New Year New Thing-Larry stylinson

part 29

הארי אדוארד סטיילס:

אני סוגר את הריצ'רץ בזמן שאני מסתכל על המיטה בשביל לוודאות שלא החסרתי דבר. אני מתיישב במיטתי ומתקשר למונית שתבוא לאסוף אותי חזרה למעונות. אני לוקח את התיק שלי ויורד לסלון, ששם מחכים לי כל משפחתי הגרעינית. אני מחבק את אבי בהתחלה ועובר למייקל, אחר כך לג'מה שהייתה שבורה מהפרידה בפעם הדניה השנה
"זה כל פעם קשה מחדש" היא אומרת לאוזני בקול שבור ואני מהדק את אחיזתי בה
"הכל טוב ג'מ" אני אומר ומנשק את הלחי שלה.
"אני מקווה שלואי ישמור עליך" היא אומרת בגיחוך ומתנתקת מהחיבוק. והאחרונה. סיקרט שלי. אני ממש לא רוצה שהיא תעשה סצנות כמו תחילת הסמסטר כי זה היה לי ממש קשה ככה.
"קדימה סיקרט בואי אליי" אני עומד על ברכיי ומושיט את ידיי אליה. עם רגליה הקטנות היא מגיעה אליי ומחבקת אותי
"אתה עוד הפעם הולך?" היא שואלת וממשיכה לחבק אותי
"כן... אבל את תהיי ילדה טובה נכון?" אני שואל והיא משפשפת את עיניה הימינית בבקשה לא אני מבקש בראשי בזמן שאני רואה את שפתיה הבולטות כלפיי חוץ
"אני יכול לקבל נשיקה?" אני שואל אותה והיא מתייפחת לפני שמתחילה לבכות. שיט. אני אומר לעצמי כשהמונית צפרה מבחוץ אני נותן לה נשיקה בשפתיה וקם
"לך הארי אנחנו נטפל בה" אבי אמר ואני מהנהן ומניף את ידיי ללהתראות. זה קשה כל הזמן להיפרד מהם לחצי שנה. אני לוקח את התיק ונכנס למונית שחיכתה לי. אני מדריך אותו לאן לנסוע והוא מהנהן. חשבתי במהלך הנסיעה על המורה למוזיקה, היא תכניס אותי ואת לואי לשיעור? אם לא זו בעיה שלה. היא מפספסת כישרון כמו של לואי. וחוץ מזה נהיה רחוקים מפליסטי, שלא הבנתי את הקטע שלה. אני משלם לנהג על הנסיעה כשאנחנו מגיעים, אני לוקח את התיק ויוצא משם. נכנס
לתוך המעונות והולך לכיוון ה'קבלה' בשביל לקבל את המפתחות של החדר שלי ושל לואי. וכן, גם הסמסטר הזה אנחנו יחד. הפעם, לפי בקשתי. כמובן שסיימון היה מופתע. אבל כרגע לואי הוא משהו בשבילי, משהו חשוב בשבילי. אני עולה ומופתע לראות את הדלת חדרי פתוחה, מחזיר אותי ליום הראשון שבו נפגשתי עם לו. אני נכנס לחדר מופתע לראות את זאין ולואי מדברים
"שלום" אני אומר בחיוך ולואי מתקדם אליי ומחבק אותי, אני ממש רוצה לנשק ולהתכרבל איתו עכשיו אבל... זאין. אני מחבק את זאין והוא טופח בכתפי
"טוב לראות אותך שוב חבר" הוא אומר ופורע את שיערי ואני מצחקק
"גם אותך זיינוקי" אני עונה לו
לבסוף זרמנו על לאכול צהריים יחד. אנחנו יורדים ואני מתפלל לא להתקל בג'וני. וכן, תפילתי נענתה בחיוב, האם ישו ענה לתפילתי בגלל התפילה ש"התפללתי" באותו יום בכנסיה? חחחח גדול! תודה אחי.
"נייל וליאם בדרך" לואי מודיע ואני מגלגל את עיניי, זה הדבר האחרון שמעניין אותי. עכשיו זה הדבר הכי טוב. אני והחבר הכי טוב שלי והבן זוג שלי, יש יותר טוב כרגע?!
כשאני נכנס לחדר אוכל אני מתיישב ליד לואי בשולחן וזאין מולי. אני מניח את הטלפון שלי שם וקם בשביל לקחת סלט ומים, נסיתי לברור את המיי סלט מהסלט וזה היה דוחה!
בסופו של דבר ליאם ונייל כן הגיעו, ונייל תפס את לואי לחיבוק ועשה לי מבט קודר של "מנצח" נגיד את זה ככה- כי אני כבר ניצחתי.
אני ולואי עלינו לחדר כשסיימנו לאכול. לואי ממש לא מבין מה יש ביני לבין נייל, אבל זה לא אשמתי שהוא מטומטם, הוא זה שבא אליי בטענה ששניתי את לואי- זין על זה.
כשלואי סוגר את הדלת של החדר אני מתיח אותו על הקיר ומנשק בתשוקה, התגעגעתי לטעם המתוק והמעקצץ של שפתיו. לואי כורך ידיו סביב צווארי ומושך אותי לכיוונו, פאק אני כל כך רוצה אותו, תמיד, שאף אחד לא יגע בו, רק אני כי הוא שלי. "אתה מוכן לעוד חצי שנה?" לואי שואל כשאנחנו מתנתקים ומתנשף
"עכשיו? יותר מתמיד" אני עונה ומנשק שוב, ומשחרר אותו.
"אני המשכתי לכתוב את הסיפור... אני מתלבט אם לסיים אותו בפרק 150 או 170. אם אני מסיים ב170 זה אומר שאני מושך יותר את הסיפור, אבל אם 150 אני אצטרך להתחיל לכתוב סיפור חדש. האז אין לי כח לזה." הוא אומר לי ונאנח. אני נשכב מעליו והוא מצחקק קצת לפני שהגיש את ידיו לשערי
"תעשה מה שנוח לך. אתה לא חייב להם שום דבר. ההפך. אתה עושה להם רק טוב והם יתחננו בשביל עוד ממך, אז תעשה מה שנוח לך. " אני אומר ומשחק עם מפרקי אצבועותיו.
" אתה חושב שיכניסו אותנו למוזיקה? " הוא שואל ומסתכל לעיניי.
"גם אם כן וגם אם לא זו בעיה של מלודי אם היא לא תכניס גוש כישרון כמוך" אני עונה ולחייו התלהטו
"גם כך לגביך. אבל מה שעות הביקור שלה? " אני פותח את הטלפון מכיסי ופותח בוואצפ את המערכת של הביקור שרק מתמלאת.
לפתע לואי לקח מידי את הטלפון ושיחררתי לו אותו
"אין שם משהו מעניין" אני מזהיר והוא מהנהן בצחקוק. אני מניח את ראשי על חזו ומרגיש איך הזמנים עוברים. מה הוא מחפש שם? מה הוא עושה שם? הטלפון שלי עד כדי כך מעניין?
"לואי...? " אני שואל אחרי 10 דקות שלמות שבהן הוא רק התעסק. אני נשכב לידו רואה שהוא בקבוצה של 'חברים' זו הסדרה האהובה עליי. הוא יוצא מהקבוצה וממשיך לשוטט בקבוצות מסכנות שמישהו כבר שכח מקיומם. לפתע לואי עצר לשוטט כשנתקל בקבוצה של 'Wattpad world" קבוצה גם כן מסכנה שההודעה האחרונה שם זה סטיקר של הבננה והקבוצה המתה. לואי נכנס לאנשי הקבוצה ונתקל באיש קשר של עצמו
"הו שלום לך לואי" אני אומר בצחקוק והוא איתי. אז אני מבין שאני יודע לקיומו של לואי כבר עוד מלפני כמה שנים. מגניב. בכל מקרה, לקחתי את הטלפון מידו של לואי ונכנסתי, שוב, לשעות הביקור. נשאר מקום רק ב3. אנחנו יכולים לחכות זה עוד שעתיים וקצת.
"אנחנו ב3" אני מודיע ללואי בזמן שאני שאני משבץ אותנו שם.
לואי הלך לכיוון המזוודה שלו והוציא משם ספר, מה? למה? הוא באמת מתכוון עכשיו לקרוא במקום לדבר איתי?
הוא מתיישב במיטתו ופותח את הספר, ומתחיל לקרוא. ניצלתי את הזמן הזה בשביל להתחיל לסדר את הדברים שלי. אך פעילותיי נפסקו כשמישהו דפק בדלת
"האז אתה יכול לפתוח?" לואי שאל בלי להרים את מבטו אליי. אני מגלגל את עיני ופותח את הדלת. נייל נכנס מהר ואני מגלגל את עיניי, שוב. מה הוא חושב שהוא עושה?
לואי התיישב וחייך חיוך קצת מאולץ כשניים חיבק אותו, מבחינתו זה בגלל שניים מפריע לו לקרוא, מבחינתי זה כי נייל פשוט פה. אני יוצא מהחדר בידיעה שאני רק מפריע שם ומתחיל לצחוק לראות את ליאם שם.
"הוא השאיר אותך פה? " אני שואל
"הם גרשו אותך משם? " שאל בחזרה
"לא, יצאתי מבעד עצמי" אני עונה ומתחיל ללכת לכיוון הספריה
"מה שלומך הארי? " לפתע שאל ועצרתי במקומי. "אני בסדר איש זר" אני עונה והוא מגלגל את עיניו. אני מכיר את ליאם, אבל אני לא מכיר. הוא פשוט מוכר לי כשותף לחדר של זאין. "אני לא איש זר" אמר ואני נאנח "מה שתגיד" אני עונה וממשיך ללכת לכיוון המעלית אך ליאם אחז בזרועי מ-מה הוא עושה?
"לאן אתה הולך? אתה לא מתכוון להשאיר אותי כאן לבד נכון?" אני מוציא נשיפה ויוצא מהאחיזה שלו. מה הוא רוצה ממני?
"אני כן, לך לזאין או משהו. אתה החלטת להיות חבר של נייל תקבל את ההשלחות"
אני אומר ומושך בכתפיי
"לאן אתה הולך? " שאל- מטריד אחד
"לספרייה" אני עונה, בתקווה שיעזוב אותי בשקט
"אתה בן אדם משעמם" ענה
"הייתי אומר את זה גם עליך" אני אומר בחזרה
"אצלי זה בגנים" ענה
"לא אכפת לי" אמרתי
"אני יודע את זה" ענה
"אז למה התחלת לדבר איתי? " אני שואל
"כי סתם משעמם לי בחיים" ענה
"אינפורמציה לא חשובה" אני אומר וממשיך ללכת והוא אחריי
"כלום לא חשוב לך" הוא עוקץ ואני נאנח, שוב.
"אני לא מכיר אותך, מה אתה רוצה ממני? " אני שואל
"שום דבר אני פשוט סטוקר שלך"
"מגניב לא ידעתי" אני אומר בציניות ולוחץ על כפתור המעלית
"אתה לא יודע עוד הרבה דברים" ענה
"נכון" אני אומר בנסיון שיעזוב את חיי
"שמח שאתה מסכים" אמר
"יופי"
"אהא" אני אומר ונכנס למעלית וליאם אחריי
"סטוקר או לא? " אני מגלגל את עיניי ומחליט פשוט להתעלם
"אתה מעצבן" אמרתי
"לא שלא אמרו לי את זה לפני" ענה
"האנשים שאמרו לך את זה חכמים מאוד" אני אומר
"כמו נייל? " שאל
"הוא מקרה מיוחד של שכל פגום" אני עונה
"זה הדבר הכי חכם שאמרת אי פעם" אומר
"לא אמרתי כלום" עניתי
"רואים"
"תיקון- שומעים" אני מדייק
"מפגר"
"מטומטם"
"אידיוט"
"תסתום"
***
הגענו למקום ראשון ב Larryshipper מטורף. תודה@
! ❤