🔥בין הלהבות🔥

פרק שניים עשר [] רז

פתאום הייתי באוויר, ריחפתי, בלא כוח משיכה. לא היה לי מוסג אם זה חלום או מציאות, אבל הרגשתי שיש לי יותר שליטה במעשי. אם כי זה שריחפתי יותר משח אותי לתאוריה של החלום.

הבטתי למטה, מתחתי ראיתי רחוב מואר באור קלוש של מנורות רחוב. היה שקט, רק כמה מכוניות נסעו בכבישים. ואז ראיתי את רוח האוויר לצידי. אין לי מוסג איך ידעתי שזו רוח האוויר, אבל היא בהחלט הייתה שם. היא לא הייתה דבר ממשי, אלא כמו מין ערפל מטושטש. כמו עשן שיוצא ומטשטש את כל מה שמאחוריו. היא הייתה שם, נוכחת.

"ג'ני..." שמעתי את קולה של רוח האוויר כמו ששמעתי בחלום שלי. גבוה ומצחקק. "את חייבת עכשיו לצאת לחפש את שבעת משאבי הקסם. אין זמן, אז הבאתי אותך לפה..." ואז היא התפוגגה, ושוב הייתי לבד, באוויר.

ואז הבנתי מעל מה אני מרחפת. הרחוב הזה היה מוכר לי, והתפלאתי שלא זיהיתי אותו בשנייה הראשונה. זה היה הרחוב שבו גרה רז.

רז! כמובן, רוח האוויר הביאה אותי לכאן כדי שאני אקרא לרז! אם כך, זה לא חלום.

ניסיתי להתקדם באוויר לכיוון הבית החמישי בשורה. בעטתי, דחפתי, שום דבר לא עבד.

"רוח האוויר?" לחשתי. "איך אני מתקדמת מכאן?"

ואז רוח האוויר הגיעה. "פשוט תבקשי," היא אמרה.

"אז - אפשר בבקשה להגיע לחלון בקומה השנייה בבית החמישי?" בקשתי מרוח האוויר.

"איזה חלון?" היא שאלה. "יש שם כמה."

"זה שמצד מערב, יש שם רק אחד."

ואז התחלתי להקדם, לא עשיתי כלום, רק רוח האוויר נשאה אותי לכיוון החלון של רז.

האור שם היה דלוק. דרך החלון ראיתי את רז, היא שכבה על המיטה שלה בפיג'מה וקראה ספר לאור מנורת הלילה.

דפקתי בשקט על החלון. "רז?"

רז הסתובבה, וצרחה בבהלה.