ריף לא שמח לראות את הדירה שעזב לפני כמעט חודש במחשבה שלא יראה אותה יותר.
הוא נאנח, מביט למטה אל נעליו ומהסס.
"שמתי לב כמה מהבגדים שלי בתיק שלך.. לא היה לך הרבה בתיק ותארתי לעצמי שאין לך הרבה בארון, אז שמתי לך כמה מהבגדים שלי..בסדר?" דניאל מדבר בטון רך, מקבל שתיקה מריף.
הוא יודע שיהיה לו קשה... אבל הוא חייב להשאיר אותו פה כדי שילמד להסתגל ולהסתדר עם המשפחה שלו..
דניאל יוצא מהרכב, מקיף אותו ופותח את הדלת לריף, עוזר לו לצאת ומוביל אותו לדלת.
ריף גורר רגליים, נראה שהוא חוזר להיות מדוכא.
זה מכאיב לדניאל, אבל הוא יודע שאין ברירה.
"תשמור על עצמך.. בסדר?
אל תדאג יותר מידי, אני אבוא בכל הזדמנות שתהיה לי" דניאל מלטף את שיערו של ריף, מדבר בלחש ומביט בפנים הקרירות שהוא עוטה.
"אתה לא חייב" ריף פותח את הנעילה של הדלת ונכנס לדירה בלת ברירה, לא מביט אל דניאל- שעומד וצופה בוא גורר רגליים בכאב.
הוא יודע.. הוא יודע שזה כי ריף מנסה להגן על עצמו.. אבל זה כל כך עצוב..,
"נתראה.." דניאל זורק לאויר, צופה בריף נכנס לחדר שלו ונאנח בתסכול.
רק אז הנהג שלו מגיע אליו ומסכיר לו שהתיק של ריף היה עדין ברכב.
אז הוא מודה לנהג, לוקח את התיק הקטן ומניח אותו במדרגה האחרונה, סוגר את הדלת ונשאר לעמוד מולה, מהסס אם להישאר או ללכת..
הוא מחליט ללכת, יודע שריף צריך זמן להסתגל חזרה.
אם הוא יהיה פה, זה יהפוך לקשה יותר.
----------------
בבוקר שאחרי ריף מסתובב בגינה ומביט במשפחה שיושבת סביב השולחן- כולם נראים כאילו יצאו מקטלוג.
יפים, לבושים בבגדים צבעוניים ויקרים והכל סביבם צועק יוקרה ושמחה.
ריף חוזר להרגיש לא שייך, יודע שהרגשות שלו לא השתנו לגביהם ולגבי המקום הזה.
הוא מביט בהם צוחקים ונהנים ומשפיל ראש, מסתובב והולך.
עכשיו הוא מרגיש אפילו יותר כמו כתם בבית.
האפלה הזאת שמרחפת סביבו הופכת לעוד יותר מעיקה- הילה של גועל.
הוא הכניס את אחותם הבכורה והאהובה לכלא... איך ד"ר לנדה חושבת שהם יחבבו אותו אחרי זה?
הוא מניד ראש, נכנס חזרה לדירה הזאת, נועל אותה ונכנס חזרה לחדר שלו, נועל ונשכב על המיטה.
ועם כל הרגשות הקשים האלה.. עדין יש לו תקווה.
תקווה שגורמת לו לרצות להילחם ברגשות האלה שמנסים לדחוף אותו חזרה למקום שבו הוא היה לפני כמעט חודש.
התקווה הזאת היא דניאל.
הוא עדין בספק לגביו.. הוא לא בטוח כמה זה אמיתי..
אבל הוא באמת בחור נחמד, הוא מנסה לעזור..
זה גורם לריף לרצות ולנסות להשתנות.
אבל הוא לא בטוח כמה הוא יכול..
לא פה..
לא כשהוא בין כל האנשים האלה..
לא כשהוא יודע כמה הוא נחשב לכלום בעיניהם.
הם כנראה לא ירצו לראות אותו שמח.
או שאולי אפילו לא אכפת להם עד כדי כך..
ריף היה בטוח שהם מאמינים שלא מגיע לו לחיות.
אז הוא נתן למחשבה הזאת לדחוף כל תקווה שהייתה בו , מאמין לה בעיניים עצומות, פורץ בבכי שקט ובוכה עד שהוא נרדם.
____________
אני מה זה מצטערת על הדממה, לא רציתי לחפור לכן בקיר שלי אבל בכללי סיימתי סמסטר א כסטודנטית ןהיו לי מלאאא עבודות.
אוף, סורי, אשתדל להעלות יותר עכשיו.
אוהבת♥️
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Подростковая литератураריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
