complicated

אם לא היום אז מתי ?

*4 חודשים אחר כך*
"אני לא מאמינה , זה הסוף ! אני מסיימת בית ספר
ועוברת לקולג' זה חלום שהתגשם!
החיים שלי לא יכלו להראות טוב יותר . העניינים
בגזרת העסקים נרגעו ולא נראים איומים כאלו או אחרים באופק
ליאם ואני קרובים מתמיד , אדי מצטיין ואני? אני מתקדמת בחיים , צעד אחר צעד
זה קשה בלעדייך ואת לעולם לא יוצאת לי מהראש ,
אז הנה . אני כאן " אני מניחה את תעודת הסיום שלי על הקבר של אמא שלי
"את גאה בי?" לרגע יכולתי להרגיש את מבטה המלטף , רק לרגע
ואז הרגע הזה נגמר ונזכרתי בחברה הכי טובה שלי שמחכה לי ממש עכשיו בבית כנראה עם שמלה קטנטנה ורעיון רע להיום בערב .
אני נכנסת לאוטו שלי ונושמת נשימה עמוקה , כי אחריי הכל
הכל קורה לטובה . נראה לי , אני מגיעה הבייתה
לבית שלי , שהפך למקום מחבק יותר . מכיל יותר ,
"אנה!" אדי רץ אליי ואני תופסת אותו "אדי" אני צוחקת לצווארו "תגיד לי , בקי למעלה?" אני שואלת ואדי מאדים "אדי?" אני לפעמים צריכה להזכיר לו שאני אחותו והוא חייב לספר לי דברים כאלו . מאחר ובקי מספרת לו סיפורים מפחידים על מלשנים הוא לפעמים מתקפל "מה היא סיפרה לך הפעם?" אני גונחת בזעם
"תגידי , באמת יש איש בלי עין שמחפש לקחת עיניים ממלשנים?" הוא כמעט לוחש לי
"לא ! מה פתאום!" אני כמעט נחנקת . מה עובר על הילדה הזאת ?
אני עולה לחדרי וכמובן , בקי יושבת על המיטה שלי אוחזת בשמלה שחורה
"אולי תפסיקי להפחיד את אח שלי?'' אני מבקשת ממנה
"או הגעת , איפה היית כל היום?" היא שואלת
"השעה 13:00 בצהריים" אני מניחה את התיק שלי על הכיסא
"נט , סיימנו בשעה 12" היא מגלגלת עיניים "הכל מקרה " היא קופצת "יש מסיבת בריכה עוד חצי שעה
קדימה" היא מזרזת אותי להתלבש "בריכה? לא נראלי , אני פחות בקטע של בריכות גם ככה וגם ... נראלי ששון ליאם ואבא שלי יראו את זה בעין פחות יפה  " אני מעקמת את פניי מעט
"בחייך אנוש , אנחנו עכשיו נעזוב לקולג'  ואז באמת לא היה לך זמן למסיבות
אנחנו בנות 18 עוד רגע . זה לא הזמן לצאת למסיבות ? כי אם לא אז מתי?" היא כבר בשוונג של נאום מוטיבציה משעשע , ובכל זאת היא העלתה נקודה "זה לא מה שסיפרו לי על הקולג' " אני מרימה גבה והיא מנופפת בידה. "אוקיי אוקיי בואי נלך" אני מצחקקת ומחליטה שהיום, אני מתבגרת טיפוסית
"מה את אומרת על זה?" אני שואלת אותה מוציאה ביקיני הצבע כתום זוהר "וואו" היא פוערת את עיניה ואני מגכת "אז כתום" אני צוחקת
כשאני יורדת למטה לבושה ומוכנה נראית מדהים בנעלי עקב שחורות ודקות שמחמיאות לבגד הים שאפשר לראות דרך השמלה השקופה
אני פוגשת באיך.שלא , ליאם שבדיוק ליווה את שון הבייתה כדי לבקר אותי
יופי , "היי " אני מחבקת את שון ומנשקת את ליאם
"אני בדיוק יוצאת אז ביי" אני  כמעט מצליחה להתחמק אך ליאם תופס את ידי
"ולאן את חושבת שאת הולכת ? ככה ? " הוא אפילו לא מחייך
"בחייך ליאם , סיימתי תיכון היום" אני כמעט מתחננת
"שון?"
הם שניהם מביטים אחד לשני "אולי נלך לאכול ארוחת צהריים ? יש מסעדה חדשה ממש מעבר לפינה " ליאם מציע "וואו , אני גווע יאללה אנה תתלבשי ונצא " שון דוחף אותי מעט
"לא!" אני גוערת "אז תעלי לחדר שלך" אבא שלי מגיח מאחורה ומתערב
"ליאם?" אני מקווה  למעט עזרה מהגבר שלי
"לעלות איתך כאילו?" הוא שואל ואני בעצבים עולה במדרגות
"אנה" אבא שלי מכחכך בגרונו "המפתחות של האוטו שלך"
לעזעזל , אני זורקת את המפתחות מתיקי אליו בגערה ואני ובקי עולות בחזרה למעלה
"אז .. סרט?" היא מציעה
"לא ! " אני מצחקקת "הנה לך , מפתח לא לג'יפ המעפן שלי " אני מרימה גבה "הג'יפ שלך הרבה דברים חוץ ממעפן " היא מחייכת
"הרכב של אבא שלי !" אני מקפצצת
"לא.. באמת?! באמת!!!" בקי מקפצצת יחד איתי
"יש לי מהחלון סולם . קדימה" אני מזרזת אותה
"סולם?"
*7 שעות אחר כך*
אני קצת קצת קצת שיכורה , אוקיי אני שיכורה וזה מרגיש כאילו המסיבה רק התחילה
*4 שעות אחר כך *
עטד שנייה 0:00
*5שעות אחר כך*
אוקיי , השעה ארבע לפנות בוקר ואני עומדת לאבד את זה , אוקיי תיקון
איבדתי את זה ... אבל זאת אבן דרך מה שקורה פה כרגע
אני כבר לא ילדותית כמו שחשבתי שאני
אני עומדת לגור בחדר עם שותפה וללכת לקולג' והתקופה הקשה הזאת "התיכון" ? נגמרה וזאת הסיבה שאני כאן , חצי ערומה עם שיער פרוע ושיכורה לחלוטין . כי אם לא היום אז מתי ?
אני מנסה לצלוע את דרכי אל דלת הכניסה בתקווה שהם ישנים כולם .
אני פותחת את הדלת בקושי כשאור מסנוור אותי 
"וואו אנה הפעם הגזמת" שון קם לעברי "השעה כמעט שש בבוקר !" הוא צועק עליי "תפסיק לצעוק" אני אוחזת בראשי
"לעזעל אנה . איפה השמלה שלך?" הוא שואל
"שאלה מכשילה " אני מחייכת והוא גונח וצונח על הספה לצד ליאם שהביט בי במבט חמור
"אויש נו ליאם , אל תסתכל עליי ככה " אני מקמטת את המצח שלי
"אני עולה למיטה " אני מודיעה ועולה למעלה
"אנה" קולו מעיר אותי "ליאם" אני משפשפת את עיניי "בואי " הוא אומר לי ומרים אותי לחדר המקלחת
"ליאם אתה לא חייב לעשות את זה " אני בקושי לוחשת
"אני אכעס על ההתנהגות הילדותית שלך מחר , עכשיו את חייבת מקלחת"
אני מחייכת חיוך קטן "או שזה רק תירוץ לראות אותי ערומה"
הטא מרים את מבטו אליי "זה הבונוס "
הוא פותח את המים וכשהמים נוגעים בגופי אני חשה צריבה בחלק התחתון של הגב שלי
"אאווץ " אני גונחת "מה זה?" הוא מנסה לסובב אותי
"אני לא חושבת שאתה רוצה לדעת " אני נזכרת במה שעשיתי
"אוקיי אני אגלה לך " אני מתקרבת אליו קצת "זה קעקוע ! של פרפר!" אני צווחת והוא מיד מסובב אותי
"מה?" הוא בוהה בגב התחתון שלי "אוי נו אל תגיד לי , זה כחול נכון? אני ביקשתי ורוד "
הוא מרים את מבטו אליי
"אנה מי עשה לך את זה ?" הוא שואל בלחץ "מזה משנה? יש לך מלא " אני מנופפת ביידי
הטא לוקח מראה קטנה ומראה לי את ה"קעוקע" טתנו לי להגיד לכם , זה לא היה קעקוע וזה לא היה פרפר
זה הייתה חריטה , מישהו חרט על הגוף שלי ! "ליאם"  אני מתחילה לרעוד "מה זה?" אני כמעט נשברת
"זה סימן של משפחת פשע ידועה כאן בעיר , היינו בטוחים שסיימנו איתם אבל כנראה שלא" הוא מניח את כף ידו על מצחו
"ליאם למה זה על הגב שלי?!" אני צורחת בהיסטריה
"כי את נתת לו " הוא קם ומביט בי בכעס "לקעקע עליי פרפר!" אני צועקת
"זה איום , זה יותר מאיום" הוא אומר "ליאם" אני מרגישה דמעות נופלות עליי
"הכל היה בסדר אני מבטיח לך " הוא מחבק אותי
"מה זה הצעקות האלו?" אבא שלי נכנס "מה הולך כאן?" הוא נראה זועף . "אבא זה היה אמור להיות פרפר" אני בוכה ומראה לו
"מה?!" הוא צועק גם "אני לא מאמין אנה " הוא נעמד מול בכעס
"את כזאת חסרת אחריות !" הוא אומר "תתלבשי ורדי למטה " הוא מצווה עליי ואני כמובן עושה כדבריו .
אחרי ששון בחן את החריטה הוא התחיל לצרוח ואז גם ליאם הצטרף וזה היה  פשוט יותר מידי אז לקחתי את המפתחות הראשונות שראיתי ויצאתי משם בלי שהם ישימו לב
זה המפתחות של האופנוע , וזה בדיוק מה שאני צריכה .
שנייה לפני שאני נוסעת אני שומעת את ליאם רץ אחריי "אנה תחזרי הנה!"
___________
אוקיי אהובות הנה לכן עוד פרק היישר מהיוצרים של... שלי !
תהנו לכן אה ושאלה , הסוף מתקרב ואני מתחננת עונה שנייה
מנ אומרות? אוהבת 🥀🌞😬🌻