לואי וויליאם טומלינסון:
אני יוצא מהמונית ומבחין בכומרים ותושבים עוברים על פניי. אני לוקח את המזוודה מהבגאז' ומסתכל על הרחוב הצר. כמו תמיד, נהגי המוניות לא העזו להיכנס לרחוב. הם פחדו, ואני לא מאשים אותם, קריפי פה בטירוף.
אני ממשיך ברחוב עד שאני רואה את המבנה הגדול מול עיניי, אני נכנס לתוך הבית ומצפה לראות את משפחתי.
היא ישבה בדיוק לאכול ארוחת צהריים.
"שלום" אני אומר בחיוך ואימי פרעה את עיניה כששמעה את קולי
"לולו שלי!" היא קמה מהשולחן לכיווני, לפתע שמעתי קולות של נביחות. אני פורע את עיניי ומרגיש משהו על רגליי, אני רוכן אותו ופוגש ביצור פרוותי לבן וחמוד. הוווו
"אני כל כך גאה בך" אימי מושכת אותי לחיבוק ואני מחבק חזרה בחוזקה. כך גם את אחיותיי, כשהסתכלתי עליהן אני פעם ראשונה הבנתי כמה הן גודלות מהר( אולי לא בגובה) אבל הן מתפתחות. והן יפהפיות.
"לואי אמא קנתה לנו כלב! קוראים לו פונץ" פיבי אמרה בהתלהבות ואני מגחך
"שלום פונץ'" אני מלטף את פרוותו של פונץ' וחוזר להסתכל, הפעם, על אבי. הוא משך אותי לחיבוק שלא צפיתי. אך חיבקתי מהרה חזרה.
"אני גאה בך בן. " המילים האלו גרמו לבטני להתחמם, הרגשה מוכרת כשאני עם הארי בכל אופן. זה היה לי כל כך חשוב לשמוע את זה.
"תודה רבה אבא" אני אומר ומתנתק מהחיבוק שכנראה לא יחזור על עצמו הרבה, כך תיארתי לעצמי.
"בוא לואי תצטרף אלינו! אני אמזוג לך לאכול מותק מה אתה רוצה?" אימי שאלה ולקחה צלחת מהארון
"זה בסדר אמא אני אמזוג לעצמי" אני אומר בחיוך והיא מהנהנת ומתיישבת חזרה במקומה. אני מוזג לי מהאוכל שהוא לא חביתה חצי חיה, מיץ תפוזים עם גרעינים, ולא סלט עם מיי סלט. מתיישב כשאני מסיים למזוג.
"אז... תואר ראשון? " אימי שואלת כשסיימה לאכול
"כן... אבל, אמ אני כנראה לא אמשיך שנה הבאה" אני אומר ולוקח ביס מתפוחי האדמה האפויים שבצלחת.
"מה? למה? " היא שואלת ומבטה ומבט של אבי נראו מבולבלים
"אני אסביר לשניכם אחר כך" אני מודיע ואימי מהנהנת ואני ממשיך לאכול.
"אמא צריך להביא לפונץ' לאכול! " פיבי אומרת ואבי מגלגל את עיניו, אני מניח שלא אוהב את הרעיון שיש לנו כלבה בבית.
"מה עם הארי בכל אופן? " לפתע אבי שואל ואני פורע את עיני כששמעתי את שמו של הארי
"ה-הוא בסדר... סיים ללמוד" אני אומר ואבי מהנהן
"אתה רוצה לבוא איתי-"
"מארק" אימי קטעה אותו, אני לא מבין אותה, שתיתן לו לבקש...
"זה בסדר אמא, אני אבוא איתך" אני אומר בחיוך
"מעולה" הוא עונה ומחייך אליי בחזרה
בשלב מסוים רק הוריי ואני נשארנו בשולחן בזמן שהבנות בעיסוקן, ובכן, בנות.
"אתה רוצה להסביר? " אימי שואלת ואני לוקח נשימה ארוכה ומהנהן. מתכונן מראש שיש מצב שהתגובה לא תהיה כל כך חיובית.
"אז, מה אתן חושבים על הקול שלי? " אני שואל ומבטה של אימי היה מבולבל
"הקול שלך? בסדר... ובכן מה אני צריכה לחשוב? " שאלה בבלבול
"אז ככה, אני תכננתי כמו שאתם יודעים לעשות תואר שני, אבל הכל השתנה. אני והארי ממש התקרבנו וכיף לי איתו, אז המנהל של המעונות שבמקרה מפיק מוזיקלי הציע שאני והארי ועוד 3 בנים שם שהם גם דרך אגב חברים שלי נעשה קריירה משותפת כלהקה, נעבור לגור יחד-"
"סליחה?! " אבי קטע אותי, אוי לא. "מה אתה חושב לעצמך?! נותנים לך קצת אוויר וחופש וזה מה שאתה עושה? סבבה מעונות, אבל לשיר?! פרסום?! " אני לא מוכן לזה בשום פנים ואופן" הדמעות עלו לעיניי ללא שליטה. הוא תמיד כזה קיצוני, שלפעמים אני מפחד שיחטיף לי סטירה או ירביץ לי.
"מארק תרגע, אל תצעק עליו-"
"אל תגידי לי להירגע! לכל תעלול יש גבול ועברתי כל גבול, שישו יעזור לך! " צעק וכך קם ויצא מהמטבח
"לולו אל תדאג אני אדבר איתו, בסדר מותק? " אימי שואלת ואני מהנהן, לא מצליח להוציא מילה מרוב שהדמעות חונקות את גרוני. כל אחד הלך לדרכו, אימי לאבי ואני לחדרי, טורק את דלת חדרי בחוזקה ונשמט על המיטה ומתייפח. מאז ומתמיד אבי היה כל כך קיצוני, קיצוני התגובות שלו...
אני פותח את הטלפון ומתאכזב לא לראות שום הודעה מהארי דווקא כשאני צריך אותו.
אני נבהל כשאני שומע דפיקה בדלת ואני מרים את ראשי, רואה את אבי בכניסה לחדר.
"אני יוכל? " הוא שואל ואני מהנהן ומתיישב על מיטתי, כך גם אבי
"אני מצטער... אבל לפעמים דברים כאלו מרתיחים אותי, אבל תעשה מה שאתה צריך" אני מהנהן ולפתע הוא משך אותי לחיבוק, אני מחבק חזרה וקובר את פניי בצווארו של אבי, כאילו זה הארי וזה העביר בי צמרמורת על המחשבה שאני קבור בצווארו של הארי.
אבי יצא מהחדר ואני נשכב חזרה, שם את ראשי על הכרית- עד ששיחת וידיאו נכנסה מהארי, מה שגורם לי לקום מהר ולענות
"היי" אני אומר ומתסכל על המצלמה שצילמה אותי, אני נראה רע. אוי אלוהים ממש רע.
"לואי? הכל בסדר שם? "
"כן כן כן הכל טוב" אני אומר ומחייך לראות את סקרלט בידיו של הארי
"זה לא נראה ככה לאב" אני נאנח ומרכין את ראשי
"אני יכול לבוא לישון אצלך היום? אני אסביר לך הכל-"
"זה לואי?! " לפתע שמעתי את קולה של ג'מה ושניה אחר כך מופיעה במסך
"היי לואיייייייי" היא אומרת ואני מניף את ידי לשלום
"היי ג'מה" אני אומר בחיוך ולאחר מכן ראיתי שהיא חוטפת את הטלפון מידיו של הארי ורצה איתו, אני לא מפסיק לצחוק מזה.
" אני הסטיילס הטובה יותר. " היא אומרת ולאחר מכן ראיתי שוב את הארי על המסך ורץ, נכנס לחדרו וכנראה נועל כששמעתי את הקליק
"סליחה על זה" אומר בגיחוך ואני ממשיך לצחוק
"בכל מקרה כן ברור" הוא עונה ואני מהנהן, מזכיר לעצמי שאני צריך לקום מוקדם בשביל ללכת עם אבא לתפילה.
"בכל מקרה... מסתבר שיש לו כלבה בבית" פניו של הארי היו מוטרדות לרגע
"אההה כלבה כזאת יעני חיה" הוא אומר ואני מתחיל לצחוק שוב, אני צריך ללמד אותו איך מצלמים את עצמך כשאתה בפייס טיים, האף שלו קרוב מאוד למצלמה
"כן הארי, יעני חיה. " אני צוחק ומניד את ראשי
"אז תביא לי אותה" אמר, חאח
"ברור שניה ואני מביא"
"אני מחכה"
"אתה מחכה להיות בקבר? כי זה מה שיקרה אם אתה תיקח את הכלבה מאחותי" אני מזהיר והוא צוחק עד שרואה את פניי הרציניות
"ל-לואי"
"נראה לך?!" אני מתחיל לצחוק שוב, הבטן שלי כואבת
"טוב טוב אני מחכה לך, יהיה לך שיחת נפש איתי ועם סקרלט למרות שהיא עולה לישון עכשיו, אז שיחת נפש איתי, זה יותר שווה אל תדאג" אני בטוח בזה.
#🅱🅻🅰🅲🅺 🅻🅸🆅🅴🆂 🅼🅰🆃🆃🅴🆁
גאה להגיד שרוב הסיכויים יהיה עונה שניה לרוב הביקושים❤
YOU ARE READING
New Year New Thing-Larry stylinson
Romanceגמור. .הארי הוא סטודנט שנה שלישית באוניברסיטה ,הוא אחד שלא מתחבר לכל איש הוא צריך שיהיה לאותו ידיד או ידידה אפיונות מיוחדים , שהוא קובע בשביל להתחבר אליו. השנה השלישית באוניברסיטה מגיעה ואיתה גם עומס של ילדים חדשים. מאז ומתמיד הארי היה לבדו בחדר...
