🔥בין הלהבות🔥

פרק שלישי [] אש רודפת אש

בשתיים בלילה התעוררתי בבהלה, לחיי דבוקה לכר השק שינה. הרגשתי לחץ מתון בשלפוחית השתן שלי. קמתי בזהירות, ופתחתי את הריצ'רץ' של האוהל, משתדלת לא להעיר את רז, שישנה שמשקפיה מקופלים לידה. 

הלכתי בחושך לשירותים הכימים שלנו, והצטערתי שלא הבאתי איתי פנס.

בזמן שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות נזכרתי שקופסת הגפרורים שלי נמצאת בכיס מכנסי. הוצאתי אותה אחרי שיצאתי מתא השירותים הפצפון והדלקתי לי גפרור כדי שיאיר לי את חשכת שלילה. לאור הלבנה הקלוש הגפרור עשה אור חזק הרבה יותר, ואני הרגשתי שאני בתוך סרט אימה, מחזיקה גפרור בוער באמצע הלילה, בחוץ. הלכתי בשקט על האדמה הקשה עוברת ליד האוהלים של הבנות שחנו ליד השירותים, כדי לא להעיר אותן.

פתאום התבלבלתי, המשכתי ללכת למקום שממנו באתי, אבל פתאום שמתי לב שאני בשטח פתוח, ומסביבי לא היה כלום מלבד כמה עצים בודדים, שגם אותם בקושי ראיתי.

הבטתי על הגפרור שבידי, וראיתי שהוא עוד מעט נגמר, אז הוצאתי עוד גפרור, העברתי את האש אליו ואז כיביתי את האש ממה שנותר מהגפרור הראשון.

פתאום התחילה לנשוב רוח קרירה, שפרעה את שערותי המפוזרות, וכבתה ללא קול את הגפרור שלי.

קיללתי קללה נמרצת ותפחתי על ירחי בחיפוש אחר קופסת הגפרורים.

פתאום נשמעה קריאה רחוקה, צווחתי בבהלה. התחלתי לפחד, באמת, זה היה אמצע הלילה, היה חושך מוחלט, אני לא מוצאת את האוהל שלי - ובקיצור.

חיפשתי בטרוף את קופסת הגפרורים.

לא יכול להיות שאיבדתי אותה, חשבתי, רק שלא איבדתי אותה פה בחושך...

התחלתי להילחץ, אני לא צוחקת. קופסת הגפרורים לא הייתה עלי, ואני גיששתי בחושך כמו עיוורת על האדמה מסביבי. היא בטוח פה, הרי לפני שנייה הדלקתי גפרור חדש...

פתאום עיני הוארו באור כתום אז. סובבתי את ראשי אחורה, כל כך מהר עד שכמעט נתפס לי הצוואר. מול עיני, ממש כמרחק מטר ממני היה מונח משהו על האדמה, והוא התלקח בלהבות כתומות שעלו למעלה ומתוכן יצא עשן שחור ומסתלסל. צווחתי בפחד והתרחקתי עם ישבני אחורה. מה שהיה מוזר, אם כי אז לא שמתי לב עליו בגלל שהייתי משותקת מפחד, זה שהאש לא התפשטה כלל.

לא יכולתי לכבות את האש, כי הייתי יחפה, אז תרתי מסבבי באור האש אחר אבן גדולה, שאיתה אוכל לחנוק את האש. מצאתי אחת שהתאימה, הרמתי אותה וקמתי. התקרבתי בזהירות אל האש, בצעדים קטנים, חששתי שהאש תגיע אל הפיג'מה שלי.

הרמתי את האבן, ושנייה לפני שזרקתי אות על הארץ האש, שעד כה הייתה רק עמוד צר, הפכה פתאום למדורה גדולה, שאירה למרחקים. 

האש ירתה גיצים, וריח העשן האהוב הגיע לנחירי, אך הפעם הייתי מבועתת.

צרחתי, והתחלתי לברוח, לא יודעת לאיזה כיוון, פשוט לברוח.

רצתי כמה שניות שהרגישו כמו שעות מזוויעות עד עד שהעזתי להביט מאחורי. האש עוד הייתה שם. משפשתת, לכיוון שלי, לא כדרך הטבע. הגברתי את הקצב, עכשיו, האש בברור רדפה אחרי, מתפשטת לכיוון שלי.

אני לא יודעת מה קורה כאן, חשבתי בבהלה, בעודי רצה, אבל זה לא משחק.

רצתי הכי מהר שלי, ללא הועיל. האש התקרבה אלי במהירות מסחררת. לא הגעתי לשום מקום, ואש לא נגעה אפילו, ולא נתפסה בעצים שקרובים אליה. רק אחרי, משאירה אחריה שובל בוער.

האש הגיעה אלי, ראיתי אותה מזווית עיני, שנייה אחרי כבר הייתי בין הלהבות, והן סגרו עלי, ואני נעלמתי.