🔥בין הלהבות🔥

פרק חמישי [] רק קופסת גפרורים

רק אחרי שהתיישבנו כולנו באוטובוס היה לי מן להסתכל שוב בקופסת גפרורים שלי. לא היה בה שום דבר מיוחד, ולא הבנתי איך היא חזרה לכיסי לאחר שנעלמה לי אתמול בלילה.

"מה זה?" שאלה אותי רז.

"מה? כלום." התחמקתי.

היא הביטה בי בחשדנות, אז החזרתי את הקופסה לכיסי. היום אני ישבתי ליד החלון, ומשום מה, לא היה לי כל כך כוח לדבר עם רז. אז הבטתי אל מעבר הזכוכית על הנופים המתחלפים במהירות. לרגע אחד היה יער, ושנייה אחרי רק הייתה אדמת טרשים. העסקתי את עצמי במין משחק מטופש שהמצאתי, הייתי סופרת עצים, עמודים או סלעים עד שהגעתי למספר חמישים, ואז הייתי מתחילה מחדש. אולי זה לא נשמע מלהיב במיוחד, אבל זה החזיק אותי בשלושת רבעי השעה של הנסיעה.

"מה קרה, ג'ני?" שאלה אותי פתאום רז אחרי שירדנו מהאוטובוס, ואחרי שהיא הקיאה.

"מה - מה זאת אומרת?" שאלתי אותה.

"לא דיברת איתי במשך כל הנסיעה."

"אוי, סליחה," אמרתי לה, באמת הצטערתי. "זה העליב אותך? פשוט לא היה לי כל כך כוח, את מבינה?"

רז הנהנה.

"אני באמת מצטערת, אוקיי?" ניסיתי לשדל אותה.

"הכל טוב, ג'ני."

המשכנו ללכת אחרי יהלי. בשלב מסוים הגענו למסלול. זה היה מסלול בתוך יער, ולא על הר כמו שהיה אתמול. היה היום גם טיפה יותר קריר, והתחרטתי על זה שלא לבשתי משהו יותר רציני מחולצת טריקו קצרה. היום לא היה שונה מאתמול, בנות עדיין צחקו וזללו חטיפים, אבל אני הייתי מרוחקת משום מה. עכשיו כשהלכתי, היה לי זמן להרהר במה שקרש אתמול בלילה. לא הצלחתי להחליט עם זה היה חלום, מציאות, או רק מין הזיה של חצי חלום חצי מציאות שאחזה בי. וזה הטריד אותי, לא רק בגלל שלא ידעתי אם זה חלום או מציאות, אלה בגלל שזה היה פשוט מפחיד, וגם לא הצלחתי להעיר את עצמי מזה.

בעשר עצרנו להפסקה בצד הדרך, חלק מהבנות הוציאו סנדוויצ'ים וחלק המשיכו לזלול חטיפים. אני לא הייתי באף אחת משתי הקבוצות האלה. הלכתי מעט פנימה לתוך היער, הרחק מין השביל וההרחק מין הבנות, והוצאתי את קופסת הגפרורים שהייתה בכיסי.

שום דבר לא היה שונה, פתחתי אותה והסתנוורתי. מבפנים הפציע אור כתום חזק. סגרתי את הקופסה במהירות, הייתי נפעמת.

מה זה? שאלתי את עצמי, זאת רק קופסת גפרורים! מה יש בה?

העזתי לפתוח אותה שוב, הפעם הייתי כבר מוכנה לאור שיצא ממנה, ולא הסתנוורתי. ניסיתי להכניס את ידי לתוכה, קצת חששתי, חששתי שאולי זה יהיה חם. אך בפנים היה רק חום מזמין שכזה, כמו שיש מתחת לשמיכה, או כמו של רדיאטור דקה אחרי שכיבו אותו. גיששתי בפנים, לא הרגשתי שום דבר, בטח שלא גפרורים. ואז ידי נתקלה בחפץ מתכתי קר ועגול, כמו מטבע. שקרירותו צרבה את אצבעותי בניגוד מוזר לחמימות שבקופסה עצמה. הוצאתי אותו, זה היה בהחלט חפץ מתכתי קר ועגול כמו מטבע, לרגע באמת חשבתי שזה מטבע, ובל ראיתי ששום דבר לא חרוט עליו, הוא היה בצבע זהב, והיה עליו מין כוכב קטן, עם יהלום, הוא נראה כמו משהו שנפל מאיזה עגיל מהודר, או שרשרת.

לא הצלחתי להבין איך הגפרורים שלי נעלמו  ואיך לעזאזל המטבע המוזר הזה הגיע אלי. הפכתי אותו כמה פעמים בידי, כאילו אני אמצא איזה רמז, ואז מצאתי. על הצד השני של המטבע המוזר היה חרוט משפט בעברית, באותיות מעוגלות של  כתב יד. החריטה הייתה די עדינה, אבל הצלחתי לפענח מה כתוב שם. אבל בקושי.

האש היא הקסם של הטבע

מה זה אומר? שאלתי את עצמי.

"האש היא הקסם של הטבע?"

וברגע שאמרתי את המילים האלו הכל נעלם. ממש כמו אתמול בלילה, התערבלתי לי בערפל שחור, שעשה לי בחילה. הרגשתי שאני בתוך מכונת כביסה ענקית וחשוכה, בניגוד לרצוני. הפעם לקח לי יותר זמן לצאת מזה. בערך עשר דקות, וכשיצאתי, לא עמדתי על קרקע מוצקה לשם שינוי. 

מה קורה פה? שאלתי את עצמי. מה קורה לי? זאת רק קופסת גפרורים!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

טוב, אז סליחה שאני משאירה אתכם במתח, פשוט אני צריכה לעשות פרק חדש בשביל מה שקורה אחר כך. אבל אל דאגה, הוא כנראה יפורסם עוד מעט.

אגב, רציתי לשמוע מה דעתכם על הסיפור, אז בבקשה תכתבו לי.