complicated

להרגיש חי , עד שאתה כבר לא

הידיים שלו מלטפות אותי , נוגעות בכולי והוא ממלמל מתחת לשפם מילים מלטפות
"אני אוהב אותך" הוא לוחש לי ואנחנו עושים אהבה כל הלילה
"תיזהרי שלא תיכנסי להיריון " הוא אומר ונשכב ליידי תוך כדי התנשפות מטורפת
"אז מחר " אני מתמקמת על כתפו "אז מחר" הוא נאנח
"לכמה זמן תלך?" אני שואלת , בבקשה רק לא יותר מחודש בבקשה רק לא יותר מחודש
"אני לא יודע" הוא אמר ובהה בתקרה , "אני אתגעגע אלייך" הוא אמר לי ונישק אותי... הוא ירד למטה ועצר על הבטן שלי "גם אלייך" הוא אמר במתיקות "תפסיק לייצר בעיות מגדר אצל הבת שלי תפסיק לפנות אליה בצורת זכר " גלגלתי עיניים "אולי די? את מעליבה את הבן שלי" הוא שוב נשכב ליידי "כשתחזור , נלך לסריקה הראשונה ונגלה ביחד " התיישבתי עליו
"אני רעבה " עיקמתי את פניי "עוד פעם?" הוא נאנח
"בחיי אתה יודע איך לגרום לליידי להרגיש טוב"  צחקקתי
"טוב , כשתהיה פה ליידי" עיניו נצצו "חדל קשקשת חייל גש להביא לי שוורמה לפני שאני מכניסה אותך לכלא צבאי " אני פוקדת עליו "אני אתגעגע אלייך כל יום מחדש " הוא דוחף את פניו אל חיכי
"ולעולם לא אפסיק לחשוב עלייך" הוא הבטיח
"גם אם איזו לוחמת גבוהה ולא הריונית תציע לך ללכת מאחורי השיחים?"
הוא פוער את עיניו "כדי שהיו לי שני ילדים? השתגעת?" חבטתי בו במהירות "ליאם!" גערתי בו
"פנלופי עלולה לשמוע אותך" עצמתי את עיניי
"דבר ראשון קוראים לו בן ויש לזה משמעות ודבר שני גם אם זו תהיה בת שהוא לא , אני החיים לא אקרא לבת שלי פנלופי" הוא גער
"אני רעבה "
****
"תשמור על עצמך " ליטפתי את פניו "אני יודעת שזה נשמע מפגר אבל שמתי לך סנדוויצ'ים ממש טעימים לדרך ומחר שימורים אני לא יודעת אני פשוט רוצה לחשוב שאתה לא תהיה רעב שם " פניו כל כך יפות וכל שאני רוצה לשנן אותן לנצח .
"אני לא רוצה לחיות בלעדיך" אני מניחה את ראשי על כתפו
"ואת לא , אני אחזור ואני אקנה לנו בית שנוכל להקים משפחה גדולה ככל שתרצי " הוא מחייך ומרים אותי כך שרגליי מלופפות סביבו
"ועדיין , אם אני לא אחזור בבקשה . תדאגי להמשיך בחיים של.." הוא התחיל ואני הנחתי את ידי על פיו "אל תגיד את זה " גנחתי בזעם "יופי כי אהרוג את מי שאגע בך" הוא זעם
"אירוני" לחשתי "כנראה" הוא לחש לי בחזרה
הור הוריד אותי ארצה ולקח בי מבט אחרון לפני שאסף את התיק ויצא מהדלת . השאיר אותנו לבד , אותי ואת פנלופי
****
-שבוע מלכתו של ליאם-
אני נכנסת לבית אחרי יום שלם בקולג , לא סיפרתי עדיין לאף אחד על ההריון חוץ מלאבא שלי שהגיב בעצבים קלים ואז בירך אותנו לשון , עוד לא סיפרנו . אני מחכה לשיחה מליאם כדי לדעת מה דעתו , טוב. אני מחכה לשיחה מליאם כדי לדעת שהוא חי , לפני שנסע קנינו יחד טלפון עם מספר ששייך רק לנו ככה שאם הוא מצלצל יש 2 אפשרויות או שמתקשרים להודיע לי או שהוא מתקשר , ואני לא יודעת אם אני רוצה לנפץ את הטלפון לחלקים או לישון איתו בלילה . התחלתי בהכנה של ארוחת הערב ,
"והיום בתפריט שניצל ופירה , קלאסי" אמרתי וליטפתי את הבטן שלי , אחרי שעתיים אכלתי ובערך ב1:00 בלילה התכוננתי להיכנס למיטה ,
צלצול לא מוכר טרד את מנוחתי , לקח לי כמה שניות להבין ולרוץ לטלפון
"הלו?"
"אלוהים כמה טוב לשמוע את הקול שלך " שמעתי אותו מאחורי קו הטלפון ולבי החסיר פעימה
"ליאם" קולי רעד מעט
"זה אני בייבי " קולו היה עייף
"ליאם אתה בסדר ? שון בסדר ? " אני מרגישה אחות נוראית , בזמן האחרון לחלוטין זנחתי את המשפחה שלי לטובת המשפחה המצומצמת שלי
"שון? עוד רגע תדברי איתו , אני בסדר רק התקשרי להודות לך על הכמות המטורפת של הסנוויצים הבחורים טרפו את זה לפני כמה ימים" הוא גיחך
"ואתה?"
"אכלתי, שבעתי " הוא אמר לי ולבי נחת
"מה איתך ואיתו?" הוא שאל אותי והקו השתתק לרגע "אני ופנלופי בסדר , הרופאה אישרה את העובדה שמוקדם מכדי לדעת את המין שלה אבל אמרתי לה שזה בסדר ואני יודעת שזאת תהיה בת" סיפרתי לו בשקיקה "החלק הפחות טוב הוא שהמפגרת הזאת נתנה לי כד.." עצרתי באמצע , הדבר האחרון שאני רוצה זה להלחיץ אותו
"מה?" הוא שאל "לא כלום , אז קשה שם?" ניסיתי להעביר נושא
"אנה" הוא גער בי "תספרי לי'' הוא דרש
"היא נתנה לי כדורי הרגעה , היא אמרה שהלחץ דם שלי גבוה ובלה בלה בלה"
"לעזעל איתך אישה , את יכולה לשמור על הילד שלי בריא?" הוא ביקש
"אל תצחיק אותי" צחקקתי "אוי אלוהים" הרגשתי בחילה נוראית ורצתי לשירותים , הקאתי כמה פעמים והרמתי את הטלפון שוב אל אוזני
"אני מצטערת בייב פשוט הבחילות נהיו ממש קשות לאחרונה" התנצלתי
"זה בסדר בייבי , אני עוד מעט אחזור כדי להחזיק לך את השיער" הוא אמר ואני חייכתי לתוכי
לפתע שמעתי קול ירייה מטורף "לעזעל ,אני אוהב אותך " אמר וניתק
אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב מה הולך שם , לקחתי את הכדור שהרופאה נתנה לי ונכנסתי למיטה ,
--נ.ק ליאם--
"תקח את המשאית נשק ותסע איתה 5 קילומטר צפונה תחזור מחר בבוקר " אמרתי לחייל צעיר
"וואו בוא הנה רגע , אם אתה חוזר ומשהו קרה לי . תביא לה את זה " דחפתי בידו מעטפה
"זה נראה כאילו אחרי הכל אנחנו מסיימים כאן היום" רצתי קדימה
"בוס ! איך הם מצאו אותנו?" אחד החיילים רץ ליידי
"לא יודע , אבל אל תשכח . תשרוד את היום הזה ותזכה לראות את המשפחה שלך שוב " החברתי בו מרץ ורצתי קדימה , רק תוך כדי הריצה שחררתי מחסנית מלאה וכל כדור הגיע למטרה
"שון" צעקתי והוא נעמד ליידי "אחותך אמרה לי למסור לך את אהבתה" צעקתי אליו וחייכתי חיוך זחוך
"נחמד , אני לא סובל אותה " הוא אמר
"תזהר , מסתבר שהיא האמא של הילד שלי" פלטתי , שיט
"היא מה?" הוא צרח עליי "אני פאקינג אהרוג אותך!"
צחקקתי לעצמי "מזל טוב דוד" הקנטתי אותו ורצתי משם
"בוס יש לנו עד עכשיו 20 הרוגים" דיווח לי חייל אחד
"לעזעזל וכמה מהם הורדנו? " שאלתי ויריתי בעוד אחד "כולל הבחור הזה"
"בערך חמישים" הוא בלע את רוקו "ואחד "
חייכתי "אנחנו ביתרון מספרי משמעותי , אני צריך להגיע אליו " הצבעתי למנהיג שלהם , כרלוס "תקרא לעוד חמש חיילים ותבואו איתי"
תוך כמה דקות רצנו יחד אל תוך הסכנה , אני לא אשקר לא הרגשתי כל כך חיי כבר הרבה זמן , וכל זה נגמר
כשהרגשתי את הכדור נכנס לי בגב.
---------------------
איזה מ ת ח אמאל'ה מאחר ותוך כדי כתיבה אני ממציאה את הסיפור אני במתח בדיוק כמוכן (טוב אולי קצת פחות)