complicated

אדרנלין

אני קרוע כבר . בימין האחרונים אין לי סבלנות לעבודה , גם לא לעבודה בשטח כל מה שאני חושב עליו זה אנה ושאני לא יכול לחכות לבנות את המשפחה שלנו . שלי ושלה לבנות לנו כיפת זכוכית מלאה  צחוק ממכר של ילדים ושלה , ואני המגודל והאגרסיבי לא אשתחב בעולם הורוד הזה בכלל אבל בכל זאת . זה היה המקום שלי
לצידה , לנצח
"אני יוצא " אמרתי ויצאתי מהבניין הסודי שלנו
העברתי את הנסיעה במחשבה עליה עומדת במטבח שהבטן הקטנה שלה מציצה , אם לא הייתי יודע שהיא בהריון לא הייתי מנחש אולי הייתי חושב שהשמינה קצת . למרות שהיא פשוט יפה באופן מדהים .
אני נכנס בדלת של הבית ועל הבית חשוך . התרחישים הכי גרועים עוברים לי בראש  ואני צועד באיטיות לחדר השינה ,
הנסיכה שלי יושבת על הרצפה בהר של בגדים בוכה את החיים שלי החוצה ,
"היי " אני אומר בעדינות ומתיישב לידה "מה.. מה כל זה?''
העיניים האדומות שלה עולות ומביטות בי בעצב ובכעס
"תחננתי לעזוב אותך היום " היא אומרת לי בשיא הכנות "ואני פשוט לא יכולה " היא פורצת בבכי חרישי
החב שלי עוצר , לעזוב ? אותי ? למה?
אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדיה ! איך היא יכולה לעזוב ?
"מה?" זה כל מה שיוצא לי "אל תכעס , אבל חשבתי היום שאולי ... אתה ... לא באמת אוהב אותי , אתה אוהב את הרעיון שבי . אתה אוהב את הרעיון שהיה לך יורש אבל בעוד כמה שנים שהמשפחות שלנו יתפצלו אתה תשנא אותי ואני אשאר עם ילד בעולם המסוכן הזה בלי מטרה להילחם עבורה חוץ מעבור הילד שלי " היא בכתה בכי עמוק , מי לעזעזל אמר לה את החרא הזה?
אני ? לא אוהב אותה ? באיזה עולם מזורגג היא חיה?
" ואני חייבת להיות אחראית , לא רק עבורי עכשיו"
היא כל כך תמימה ומאמינה לכל מה שדוחפים לה
"תקשיבי לי עכשיו , כי אני אגיד את זה רק פעם אחת . אין לי מושג מי דחף לך חרא כזה למוח כי אני פאקינג ארצח אותו אבל עכשיו . עכשיו את מקשיבה לי שאני אומר לך שאת כל מה שיש לי ,
עכשיו וגם הוד מאתיים שנה את תהי הכוכב בתוך החושך שלי  , את לימדת אותי איך להתנהג עם אישה בכבוד ואיך לאהוב , לא ידעתי בכלל שאני מסוגל לאהוב כמו שאני אוהב אותך
זה נכון שהילד שלנו היה יורש אבל , ויש אבל גדול
הוא היה קודם כל הילד שלי . המשפחה שלי
הדבר שהכי חשוב לי , ולעולם לא הייתי אבא עוד ואני לא יודע איך להחליף חיתול ואני לא יודע מתי להאכיל
אבל אני אלמד , כי זה כל מה שיש לי . את והוא" אמרתי , וזה כל כך נכון כל מילה כאן יצאה לי מתוך הלב .
"את מבינה אותי עכשיו?"
העניים שלה בחנו אותי והיא שלחה את ידה לנגב דמעה בוגדנית שלא ידעתי ששם בכלל ,
"אני כל כך מצטערת" היא אמרה והתיישבה עליי
"אני כל כך טיפשה , דין אמר לי ואני חשבתי שהוא צודק " היא התייפחה בין ידי
הבנתי . הבן זונה הקטן חושב שהוא יכול להתעסק איתה ? לעזעזל היא בהריון בסיכון מה שקורה כאן לא טוב.
" תני לי להביא לך את הכדורים שהרופאה הביאה לך בסדר?"
היא הנהנה בעדינות , נתתי לה את הכדור והוא השפיע די מהר והיא נרדמה ,
פתחתי את הנייד שלה וכתבתי הודעה לדין
"היי , יצא לי לחשוב על מה שדיברנו היום . אפשר להיפגש?" אני מכיר אותה כל כך טוב שאני יכול להתחזות אליה באופן מושלם
"היי , הכל בסדר ? בטח שאפשר להיפגש אבל אני די עסוק כרגע זה דחוף?"
אני לרגע חושב שאולי זה יראה חשוב אך מיד מקליד
"נפרדתי מליאם '' טוב , אם הבן זונה גם עכשיו לא עונה לי אני אהיה בטוח שהוא סוציופט אינטרסנט מזדיין
"הו, אני מניח שאני מצטער לשמוע ... בבית היילס עוד רבע שעה?"
זנ כנראה בית קפה בית ההילס הזה , אני נועל את נעליי ומגיח אל חדר השינה כדי להחטיף עוד מבט קטן בנסיכה שלי
אני לוקח הרבה סיבובים כדי לוודא שכשאגיע הוא כבר יהיה שם בלי שום אפשרות להתחמק
"איפה את?" או , בול בזמן
אני צועד אל תוך בית הקפה וסורק את השטח במיומנות , בינגו
"אני רוצה קפה" אמרתי בחיוך למלצרית והתיישבתי ליד דין שהחוויר מרגע לרגע "אהבתי את הטריק שלך " צחקתי נופפתי באצבעי
"ובכל זאת , זה קצת גסות רוח מצדך להטריד ככה נפש של אישה בהריון"
הוא משוטט עם עיניו עליי ולוחש "בחורה, סוטה מין שכמותך היא בחורה לא אישה ואתה הרסת לה את החיים"
הוא דפוק או משהו? "תגיד לי מה לקחת היום למה נראלי שהוא עובד יותר מידי טוב "
הטא הביט בי בהלם "אתה חושב באמת שאני מתרגש מדיבורים מגעילים של בחור מסכן בקולג'?" צחקתי בקול וקראתי למלצרית "תקראי לבעלים של המקום , תגידי לו שליאם ג'ונסון כאן"
דין מביט בי במבט שואל
"אתה לא חשבת שאני הולך לגרור אותך לאיזו סמתה כמו חבר כנופיה משכונות עוני מזדינות נכון?"
הוא הרים גבה ומיד התיישר בביטחון "לא.. לא זה לא הקטע שלי " צחקקתי כשהמנהל הגיע
"טוב לראות אותך אדו..."
"תחסוך ממני. תוציא מכאן את כולם תסגור את התריסים ותיכנס לחדר מאחורה" צייותי עיניו נפערו "עכשיו" אמרתי בחצי זעם . הוא הנהן במהירות ואני המתנתי עד שהכל נעשה
כשהמקום נהיה חשוך וריק הסתובבתי לדין
"תראה " נשענתי על מרפקי "יש לך 2 אפשרויות '" לעזעל האדרנלין בגוף מרגיש כל כך טוב
"או שאני נותן לך  72 שעות להביא לי 2 מיליון או שאני קורע לך את הצורה ונותן לך 72 שעות להביא לי מיליון " הרמתי גבה , אני יודע מי הוא באמת הבנזונה חשב שהוא יכול להסתיר את עצמו
"אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק" הוא הזהיר
" תאמת שכן , מעניין אותי לדעת איך זה להיות הילד שאבא שונא וללכת לקולג' שסבתא ממנת אותו . לומר את האמת אבא שלך ואחיך זכרונות לברכה בנו אימפריה , כמעט כמו שלי " אמרתי ברוגע
"שלא תעז לדבר על אורי"
"או שמה?, הייתם אויבים ראויים עד שאורי ... מת ,
אבא שלך נכנס לדיכאון אבל אף פעם לא ירד מנכסיו . בחיי הוא הגבר הכי מושפל והכי עשיר שהכרתי חוץ מימני כמובן" המשכתי להזכיר לו כמה אני יותר מוכשר
"חשבת שאתה תיקח את אנה מימני ותחזיר לאבא שלך את הכבוד בנישואים לבת של וויליאמס?" צחקתי בקול
"תוכנית גאונית לא?" הוא לחש בזדוניות "זאת הדרך לקבל את הכבוד של אבא שלי בחזרה ולחזור למסלול"
עייני נפערו "לא יאמן דין הקטן רוצה להיות אורי" צחקתי בקול עוד יותר גדול
"טוב , חוץ מזה הייתי שמח לקרוע את הזונה שלך ולהרוג אותה מכות עד שאף גבר אחר לא ירצה להסתכל עליה , ורק אני הייתי יודע את האוצר האמיתי . הגוף המטורף שלה , לעזעזל אני אגרום לה לצעוק" הוא ירק לעברי "הכסף לא מזיז לי אני אתן לך אותו ואחר כך אקח ממך את אנה ואהפוך אותה למגשימת הפנטזיות האישית שלי , תמיד אהבתי נשים בהריון עכשיו אני אוכל גם להתנסות בעצמי"
המילים שלי יצאו ביריקה לכיווני
"אתה יודע מה" אמרתי את המילים בקושי "התחרטתי"
את העשרים דקות הבאות הוא בילה מעולף על הרצפה. עד שהבחורים שלי הגיעו
"תתלו אותי הפוך עבורי'' ביקשתי והלכתי לחדר האחורי
"תכיד לי " פניתי לבעלים של המקום "כמה בערך אתה עושה ביומיים?"
"אממ בערך 23" הוא גמגם "אתה תקבל מימני 60 כשתחזור בעוד יומיים לקבל את המפתחות שלך בחזרה " הודעתי
"תודה לך מר ליאם , זה נדיב מאוד " הוא הושיט לי את המפתחות ונעלם משם יחד עם המלצרית שלו , כשחזרתי גיליתי את דין ער ותלוי הפוך רק עבורי , תענוג "תשלח מישהו לשמור על אנה , זה הולך לקחת זמן"
-------;;---------;;;;----;--;;;-+---
בחיי בנות , אני לא יודעת אם אני אוהבת את ליאם חסר הרחמים ... מה איתכן?