🔥בין הלהבות🔥

פרק רביעי [] חלום מלא באש

ראיתי רק חושך, מהרגע שהלהבות סגרו עלי לא ראיתי כלו. גם לא הרגשתי כלום, לא כאב, לא חום, לא הרגשתי את עצמי או את הפיג'מה שעל גופי. הסתחררתי במין מערבולת שחורה משחור, הייתה לי בחילה. הקאתי. הקיא לא הוציא אותי מתוך המערבולת, הקאתי בתוכה.

אני חושבת שהסתובבתי ככה בערך חמש דקות, עד שרגלי נגעו פתאום בקרקע מוצקה. הסדרתי את נשימתי, עמדתי בחוץ, על אדמת יער חמימה, לידי הייתה שלולית של קיא. הבטתי היטב, אך מלמד לשלולית הקיא לא ראיתי כלום מלבד כמה עצים, וכוכבים מעלי 

אני פה, חשבתי, עדיין פה, אני רק אמצא את האוהל שלי עם רז ואלך לישון, ואנסה לשכוח מכל הסיפור הזה.

עשיתי צעד אחד, לא התעוררתי מהחלום. צבטתי את עצמי בלחי, כדי להיות בטוחה.

לא התעוררתי.

עשיתי צעד נוסף, הירח המלא הציץ בין עלי העץ שמעלי, במין חיוך מבוייש. ואז ראיתי פתאום קצת יותר, הייתי על שביל מסודר, ואיתי את האוהלים מרחוק, ליד כמה מהם דלקו אורות. התחלתי לרוץ, מתעלמת מהאבנים הקטנטנות שחתכו את כפות רגלי.

מיד זיהיתי שזה האוהלים שלנו. ניווטתי בין האוהלים, עד שהגעתי לאוהל שהייתי די בטוחה שהוא שלי. הצצתי בחריץ, וראיתי את רז ישנה שם בשלווה. פלטתי אנחת רווחה ונכנסתי. כל כך שמחתי להיות שוב בתוך שק השינה שלי, אך משהו על ירחי הציק לי, וגרם לי להתהפך.

הוא היה דבר מלבני קטן, בתוך כיסי, הדלקתי את הפנס של רז והבטתי בחפץ. קופסת הגפרורים שלי.

מוזר, חשבתי, ונרדמתי.

התעוררתי בבוקר, קצת נפעמת, אחרי שרז העירה אותי. 

"קומי, ג'ני," היא אמרה לי וטפחה על גבי.

הנהנתי בהיסח דעת.

"עכשיו," היא ציוותה.

הזדקפתי ושפשפתי את עיני. אור היום בהק מבעד לבד האוהל הגס. הסתכלתי בשעון שעל ידי, 07:00.

"אני חייבת לקום עכשיו?" שאלתי אותה. הייתי מותשת מהחלום המוזר שתקף אותי הלילה.

"כן, יהלי אמרה שכולן צריכות לקום, עושים הבוקר מנגל."

"מנגל?" שאלתי. "אף אחד לא אמר לי שעושים מנגל."

"כי לא עושים, יאללה קומי."

צחקתי.

"מה?" שאלה רז.

"סתם, כלום," עניתי.

יהלי ושאר הבנות ישבו במעגל ליד מתחם האוהלים. עד כמה שהצלחתי לראות, הן רק שיחקו א-קווה קווה דלה אומה. רז כבר ישבה בניהן, וכשראתה אותי היא פינתה לי קצת מקום, התיישבתי לידה.

"היי," אמרתי בשקט לעדי, שישבה לידי. "מה עושים?"

"משחקים," ענתה עדי בפשטות.

"א- קווה קווה דלה אומה," פירטה רוני שישבה מהצד השני של עדי.

הנהנתי.

"אז עושים עוד סבב?" שאלה פתאום יהלי, שישבה בערך מולי במעגל. "אני רואה שג'ני הצטרפה אלינו, אוקיי."

כמה בנות הנהנו, אני ביניהן. שיחקנו כמה סבבים, עד שכל הבנות הגיעו.

"אוקיי," אמרה יהלי, שהבת האחרונה התיישבה. "היה לי רעיון למשחק ממש נחמד, רוצות שנשחק?"

"כן,"

"אוקיי,"

"בסדר," המשיכה יהלי. "אז רציתי שנעשה סבב, וכל אחת תספר איזה חלום היה לה הלילה. אוקיי? שיחקתי את זה עם קבוצות קודמות שלי והיה ממש כיף."

"בסדר,"

"סבבה,"

"אז אני אתחיל," אמרה יהלי. "אוקיי. אז אני חלמתי שאני הולכת עם כולכן, במסלול שלנו, ואז פתאום עוברת על פנינו כרכרה שבה יושב הקיסר! תארו לעצמכן, אממם... עכשיו תור מאיה?" היא שאלה את מאיה שישבה מימינה.

מאיה הנהנה.

"החלום שלי," אמרה מאיה,"הוא שאני ואמא שלי היינו בבית, ואז יהלי, עדי, ורינת נכנסו פתאום והתחילו לצעוק מוראלים! ואז אמא שלי התחילה לבכות משום מה."

החלום הזה הצחיק די הרבה בנות.

"תור עדי," אמרה יהלי."

"בסדר," אמרה עדי. "אני - למען האמת אני לא בדיוק זוכרת מה בדיוק החלום שלי..."

זה הצחיק את יהלי.

"טוב," אמרה יהלי," אם כך, תור ג'ני."

"החלום שלי..." אמרתי, ניסיתי להיזכר אם באמת היה לי חלום. "לי היה חלום מלא באש."