רוברט יושב מול הילד הצעיר ביותר שלו, בדירה המרוחקת הזאת ומסתכל עליו.
הוא לא מסופר, אבל לפחות לובש בגדים חדשים.
הם אמנם ענקיים עליו- אבל הם איכותיים ועדיפים על מה שנהג ללבוש.
"הבגדים של דניאל?" רוברט שואל את ריף ברוגע, צופה בריף מהנהן ומשלב את אצבעותיו.
"נראה שאתם מסתדרים ביניכם.. דניאל אוהב אותך מאוד" רוברט מנסה לפתח שיחה קלילה, אבל ריף מהנהן שוב.. שותק.
"באתי כדי לדבר איתך על שני דברים.. אני מקווה שתוכל להקשיב" רוברט נאנח.
"קודם כל, סבא רוצה שתבוא לאכול ארוחת צהריים מחר בצהריים עם כולם..
הוא לא אוהב שאתה נשאר פה לבד כל הזמן וגם האחים שלך ישמחו לראות אותך.."רוברט מסביר לריף- שמהנהן בשקט, יודע שאין לו ברירה.
"דבר שני.. באתי בשביל לשמוע איך אתה.. איך אתה מרגיש?" רוברט פוגש בעיניים של ריף, אבל ריף ממהר להשפיל מבט.
אז רוברט מתקרב אליו, מתיישב לידו בספה שבסלון ומושיט יד, מניח את ידו על של ריף.
"אני מצטער, ריף.. הייתי אבא גרוע" רוברט מודה וריף לא מגיב.
רוברט קם, מרים את ריף איתו לעמוד.
הוא מחבק את הילד הקטן שלא מגיב לו- מלטף את ראשו ביד אחת ומחבק את ריף בשניה..
"אל תעשה שטות שוב.. בסדר?
אבא לא יכול לאבד אותך.." רוברט מדבר בקול חנוק.
"אני יודע שהייתי רע אליך.. אני יודע שלא הייתי מספיק מגונן..
אני יודע שהייתי צריך לדעת שאמא שלך נפטרה ולבדוק מה קורה איתך...
אני מצטער.. נכשלתי" רוברט מניח את ראשו על כתפו של הילד שלו, פורץ בבכי.
"אני מצטער" הוא מתייפח בכאב- מופתע כשהוא מרגיש שריף טופח על גבו.
"אני לא שונא אותך אבא" ריף לוחש בעצב. גורם לאבא שלו להדק את החיבוק סביבו בין שתי סרועותיו.
"אני לא יאשים אותך אם אתה כן.. אני מצטער.." רוברט נסער.
וריף לא רוצה לראות את אבא שלו בוכה.
אז הוא יוצא מהחיבוק של אבא שלו ומסתובב למדפים שמתחת לטלויזיה- מוציא חבילת טישו ומוסר לאבא שלו.
"את הנעשה אין להשיב" ריף לוחש לאבא שלו- שלוקח את חבילת הטישו בעדינות, בעיניים אדומות ופנים רטובות.
"אני אשתפר בעתיד.. כולנו מאוד רוצים שהשיח יפסיק להיות אתה ואנחנו ויהפוך להיות כולנו..
אנחנו רוצים שתרגיש חלק מהמשפחה..
אתה.. לא היה לך אף אחד בארבע השנים האלה.. אפילו לא אמא..ואני לא יכול לשאת את העובדה שהייתי כל כך חסר אחריות ונתתי לך להיפגע.." רוברט נופל אחורה על הספה וריף נבהל.
צופה באבא שלו מחזיק את ראשו בשתי ידיו ובוכה.
הוא נבהל כשהרמיוני ומתיו נכנסים גם הם.
"אני.. לא עשיתי כלום.." הוא מגמגם אליהם- צופה בהרמיוני שנותנת לו חיוך אדיב.
"אני יודעת שלא, מתוק.. אל תדאג" היא מחייכת אליו בעיניים טובות והוא מהנהן- שוכח מאח שלו שעומד בכניסה ובוהה בו.
אחיו הקטן צנום ונראה מבוהל.
הוא שמע את הקול שלו בפעם הראשונה רק אחרי חודש ולא האמין עד כמה בחור כל כך שברירי כזה באמת סחב על הכתפיים..
"רוברט.." הרמיוני מלטפת את ראשו של בעלה-- אבל ללא הצלחה- הוא עדין עם ראש קבור בין ידיו ולא מביט למעלה.
הרמיוני מסתובבת לילד מאחוריה לאט, פוגש במבטו- שמושפל מהר לאדמה ומהססת.
"ריף.. אולי תצא עם אח שלך החוצה לרגע?
אני יודעת שזה מעיק עליך שהוא בוכה..אז אני אנסה להוציא אותו.." הרמיוני מביטה בריף בעיניים מתחננות- וריף רוצה להגיד לה שהוא ילך לחדר ושזה בסדר..
אבל מתיו תופס בזרועו ומוביל אותו החוצה עוד לפני שהוא פותח את הפה, מוביל אותו החוצה.
-----------------------
היי בנות, מקווה שנהנתן מהפרק!
העלתי עדכון לדף העדכונים שבפרופיל שלי (זה מופיע בסיפורים שלי תחת הכותרת"דף העידכונים של @14O699"
ואשמח שתוסיפו לספרייה כדי להתעדכן- אני לא חופרת שם, רק מעלה עדכונים כמו העדכון של היום שעלה..)
בקרוב יעלו לשם עדכונים לגבי הסיפור החדש שיעלה והטיזרים שלו- מציעה שתתעדכנו :)
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
