעת את צעדיו מתקרבים אליי.

_________________________________________
אז הייוש, אפילו שלא הגענו ל20 הצבעות החלטתי לפרסם את הפרק הזה.

והכי הכי חשובבב היי לכל הקוראות החדשות
מוזמנות לדבר איתי בכל זמן ועל מה שבאלכם
אוהבת המון❤
ואני ממש אשמח שתוסיפו לי עוקבים פה❤😘