🔥בין הלהבות🔥

פרק שלושה עשר [] אני לא מאמינה לך

"ג'ני!" התנשמה רז. "מה את עושה כאן? חשבו שנעלמת! ו - איך הגעת לפה, אני בקומה השנייה, ו-"

"רז תרגעי. את יכולה לפתוח את החלון?"

היא פתחה את החלון, וראיתי שידיה רעדו. נכנסתי, והתיישבתי לה על המיטה.

"ג'ני - אני לא מבינה." היא הציצה מבעד לחלון למטה. "איך עלית לפה? ג'ני? את נעלמת, ו- מצאו אותך? למה את כאן?" היא נראתה מבולבלת ולא בטוחה בעצמה. "ג'ני - אני לא מבינה!"

"רז, רגעי." אמרתי, והנחתי את ידי על כתפה של חברתי הטובה.

"אני ארגע - אם תגידי לי מה לעזאזל - אני צריכה הסבר."

"ובכן, מסתבר שיש בעולם רוחות, והן כלואות, ואני צריכה לשחרר אותן." אמרתי, מנסה לפשט את הדברים כמה שיותר. "ובשביל זה אני צריכה לאסוף את שבעת משאבי הקסם."

"שבעת משאבי המה?"

"הקסם."

"מה הם? מה זאת אומרת?"

"אני בעצמי לא יודעת, אז אל תצפי שאני אגיד לך." רטנתי. "אבל אני צריכה עזרה, ואת יכולה לעזור לי."

"מה אני צריכה לעשות?" שאלה רז.

"אני לא יודעת בדיוק כרגע, אבל אם תבואי איתי אל הרוחות, הן בטוח יסבירו לך."

"אני אשאל את ההורים שלי, שנייה." אמרה רז וכמה מהמיטה.

"טוב, אני אבוא איתך," אמרתי וקמתי גם. "אבל, רגע - את בטוחה שאת רוצה לשאול אותם?"

"מה זאת אומרת?"

"כי זה חשוב," אמרתי. "והם לא ירשו לך. במקומך אני הייתי משאירה פתק והולכת, ככה שהם לא ייתאגו לך, אבל לא יוכלו לעצור אותך."

"אבל ג'ני, אני לא מרגישה בנוח לשקר להורים שלי." היא אמרה. "למה זה כל כך חשוב?"

"אני לא יודעת בדיוק, אבל הרוחות נורא לחוצות." עניתי לה.

"אבל ג'ני, יש לי קצת בעייה עם זה." היא חזרה להתיישב על המיטה לה. "אני לא מאמינה לך."