Lia & Roei

פרק 4

"רועי?!" שאלתי.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.

"בואי אנחנו צריכים ללכת מהר!" אמר רועי ותפס לי ביד והתחיל למשוך אותי.

משכתי את ידי אליי בחזרה והוא עצר והסתובב אליי.

"מה את עושה?! צריך ללכת מהר! בואי עכשיו!" אמר בקול רם.

אני רק התסכלתי עליו באדישות וגילגלתי עיניים.

ישבתי על הספסל שהיה לידי.

"תסביר לי עכשיו מה קרה או שאני לא הולכת איתך לשום מקום" אמרתי באדישות יתר.

הוא נאנח וישב לידי בספסל.

"רון נפצע" הוא אמר בשקט והשפיל את ראשו.

אוטומטית הרמתי את ראשי "מה?!" צעקתי.

"הוא נורה בכתף" רועי אמר והרים את ראשו והביט בעיניי.

"למה אנחנו מחכים? בוא כבר נלך אליו!" אמרתי בלחץ לרועי.

"בואי" רועי אמר ורצנו לשער בית הספר בשביל לצאת.

"אסור לצאת" השומר אמר.

"סליחה? אתה באמת אמרת את זה לרועי סמית'?" רועי שאל את השומר.

"וגם לליה לוי" אמרתי.

"א..ו..י ס..ל..י..ח..ה א..נ..י מ..מ..צ..ט..ע..ר" השומר גימגם בפחד ומיד פתח לנו את השער ויצאנו ממנו.

נכנסנו למכונית של רועי.

רועי התניע והתחיל לנסוע מהר.

"נו יותר מהר!" צעקתי עליו.

הרגשתי גוש בגרון חונק אותי ודמעות בעיניים שלי.

לא בכיתי כבר שנים.

ואני לא אבכה גם עכשיו.

אני צריכה להיות חזקה בשבילו.

אני רגילה לזה שהוא נפצע אבל זה עדיין קשה לי.

עם כל המחשבות האלו לא שמתי לב שכבר הגענו לבית החולים.

יצאתי מהאוטו בריצה.

נכנסתי לבית החולים ורצתי למזכירות.

באותו רגע לא חשבתי על כלום.

נכנסתי למזכירות, הייתה שם מזכירה אחת מבוגרת ונראית נחמדה ואחת צעירה שנראית פרוצה וזונה.

"היי, איפה החדר של רון לוי?" שאלתי את המזכירה המבוגרת וישר שתי המזכירות החווירו.

"מה את בשבילו?" שמעתי קול ציפציף אומר וסובבתי את ראשי וזאת הייתה המזכירה הצעירה.

"אחותו ואם את לא תסתמי את הפה שלך אני אדפוק לך כדור בראש. את לא שמעת בחדשות כמה רצחתי?" אמרתי/שאלתי את המזכירה בחיוך זדוני והיא החווירה ושתקה.

"ליה איפה היית תגידי לי? את יודעת איך הדאגת אותי?" רועי נכנס בסערה ושאל אותי.

"תירגע אני בסדר" אמרתי לו בחיוך וסובבתי את ראשי למזכירה.

"את יכולה להגיד לי איפה החדר שלו בבקשה?" שאלתי את המזכירה והיא בדקה לי.

"בקומה הרביעית חדר 215" אמרה ואני כבר רצתי במהירות ואני בטוחה שגם רועי אחרי.

נכנסתי לחדר של רון וראיתי אותו שוכב שם חסר חולצה ועם תחבושת על הכתף.

רצתי אליו וחיבקתי אותו "אתה לא מבין איך הדאגת אותי!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.

"אני מצטער יפה שלי שככה הדאגתי אותך, פעם הבאה אני אזהר יותר" אמר בחיוך.

"חסר לך שלא!" אמרתי עם אצבע מורמת וציחקקתי.

אתם בטח שואלים - איך את נותנת לו להמשיך עם כל העבודה הזאת אחרי כל מה שקרה?

אני לא יכולה למנוע את זה ממנו וגם הוא יותר גדול ממני.

"אחי איך אתה?" רועי שאל את רון.

"בסדר לא כואב לי משהו" רון אמר.

"טוב נראלי אני אלך הביתה אני רעבה ועייפה" אמרתי לרועי ורון שדיברו.

"אני אקח אותך" אמר רועי.

"אבל אני לא צריכה בייביסיטר אני יכולה להגיע לבד" אמרתי.

"ליה, רועי לוקח אותך וזה סופי" רון אמר ואני נאנחתי.

רועי חייך חיוך מנצח ואני רק התייאשתי משניהם.

"בסדר רק באלי להגיע הביתה" אמרתי.

נפרדנו מרון ויצאנו מבית החולים.
_________________________________________

סורי על הפרק הקצר❤