🔥בין הלהבות🔥

פרק שני[] הטיול

קמתי בבוקר יום שני. התהפכתי וראיתי את אמי מביטה בי בחיוך.

"בוקר טוב, יפה שלי," הא אמרה לי, והסירה בעדינות את השמיכה מגופי.

"בוקר טוב אמא," ברכתי אותה בחזרה.

"את זוכרת מה יש היום?" היא שאלה אותי בחיוך.

"בטח שאני זוכרת," צחקתי והתיישבתי על המיטה. "טיול! חיכיתי ליום הזה כל השנה! זוכרת שבשנה שעברה האוהל נפל עלי ועל רוני באמצע הלילה? אני מקווה שהשנה יהיה יותר טוב."

אמי צחקה.

"אוקיי, מתוקונת,"" היא אמרה לי. "אז תתראגני, אני הכין לך ארוחת בוקר בינתיים."

"תודה, אמא." אמרתי ומתי.

שטפתי את פני בכיור שבשרותים, וניגבתי אותן במגבת קטנה וסגולה שהייתה שם. לקחתי את מברשת השניים שלי מהשיש, ומרחתי עליה משחה בעדינות. צחצחתי תוך כדי שהורדתי את המכני פיג'מה ואת התחתונים והתיישבתי על האסלה. אחרי שעשיתי מה שעשיתי, משכתי את המים והרמתי בחזרה את התחתונים והמכנסיים, אבל אז כבר הייתי צריכה לירוק את מה שהיה לי בפה. אז מיהרתי לכיור, וירקתי בקולניות את גוש הקצף שהיה בפי. ואז פתחתי את הברז וגלמי גרנוק של מים. שכשכתי את המים בפי ואז ירקתי. וחייכתי חיוך מלא שיניים לבנות וישרות אל המראה שמולי.

אחר כך מיהרתי לחדרי והוצאתי מהארון את הבגדים שתכננתי ללבוש הבוקר, חולצת טריקו שחורה, עם הדפס של להבות כתומות, שכל כך אהבתי. חצאית רחבה בצבע אפור, וטייסט שחור קצר מתחת. לבשתי את הבגדים האלה במהירות בחדרי, ואז גרבתי "זוג" גרביים, אחת ורודה ואחת לבנה. מעל לבשתי נעלי התעמלות לבנות - סגולות.

סירקתי את שיערי הג'ינג'י החלק, שהגיע לי עד קצת מעבר לכתפיים, וקלעתי בו בזריזות ובמיומנות צמה סינית קלילה, מרחתי שפתון, לקחתי את התיק הגדול והלכתי למטבח.

זרקתי את התיק הגדול ליד דלת הכניסה, והתיישבתי ליד השולחן ואכלתי את ארוחת הבוקר שאמי הכינה לי. חביתה, מלפפון חתוך (אני לא אוהבת עגבניות), קצת גבינה ופריכית אורז. שתיתי כוס מלאה במיץ תפוזים, ואז הלכתי להוציא לי פרוסות לחם מהמקפיא כדי להכין לי אוכל לבוקר. מרחתי עליהן שוקולד כמו שאני אוהבת, סגרתי והכנסתי לתיק הגדול. ואז הוצאתי את קופסת האוכל שהכנתי אתמול בערה מהמקרר והכנסתי גם אותה לתיק. בה היה קוסקוס, שניצל ושקיק קטן של קטשופ.

"חמודה," אמי אמרה לי. "את כבר צריכה לצאת, שלא תפספסי את האוטובוס!"

"אני יוצאת אמא, אני יוצאת," אמרתי לאמי וחפנתי לידי שני ביסקוויטים לדרך.

העמסתי את התיק הגדול על כתפי ופלטתי אנקה קטנה. פתחתי את דלת הכניסה, אמרתי לאמי שלום אחרון ויצאתי.

בחוץ היה יום אביבי ומושלם לטיול שנתי. לא היה חם מידי ולא היה קר מידי. רוח קלילה שבקלים ליטפה את שיערות ראשי, ואני הרמתי את ראשי השמימה ונתתי לאור השמש להציף את עיני.

הגעתי לתחנה המוכרת שליד הבית שלי, שם הייתי ממתינה בכל יום לאוטובוס לבית הספר. אך היום המתנתי דווקא לאוטובוס המאורגן לטיול. הוא הגיע אחרי עשר דקות. נפנפתי לנהג כדי לסמן לו שאני רוצה לעלות והוא עצר לי ופתח לי את הדלת.

עליתי פנימה, וראיתי את כל הפרצופים של הבנות בכיתה מחייכים אלי. הנה רוני, סיגל, מירי, רוז, עדי, אבי, נילי, לילי, אורי, שירי, מיכל, הילי, ורז. בחרתי להתיישב ליד רז, שלא רק שישבה לבד אלה גם הייתה אחת החברות הטובות שלי.

"היי," אמרתי לה ודחפתי את תיקי מתחת לכיסא.

"היי ג'ני, איזה כיף שבאת," היא אמרה לי.

לרז יש שיער חום כהה וגלי, ועיניים ירוקות וחמודות, שהציצו מאחורי משקפיים יפים, שבניגוד למשקפיים אחרים, אלו דווקא התאימו לה, והחמיאו לה. השיער שלה היה אסוף בקוקו גבוהה, שהדגיש את תווי פניה העדינים.

"את נראת יפה," אמרתי לה.

"תודה," היא אמרה.

"היי, ג'ני," נשמע קול קורא לי מאחורי, זאת גל.

"היי," נופפתי לה ולאליאנה שישבה לידה דרך הרווח שבין הכיסא שלי לכיסא של רז.

הנסיעה עברה בכיף. שרתי וצחקתי עם כל הכיתה, לכולן היה מצב רוח טוב, ובאמצע הנסיעה נכנסה לאוטובוס המדריכה שתהיה איתנו במסלולים.

האוטובוס עצר איפה שהוא ליד ירושלים, ואנחנו ירדנו ממנו, יחד עם המדריכה החדשה שלנו, יהלי. 

"המסלול הזה נקרא עין מטע," היא הסבירה לנו, "זה עובר ליד שני מעיינות, בשניהם נטבול, מי שתרצה," היא חייכה. "אז - נותר לנו רק להתחיל ללכת!"

צחקנו ונכנסנו למסלול. יהלי הובילה, ואני ורז היינו ממש מאחוריה, עם כולן. ההליכה הייתה בסדר, המסלול היה מאתגר וכיפי, אבל לא קשה מידי. זללנו חטיפים וסיפרנו בדיחות, ובארך בשעה עשר עצרנו בצילם של כמה עצים גדולים וכלנו את ארוחת הבוקר שלנו.

בזמן שאכלנו, יהלי סיפרה לנו על המקום, ועל הקיסר, שעל שמו נקרא המסלול הזה. היה מעניין והבנות שיתפו פעולה ושיתפו חטיפים, והיה כיף.

אחר כך המשכנו, וסיימנו את המסלול בסביבות שש. אני טבלתי בשני המעיינות, ועכשיו התחיל להית לי קר בגלל הרטיבות ובגלל הערב היורד. ואז נסענו באוטובוס למקום הלינה שלנו, בבית ספר שדה לא רחוק מהמסלול.

הכנו כל הכיתה ביחד ארוחת ערב, היה מהתקציב של הכיתה מספיק כדי לקנות פיתות, ירקות, זיתים, תירס, ושניצל טבעול לכולן. אכלנו ביחד על האדמה וסיפרנו סיפורים עד שהחשיך לגמרי.

ואז נדלקו האורות במתחם וכולן פלטו מין "או!" קטן, ואז המדריכה אמרה שצריך להתחיל לבנות את האוהלים. אני ורז החלטנו שתינו שנהיה באוהל ביחד, אז לקחנו אוהל אחד מהאוהלים של המקום והרכבנו אותו ביחד. אחר כך פרסנו את שקי השינה שלנו בפנים וסידרנו את החפצים שלנו. 

אחרי שהתקלחנו, אני ורז נכנסנו לאוהל שלנו וסגרנו את הריצ'רץ'. רז הדליקה נר בזהירות, וסיפרנו אחת לשנייה סיפורים, בדיחות וסודות, עד בערך תשע בערב. ואז רז כבתה את הנר היפה בנשיפה ושתינו הלכנו לישון.

נרדמתי די מהר, מותשת מהמסלול הרגלי, שבעה מהארוחה הכיתתית ומאושרת מהדיבורים עם רז. וחיכיתי בקוצר רוח ליום המחרת.