New Year New Thing-Larry stylinson

patr 32

אז כמו שציפיתי שיהיה, החודשים באוניברסיטה עוברים מהר כשהארי איתי, כשאני יודע ומודע לזה שהוא איתי. הודות לשיעור היחיד שאני בו יש לי הרבה זמן לעצמי. וכמובן שאני הולך לעבוד, העובדה שאני והארי ביחד היא לא קשורה למה שאני מציב לעצמי, להחזיר לו את הכסף שאני מרגיש חייב לו. אין לי איך לתאר איך אני שמח הסמסטר הזה, למרות שהוא התחיל ברגל שמאל זה רק נהיה טוב יותר. אבל תעלומה אחת וקטנה, אני מתעסק בה הרבה.
החבר הכי טוב שלי והבן זוג שלי לא מסתדרים בשיט. הם הרבה יותר מתנהגים כמו אויבים מאשר תלמידים רנדומליים באוניברסיטה. וחבל.
אני דיי תכננתי לעשות משהו שאולי יגרום להם קצת להכיר את אחד השני, זה לא בדיוק תוכנית, כי זה פשוט משהו נורמלי שאני יכול לעשות אם ברצוני לעשות.
"אני בשוק שאני הסכמתי לבוא. " נייל אומר בגלגול עיניים בעודנו הולכים לננדוס
"נייל מה לא תעשה בשביל אוכל? " אני שואל בצחקוק והארי גם כן
"אמ... אני יכול לעמוד בפיתויים" הוא אומר ואני והארי ממשיכים לצחוק
"אתה לא תצחק עליי סטיילס" נייל אומר ומפנה את מבטו להארי במבט חודרני
"חחחח סבבה טוב אבא" הארי אומר ואני מצמצם את גבותיי, בדרך כלל אומרים טוב אמ- הו שיט.
"אהא תראה אתה אפילו לא אומר פיטגמים נכון" נייל עוקץ והארי מגלגל עיניים
"לואי תעשה משהו לפני ש-"
"אתה לא תעשה שום דבר. " אני עומד מולו וחוסם את מעברו
"הולך? " אני ממשיך והוא מגלגל את עיניו ומעביר את ידו בשיערו הארוך
"מ'שתגיד" הוא עונה ועובר אותי, אני יכול להגיד שזה נראה שהארי לא מרגיש בנוח עם נייל, גם נייל לא יודע שאני והארי יחד, הוא לא אמור לדעת. אבל אני חושב שזה ממש מפריע לו שהוא לא יכול להיות כרגע חופשי איתי, וכן, אני מזדהה.
אנחנו מגיעים לננדוס וממש לא ציפיתי שהם יתחילו להתבקח מי ישב ליידי
"הוא החבר הכי טוב שלי! " נייל מתרץ
"אבל הוא השותף-"
"מי אמר לכם שמישהו יושב ליידי? שניכם יושבים ליד אחד השני" אני אומר הברור מאליו ומתיישב, הם גילגלו עיניים, וזה היה ממש מגניב שעשו את זה באותו זמן, אבל אין להם ברירה אלה לעשות מה שאני אומר. למה?

מוקדם יותר באותו יום:
"קדימה נייל, תסובב" אני דורש ממנו והוא מסובב את הבקבוק.
יצא לנייל לשאול את זאין
"אמת או חובה? " נייל שאל את זאין ותופף
על הירך שלו
"חובה"
"חובה עליך לחבק אותי כי אתה אף פעם לא מחבק אותי" צמצמתי את גבותיי- זה החובה שהוא נותן?
זאין קם וחיבק את נייל
זאין סובב ויצא לי אל הארי שישב מולי
"אמת או חובה? " אני שואל
"חובה" חשבתי וחשבתי... ואז הסתמכתי על הגורל שלי והמזל שלי.
"עליך לצאת איתי לאכול היום בננדוס" אני אומר והוא מהנהן
"חופשי" הוא עונה ומסדר את המשקפיים שלו על גשר אפו. כן, להארי יש משקפיים שהוא לובש לעיתים רחוקות וזה כל כך יפה לו!
הארי סובב את הבקבוק והתפללתי שיצא לי לנייל, אבל יצא לליאם אליי. חרא .
"אמת או חובה? " שאל
"אמת"
"מתיי הייתה הנשיקה הראשונה שלך? " שאל והבנים חוץ מהארי חיממו את האווירה
מה אני הולך להגיד? לשקר? להגיד שלעולם לא התנשקתי? ובכן... אני לא זוכר את התאריך המדויק של הנשיקה שלי ושל הארי...
"אמ... בגיל 0" אני אומר בחיוך וליאם הרים גבה
"כשנולדתי אמא שלי נישקה אותי בפה כמו כל אמא רנדומלית" אני עונה והארי ממש השתדל שלא לפרוץ בצחוק, השתדל. לא צלח והוא התפרץ בצחוק
"אני מתכוון- סיפור עצוב... משתתף בצערך לואי" הוא אומר בטון עצוב ושקט
אני מסובב את הבקבוק בכוונה מכוון שזה יהיה אני לנייל וכן, בול.
"אמת או חובה? " תגיד חובה נייל.
"חובה" מצויין.
"עליך... אמ... אין לי רעיונות בראש אז תבוא איתי ועם הארי היום לננדוס" אני אומר והוא היסס לפני שהנהן.

עכשיו:
ואוו. כן, הגורל והמזל שלי באים לטובתי כשזה מדובר על השכנת שלום.
אז הנה אנחנו יושבים בננדוס והארי ונייל לא מרגישים בנוח בכלל. כשהאוכל הגיע שקט סרר ואני בטוח שאם הייתי רק עם נייל או רק עם הארי זה לא היה ככה.
החלטתי לקום לשירותים, לא בגלל שהיה לי, אני רוצה לתת להם הזדמנות לדבר. אני לוקח את האייפון איתי ושם אותו בכיס
"לאן? " שניהם שאלו באותו זמן, אני חשוב... הו...
"לשיר-ותים? " אני אומר כברור מאליו וממשיך ללכת, נכנס לתא כלשהו ופותח את האייפון ונועל את התא, נשארתי שם כמה דקות עד ששמעתי צעקות
אני יוצא מהר מהשירותים רואה את נייל והארי רבים- אוי לא
"לואי מה אתה מנסה לעשות? " לפתע הארי הסתכל על עיניי ושאל
"מה? "
"מה אתה מנסה לעשות לואי? " נייל הפעם שאל ואני נאנח
"מה אני מנסה לעשות? אני שואל והארי מגלגל עיניים
" אני הולך, שילמתי כבר למלצרית. לואי אל תנסה אפילו" נייל אומר ויוצא משם.
שיט. רציתי לצאת אחריו, אבל זה רק יחמיר את המצב
"מסיים לאכול וכדי שנחזור גם" הארי אומר ומתיישב "נדבר על זה בחדר" אוי לא, זה מה שחסר לי עכשיו
אני מנסה להמשיך לאכול אבל הרעב נעלם, כלא היה. אני משחק עם האוכל שהצלחת ומהדהד את רגליי, כמו ילד, או שזה מה שאני?
אני לא מוצא את זה כדבר רע שניסיתי שהבן זוג שלי והחבר הכי טוב שלי יסתדרו, יהיו ידידים. אבל השנאה שלהם כלפיי השני הדדית ואין לי מושג למה.
אנחנו משלמים ויוצאים לכיוון המעונות כשהארי סיים לאכול, וכשהבנתי שאני ממש לא רעב.
אנחנו מגיעים לחדר ואני נשמט על המיטה, מנסה להירדם בכוח. אבל לפתע הגוף של הארי הורגש צמוד מתמיד לשלי
"תפתח את העיניים לו" הוא מבקש ואני פותח את העיניים בהיסוס, מתסכל על עיניו שהיו ללא משקפיים
"בבקשה תגיד לי שלא ניסתה לסדר את העניינים ביני לבין נייל, זה הפך את המצב לגרוע יותר" הארי אומר ואני מסיט את מבטי מעיניו לתקרה הלבנה
"יש איסור לעשות את זה? " אני שואל "אני באתי בטוב, באתי באמת בתקווה שאולי תוכלו לדבר כמו 2 אנשים ולא כמו 2 בבונים" אני אומר ומגלגל את עיניי "זה לא דבר רע" אני אומר ונשבר בתוכי, מה שביקשתי זה דבר קטנטן. שלא יהיה שינאת חינם בינהם.
הארי ליטף את גבי והניח נשיקה על מצחי
"זה מדהים... אבל זה חסר סיכוי" הוא אומר ואני מסתכל חזרה אליו
"למה? " אני שואל
"כי המצב הרבה יותר רע ממה שאתה חושב. " הוא אומר ומחבק אותי, אני מחבק חזרה וקובר את ראשי בצווארו, ונשאר שם. עד שעיניי נעצמו ללא שליטה.