הוא הניח את הבדיקה בידי נישק את שפתיי והסביר לי איך אני עושה את הבדיקה הזאת.
אני חייבת לציין שזה ממש מגעיל, אני נכנסת לשירותים עושה את הבדיקה ומשאירה אותה בשירותים עטופה בנייר ,אני עושה סיבוב בבית.
ומרקוס קורא לי למשרדו אחרי כרבע שעה.
דפקתי שלוש דפיקות קצרות עד ששמעתי את מרקוס "תיכנסי".
אני נכנסת למשרד "רצית לדבר איתי?" אני שואלת אותו מעט מפחדת.
"כן, בואי שבי" הוא אמר לי וסימן לי עם ידו לבוא לשבת עליו.
"למה עזבת את הבדיקה והלכת?, היית אמורה לבוא איתה אליי!" בוא מתעצבן עליי כרגיל.
"למזלך עברתי בחדר וראיתי אותה, היא כבר בפח אבל אני יודע את התוצאה" הוא אומר לי כאילו הוא זרק לי ציון של איזה בוחן בבית ספר.
"ו..?" אני מנסה להוציא ממנו את התשובה
"אנחנו נצטרך לנסות שוב הערב" הוא אומר מלטף את פני ולאחר מכן מנשק אותי בצוואר.
מה שוב, עוד פעם לעבור את ההתעללות הזאת, באמת?? אבל מה יש לי לעשות.. ,אני אצטרך להקשיב לו ולעשות כרצונו כי הוא חולה נפש.
"אממ.. רציתי לשאול מה עם הציוד לציור שאמרת לי" אני אומרת לו בשקט מנסה להחליף נושא ואני לא מסתכלת עליו "הוא בחדר, עכשיו צאי מפה אני צריך להמשיך לעבוד".
אני יוצאת מהמשרד שלו "הוא כזה חסר רגישות..." אני מלמלת לעצמי ועולה לחדר
אני רואה שם את כל ציוד הציור שאני צריכה, למרות שאני בעיקרון צריכה עיפרון דף ומחק וזהו.
אני החלטתי לסדר טיפה את הדברים בחדר שמתי את ציוד הציור באחת מהמגירות, אני אוכל לצייר את השרטוט רק כשמרקוס יצא בגלל עסקים או משהו.
אחרי חצי שעה בערך נרדמתי על המיטה ואני הרגשתי יד מלטפת את פני "קומי קטנה" המשפט חוזר על עצמו מספר פעמים.
אני מפחדת לפתוח עיניים, שלא יגע בי שוב ללא רצוני "אני יודע שאת ערה, את נושמת מהר מדי בשביל בן אדם ישן..." הוא אומר לי בזלזול.
אני פותחת את העיינים והוא כבר הספיק לעלות מעליי.
"אנחנו ננסה שוב ושוב ושוב ושוב..., עד שאני אקבל את היורש שלי" הוא לוחש לי באוזן מתחיל להפשיט ממני את הבגדים.
"אתה חולה נפש, אתה יודע את זה" אני לוחשת לו באוזן בלי בושה ובלי פחד, אין לי מושג איך!!.
הוא תפס את ידי במהירות הדביק אותי למיטה כאשר גבי פונה אליו, הוא עיקם את ידי והכאיב לי ממש כאילו הוא עוד שניה שובר לי את היד.
"את!. לא!. תקראי!. לי!. ככה!. , את!. רק!. אישתי!, ואת פאקינג תעשי כל מה שאני אומר לך בלי להתחצף " הוא מודיע לי משחרר את ידי ומעיף לי סטירה שוב.
קול הטלפון שלו קטע אותו, אחרי דקה בערך הוא ניתק את השיחה ואמר שהוא צריך ללכת לכמה שעות ואנחנו נמשיך כשהוא יחזור, הוא כמובן חזר איתי על חוקי ההתנהגות בבית כשהוא לא פה.
אני לא בזבזתי שנייה, ראיתי את האוטו שלו מתרחק הוצאתי את ציוד הציור והתחלתי סימנתי את כל הכניסות והיציאות הקיימות, קירות ששומרים שלנו או שלהם יכולים להתחבא מאחוריהם, איפה הוא כנראה יחזיק אותי אם הוא מזהה סכנה.
אחרי שעתיים פחות או יותר סימנתי הכל, אפילו איפה הבריכה.
נכנסתי לשירותים בשקט עם הדף איתי, הוצאתי את המחשב וחייגתי לאבי, אחרי כ5 צלצולים הוא ענה לי.
"אבא אין לי הרבה זמן, סליחה שהתעכבתי לא הייתה לי אפשרות, ושתיים סיימתי את כל השרטוט" אמרתי לו מהר בלי לנשום בין מילה למילה.
"אני לא כועס תשלחי לי למייל ותחזרי את המחשב למיקום שבו מצאת אותו בהתחלה" הוא אומר לי מהר מנסה לזרזר אותי.
אחרי 3 שעות מהשיחה עם אבי מרקוס חזר ממש כועס, הוא נכנס לחדר טרק אותה והתחיל להרביץ לי, בלי להסביר כלום בלי סיבה כנראה.
"תקיח אותה למרתף, עכשיו!!!!" מרקוס צעק על אחד השומרים "אני אתפוס את אבא שלך ואראה לו איך צריך לחנך את 'הנסיכה הקטנה' שלו, שתדעי שרחמנות לא תהיה שם, למרות שעד עכשיו ריחמתי עלייך כלכך.
תדמייני את אביך ואחיך סטיב קשורים לכיסא ורואים אותי אונס אותך, מרביץ לך,משאיר לך סימנים והכי חשוב מתחננת לרחמים שלי ,מתחננת להתחתן איתי בשביל הרחמים ממני".
"בוס יש חדירה של אדומים לחצר הרביעית"
(הם מדברים בקודים) אמר אחד מהשומרים שצמודים למרקוס כל הזמן.
"התחלנו" מרקוס לחש לי באוזן ונשך מעט את תנוך אוזני ויוצא מהמרתף.
_________________________________________
העלתי עוד פרק כי את הקודם לקח לי מלא זמן להעלות אז מגיע לכם שאני אתן עוד זמן בשבילכם❤
ותודה רבה שאתם קוראות את הסיפור
אוהבת המוון!!!
אם באלכם לשאול שאלה שקשורה לסיפור או לא קשורה לסיפור דברו איתי בתגובות או בשיחה פרטית❤❤❤
YOU ARE READING
La Parca
Romantizmהיי אני קלואי בלו אני בת 17 גרה בלונדון אני בכיתה י'ב יש לי 2 חברות הכי טובות קלריסה ואריאנה. אני הבת היחידה מכל השלושה בנים ואני גם הכי קטנה אמא שלי תמיד רצתה בת ואז אני הגעתי וההורים שלי שמחו מאוד ואני בעצם "הנסיכה של הבית" איך שאבא שלי קורא לי אנ...
