שהצלחתי לראות שוב הייתי בטיול. אבל משהו היה שונה. זו הייתה שעת לילה.
"לעזאזל," אמרתי. כמה זמן נעדרתי?
הבטתי בשעוני. 22:16 אוך.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס. עשרים ושתיים שיחות שלא נענו. כמה מאמא ואבא שלי, מרז, מיהלי, מעוד חברות, מהמורה שלי, עוד מאמא שלי, עוד מרז. גם בוואצאפ היו הרבה הודעות. "ג'ני! איפה את?" "את בסדר?" "איפה את?" אנחנו מחפשים אותך!" "נעלמת!" "למה את לא בטיול?" "ג'ני, אם את קוראת את זה, אז בבקשה תעני! אנחנו כבר מחפשים אותך שעות! כבר הזמנו את המשטרה".
אוי. לא. הם חושבים שנעלמתי! מה עשיתי? מה עשיתי? אוי, אני כזאת סתומה.
התיישבתי על סלע. לא ידעתי מה לעשות.
אוך אני כזאת סתומה.
פתחתי שוב את הטלפון והקשרתי לאמי. השיחה נענתה אחרי פחות משלוש שניות.
"מצאתם את הטלפון של ג'ני?" צעקה אמי מעבר לקו. "איפה הוא היה? איפה-"
"אמא! זאת אני!" צעקתי לתוך המכשיר החסר תועלת שהחזקתי בידי. "תרגעי!"
"או מיי גוד, ג'ני," היא התנשפה, "זו באמת את?"
"כן אמא, אני בסדר."
"אין דבר כזה בסדר! איפה היית? את יודעת כמה חיפשנו אותך? מה קרה לך? איפה את?" אולי היא צעקה, אבל היא בהחלט נשמעה מודאגת.
"אני בטיול אמא..."
"כן! בטח!" היא צעקה בהיסטריה. "בטיול! באותה מידה יכולת להגיד שטסת לירח!"
"אני - אני קצת חרגתי מהמסלול."
"קצת? חפשנו אותך בכל האזור שם!"
"אמא... אני מצטערת..."
"איפה את?!"
"אני פה... רוצים שאני אחזור לשביל?"
"מה זאת אומרת?" התנשפה אמי.
"אני פשוט קצת ירדתי לשוליים..." הסברתי.
"אז תעלי בחזרה."
"אוקיי-"
"איפה את בערך? בסוף או בהתחלה?" אמי שאלה אותי.
"די בהתחלה." עניתי.
"אנחנו בדרך אליך. תעלי לכביש, וג'ני-"
"מה?"
"בחיים שלך אל תעשי את זה יותר."
"אמא!"
"למה בכלל עשית את זה?"
"אמא, עוד שנייה נגמרת לי הסוללה בטלפון. אתם רוצים לאסוף אותי או לא?"
"אנחנו בדרך."
אמי ניתקה. ושניות ספורות אחרי כן הטלפון שלי נכבה. אז הכנסתי אותו לתיק והתחלתי לצעוד לכיוון שממנו באתי, לשביל.
שכחתי עד כמה רחוק התרחקתי, ולא התפלאתי מכך שהם לא מצאו אותי.
YOU ARE READING
🔥בין הלהבות🔥
Fantasyג'ני חיה חיים רגילים לגמרי. יש לה חברות והורים, ולא מעט חיים. ג'ני מאז ומתמיד אהבה אש. היא ראתה בזה סוג של קסם, ואף על פי שניסתה להפסיק את זה, היא ממשיכה להדליק גפרור בכל פעם שהיא צריכה עזרה. אלה החיים שלה, אבל הכל משתבש בטיול השנתי של בית הספר, היא...
