כשריף יוצא מהמקלחת, דניאל יושב במיטה שלו ומתעסק בפלאפון שלו.
אז ריף מרשה לעצמו לבחון אותו.
השיער שלו עכשיו לא משוך לאחור עמו בדרך כלל- הוא נופל על עיניו וגורם לו להיראות צעיר בהרבה..
הוא גבוה, ושרירי והפנים שלו נראות רציניות אבל טובות.
ריף לא יודע למה בחור מצליח, חכם ונאה כזה ירצה לעזור דווקא לו.. אבל הוא לא רוצה לשאול, כי דניאל תמיד נותן לו את אותה התשובה..
וזה מביך את ריף.
ריף נאנח, משפיל מבט ומתקדם למיטה שלו, מתיישב עם הגב לדניאל ולא רוצה ללכת לישון.
הוא לא שם לב שדניאל מתיישב לידו-
רק כשהוא מרגיש כובד על ראשו, הוא מבין שזה המגע המוכר לו כבר של דניאל.
ריף מרים מבט ופוגש במבט הדואג של דניאל, מרגיש כאילו בא לו לבכות.
"מה יש? למה אתה חיוור, מה לא בסדר?" דניאל לוחש בקול רגוע, מלטף את ראשו בתנועות קבועות.. כל כך מרגיע שריף מרגיש הקלה משמעותית..
הוא מרגיש מובן.
הוא מרגיש מקובל.
הוא לא יודע איך זה קרה כל כך מהר כשהוא כבר עשרים שנה לא מצא אפילו אדם אחד שהוא יכול לסמוך עליו חוץ מעצמו..
"אני לא רוצה לחזור לישון" ריף מתוודה בשקט, בבושה, דמעות בורחות מעיניו והוא מסיט את פניו במהירות, מוחה את השמעות ומנסה להתעשת.
דניאל נותן לו את הרגע הזה לעצמו, לרגע מביט בו מוחה באיפוק את הדמעות שלו ואז מביט לצד השני בנסיון לתת לו מרחב אישי.
הוא משפיל את ראשו לפלאפון שלו ומלכסן מבט לריף כל כמה רגעים, עד שריף מסובב את פניו בחזרה ומביט בדניאל במבט מתוסכל.
"אני שונא להיות כזה תינוק" ריף לוחש לעצמו, חושב שהוא חושב את זה בראש.
"אתה לא תינוק, ריף..
זה בסדר לבכות מידי פעם.." דניאל מרים יד ומלטף את אחורי ראשו של הבחור שלידו, שמסתובב להביט בו בעיניים עצובות- בפעם הראשונה מביע את הרגשות שלו דרך העיניים- מפתיע את דניאל.
זה משמח ומעציב אותו... והוא ממשיך ללטף את הראש של ריף במבט אמפתי.
"תשכב, קח את זה לאט.. זה יהיה בסדר.." דניאל אומר ברוגע, מניח נשיקה על רקתו ונשאר לשבת לעוד כמה רגעים בהם הם מביטים זה בזה בעיניים מלאות רגש, נסערות.
"אנחנו עוברים את זה ביחד.. אתה זוכר.. נכון?" דניאל לוחש כתזכורת .
"אני פה כדי לחזק אותך כשתרצה ותצטרך" דניאל מוסיף ברוגע, מלטף את ראשו של הבחור השברירי שלידו רק עוד פעם אחת לפני שהוא קם וחוזר למיטה שלו,
שוכב עם הפנים אל המיטה של ריף ועוצם עיניים.
מתלבט אם להציע לריף לחבר את המיטות כדי שירגיש נוכחות של מי שהוא.. אולי זה יקל עליו?
אבל דניאל לא שואל, הוא מפחד להפחיד אותו או לגרום לו לאי נוחות, אז הוא נותן לעצמו לנסות לשקוע חזרה לשינה, מנסה להשתיק את המוח שלו מדאגות ושומע את ריף זז בשקט במיטה, חסר מנוחה..
דניאל מודאג, אבל הוא לא אומר כלום.
ורק אחרי זמן מה שבוא דניאל יושב ומקשיב בזהירות לתזוזות של ריף, הוא שומע את הרגליים היחפות שלו כנגד הרצפה, הולכות בשקט לכיוון שלו ונעצרות לידו.
דניאל פותח עיניים, מבהיל את ריף שלוקח צעד אחורה.
"מצטער" הוא לוחש בשקט.
"אתה רוצה לבוא לישון איתי?" דניאל שואל ברצינות, גורם לריף לחשוב שהוא יודע לקרוא מחשבות.
ריף מהנהן בעיניים מבויישות.
"בוא אליי" דניאל זז ומפנה מקום לריף, שמתיישב בזהירות לידו ונשכב במבוכה, מפחד להישאר לבד במיטה.
דניאל יכול להרגיש את חוסר האונים שלו, מחבק אותו אליוומכסה אותו בשמיכה.
"אתה לא לבד,ריף..
החלומות שלך לא יוכלו לפגוע בך עכשיו.
לא הם, לא הזיכרונות ולא בני אדם.
יש לך אותי עכשיו.. אל תדאג יותר.. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך יותר" דניאל מנשק את קודקוד ראשו של ריף בעדינות, מחבק את כתפיו ומופתע כשריף כורך יד סביב מותניו.
יש לכמה רגעים שקט, ודניאל מחסיר פעימה- נהנה מהריח של השיער שלו ומחום הגוף שלו.
"תודה לך" ריף לוחש לו, גורם לדניאל להתרחק קצת ולפגוש במבטו.
ריף נראה על סף בכי שוב.
דניאל מחייך אליו, מוחה את דמעותיו שמתחילות לברוח להן.
"אני רציני" ריף ממשיך לדמוע.
"אין לי ספק שאתה רציני" דניאל מבריש שיער מפניו של ריף בעדינות.
"אני פשוט שמח לשמוע ..
זה גורם לי להיות בטוח יותר ולהמשיך לדאוג לך.
אני שמח לדעת שזה מקל עליך" דניאל ממשיך לחייך אל ריף, מביע את השמחה הכנה שלו על הניצחון הקטן של היום- צופה בעיניים של ריף ורואה ניצוץ קטן לרגע שגורם לו לחבק את ריף שוב.
"אל תשכח שאני אוהב אותך" דניאל לוחש בשקט, מרגיש את ריף נעצר תחת מגעו.
"ואין דבר שישנה את זה" הוא מבטיח לבחור בשקט, עוצם עיניים בשלווה ומקווה לזכות לעוד רגעים כאלה איתו..
-------------
עם הניתוח והבאלגן התחלתי לימודים אקדמיים, אז אני ממש מחפשת זמן להעלאות לצערי😞
תהנו מהפרק, מקווה לראות את התגובות והמחשבות על ריאל הפעם:)
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Подростковая литератураריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
