בן האולימפוס

במחילה

~פרסי~
כשהם נחתו בבית של המשפחה הג'ינג'ית פרסי תהה לעצמו למה יש להם רוחות תבואה, קארפוי, בגינה. הוא ראה שגם אנבת' הבחינה בהם. פרסי החליט להתעלם מהם.

אחרי שהנער הצעיר ושחור השיער הסכים לשתות מבקבוק הנקטר שוויל הביא לו בשביל החתך שכלב השאול השאיר לו, אמם של הג'ינג'יים שאלה לשמותיהם. פרסי כעס כשאנבת' הציגה אותו בתור מוח אצה, אבל בעצם הוא צחק בלב.
בעיית הקשב והריכוז והאינסטיקטים שלו כחצוי גרמו לו לחשוב שבכל רגע מפלצת נוספת עלולה לזנק עליו מהארון או מהקומה העליונה. לכן בכל פעם שמשהו הלך והריצפה חרקה ידו נשלחה באופן אוטומטי לכיס ואחזה באנקלוסמוס.

אנבת' וויל ופרסי נשאלו למוצעם ולסיפורם.
אנבת' הסתכלה על פרסי בחשש.
"אני חושב שמותר לנו. ההורים שלהם צריכים לדעת. גם כירון יסכים איתי, אני בטוח." אמר לה פרסי ביוונית עתיקה.
"אתה כנראה צודק." ענתה לו גם כן ביוונית.
"אוקי..." אמרה באנגלית.
"תתחילו עם למה לכל הרוחות הכלב הענק הזה החליט לאכול דווקא אותי מכל האנשים שהיו שם?!" אמר הנער שחור השיער העונה לשם 'הארי פוטר'.
"מאיפה להתחיל?" שאל וויל ונאנח.
אנבת' כנראה החליטה לסיים עם זה כבר ולקחת אותם למחנה החצויים, כי היא התנדבה להסביר.

"אתה, חבריך רון והרמיוני, וגם שלושתינו, חצויים. זה אומר שאנחנו חצי אלים וחצי בני- תמותה. אמא שלי היא אתנה, אלת החכמה, אבא של וויל הוא אפולו, אל השמש, ואבא של פרסי הוא פוסידון, אל הים.
המפלצת שתקפה אותנו בתחנת הרכבת נקראת כלב- שאול. מפלצות כמוה והרבה אחרות מסוגלות לחוש בריח שלנו ומנסות להשמיד אותנו.
מדי פעם האלים שולחים לנו משימה דרך נבואה. אנחנו עצמינו הגענו לתחנת קינגס קרוס כי האלים רצו שנביא שלושה חצויים בריטניים שיגיעו לקינגס קרוס ב30 ליוני. היינו אמורים לאסוף אחד בשם הארי פוטר ולאמן אותו במקום שלנו עד שתהיה מוכן להציל את העולם מקוסם מרושע בעולם הקוסמים שלכם.
הדבר היחיד שגם אנחנו לא מבינים, הוא זה: בדרך כלל המפלצות באות לחצוי בעל כוח חזק ועוצמתי. הכוח של החצוי תלוי בהורה האלוהי שלו. כיוון שפרסי הוא בנו של אל הים הוא די חזק, לכן מפלצות נמשכות אליו. אבל אם פרסי היה שם והכלב בכל זאת בא אליך, זה כנראה אומר שהכוח שלך עוצמתי במידה דומה לזו של פרסי. וכיוון שפרסי הוא בנו של אל ראשי, כנראה שהארי גם..."

~הארי~
כבר כשפרסי ואנבת' התחילו לדבר אחד עם השני בשפה מוזרה שנשמעה קצת עתיקה הארי התחיל לחשוד.
"עדיין לא הבנתי." אמר הארי.
"מה לא הבנת?" שאל פרסי.
"שום דבר." ענה רון במקומו.
וויל נאנח.
"אתה חצוי, הארי."
"כן, אני יודע."
"וגורל העולם מונח על כתפיך."
"גם את זה אני יודע." נאנח.
"אתה חצוי דם בן של אל יווני כלשהו."
"זה החלק המבלבל. יש לי הורים. שניהם מתים, אבל-"
"יש לך הורים. אחד מהם מת. השני נמצא בארמון שלו והוא בן אלמוות, ככה שהוא לא מסוגל למות." תיקן אותו פרסי.
"אבל גם לי יש הורים." אמרה הרמיוני.
"אז או שאחד מהם מאמץ, או שאת נצר לאל- זאת אומרת שאחד מאבותייך הוא חצוי ולשאר הצאצאים שלו לפעמים יהיו כוחות של חצוי."
"גם לי יש הורים." אמר רון. "ולא נראה לי שאחד מהם הוא לא באמת הורה שלי."
"אותו הדבר." אמר וויל.
"ולאן אתם רוצים לקחת אותנו?" שאל הארי.
"למקום אליו מפלצות ובני תמותה לא מסוגלים להכנס, אלא בתנאי שאדם מבפנים מאשר להם. שם אנחנו נאמן אתכם, ואז תוכלו להיות מוכנים כדי להלחם בקוסם המרושע שהזכרנו קודם."

~פרסי~
אחרי הרבה שכנועים הם הסכימו לבוא ולראות את המחנה מקרוב.
לפרסי זה היה ממש מתיש לנסות להסביר להם הכל, ועוד להוסיף על זה את העובדה שהיה להם מבטא בריטי ממש מעצבן ופרסי בקושי הבין מה הם אומרים גם בלי הטון המבולבל.

אנבת' הפעילה את המנגנון המתרחב של המרכבה שליאו נתן להם. גם כשזה ככה יהיה להם קצת צפוף עם שלושה נערים בני 17, שלושה בני 13 ואישה מבוגרת (שאר המשפחה הג'ינג'ית נשארה בבית).

הם טסו מעל הים (נמוך יחסית, כדי שזאוס לא ירצח את פרסי) ופרסי ניוות. לא מפתיע שהוא היה זה שאחז במושכות. הוא ידע בדיוק באיזו נקודת אורך ורוחב הם כשהם באיזור הים. חוץ מזה, הוא יכל לדבר עם הסוסים, ככה שאם הם מתעייפים הוא יכל פשוט להבטיח להם עוד קוביית סוכר כשיגיעו למחנה.

אני עייף בוס.

ברגע שנגיע אני אתן לך קוביית סוכר. ואל תקרא לי "בוס".

בסדר, בוס.

אמרתי לא לקרוא לי "בוס"!

בסדר. אבל תדע שזה ממש קשה לסחוב כל כך הרבה אנשים.

"אנבת', הסוסים עייפים."
"אפשר לפתוח את מנגנון הסירה של המרכבה."
"את צוחקת עליי?! יש במרכבה הזאת מנגנון סירה ואנחנו מסתכנים בזה שזאוס יחליט לזרוק עלינו ברק ולפוצץ את כולנו?!" פרסי קילל ביוונית.

ברגע שאנבת' הפכה את המרכבה המעופפת לסירה העצבים של פרסי נרגעו. ככה גם הוא יכל לשלוט יותר טוב בכיוון שלהם.