בן האולימפוס

חוסר וודאות

מצטערת שבפרק הזה לא קורה משהו מעניין, הוא פשוט כדי שתדעו לאילו קבוצות הם התפצלו ולאן הם הגיעו...

~צונאמי~
טיט שונא להיות במים קרים.
הדר שונאת שקוראים לה עצלנית.
מעוף כוכב שונא שמזלזלים במגילות שלו.
שמש... טוב, שמש לא שונאת כלום.
צונאמי שנאה הרבה דברים. היא שנאה להיות כלואה. היא שנאה את מערבולת המעצבן. היא שנאה את שיגעון הלמידה של מעוף כוכב. היא שנאה את מלכות כנפי החול. היא שנאה את הנבואה. היא שנאה את בז ואת גבע ואת קרומים ואת חוזה מחר ואת כל טופרי בשלום המטומטמים.
אבל אם יש משהו שצונאמי הכי שונאת: זה יהיה מסע בזמן.
ברגע שהכפה שלה החליקה משל הדר צונאמי נפלה יחד עם עוד כמה שלא שמה לב אליהם. כל מה שראתה היה מערבולת של צבעי פסטל זוהרים שהיא נופלת דרכם. היא לא שמעה כלום, וראתה רק סחרור של דמויות שהסתחררו ביחד איתה במרחב הגדול.
ואז הכול נפסק. היא נחתה על אדמה קשה בחבטה.
"כולם בסדר?" שאל קולו המודאג של הארי.
"אני בסדר." ענתה צונאמי.
"מי כאן?" שאלה הרמיוני.
"אני..." גלגל ארס את עיניו. הוא התחיל לעלות לצונאמי על העצבים.
"גם אני פה." אמרה קטרה. "וגם אפה."
צונאמי ניסתה לקום מהרצפה ומיד נאנקה בכאב חד. לבה זרמה במורד הר קרוב ונגעה בכנפה.
"חייבים לזוז מפה!" צעק הארי.
הם רצו כמה שניות עד שהתרחקו מהר הגעש. צונאמי צנחה על האדמה וקטרה רצה עליה כדי לרפא את הכנף הפצועה. המים עטפו את הכוויה ואחרי רגע הכאב נחלש ונעלם לגמרי.
"איפה אנחנו? ומתי?" שאל הארי.
"בואו נבדוק..." אמרה הרמיוני.
הם הלכו קצט זמן, ואז קטרה נעצרה בפתאומיות.
"מה קרה?" שאלה הרמיוני.
"אני מכירה את המקום הזה..." ענתה קטרה.
"יופי, אז את יכולה להגיד לנו איפה אנחנו?"
"זה- זה אי הירח, מקום מקדש אווטאר רוקו. אני, סוקה ואנג היינו פה, הרבה לפני שפגשנו את טוף..."
"אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל הארי.
"אסור לנו שיראו אותנו. לא לשנות כלום. לא תכננו לעבור אחורה בזמן. רק אם הדברים לא ילכו נוכל לתקן אותם..." אמרה צונאמי.
"מצחיק כמה שזה דומה לשימוש במחולל זמן." גיחכה הרמיוני.

~צוקו~
צוקו נחת על האדמה בחבטה.
לידו הוא שמע עוד מספר חבטות ואנקות כואבות.
"טוב, אז מי כאן?" שאל אנג.
צוקו הסתכל סביבו.
"שנינו, ליאו, רוי, טיט, שמש ומעוף כוכב." ענה.
ליאו גיחך. "איך כל אלה ששולטים באש הגיעו לאותו מקום?"
סילון של אש חלף מולם.
"זהירות!" צעק טיט ודחף את ראשו של צוקו למטה.
צוקו קם מהרצפה.
"איפה אנחנו?" שאל רוי.
אנג העיף מבט במקום. "צוקו... אתה לא מזהה את המקום?"
צוקו הסתכל סביבו. באמת היה משהו מוכר במקום הזה...
זיכרון ניצת בראשו של צוקו.
"כן, זו חצר הארמון של שליט האש. פה היו מכריזים על הכול... אבל אני לא חושב שזה משהו שקרה כבר, תסתכלו. הכל הרוס. אחד הצריחים עולה באש."
עוד סילון של אש עבר על ידם, הפעם בצבע כחול. עיניו של צוקו התרחבו. "זאת אחותי, אזולה! בקרב אגני- קאי כנראה!"
הם הלכו הצידה כדי שלא יתגלו והביטו בנעשה ברחבה. אכן, אזולה היא שהייתה באחד מהצדדים, ומהצד השני...
"זה אני!" אמר צוקו בהפתעה. (ה.כ. כן, מי שלא הבין הם הגיעו לעתיד) צוקו 2 נלחם באזולה כמו מאסטר אמיתי לכשפות אש, והכשפות שלו הייתה חזקה ועוצמתית מאוד. ומאחוריו עמדה...
"קטרה?!" התנשף אנג בבהלה. אכן, קטרה היא שעמדה מאחורי צוקו וצפתה בקרב כשהיא יושבת על אפה.
"איפה אני, ואיפה סוקה וטוף?!" שאל אנג בדאגה. "אתה לא חושב- לא יכול להיות ש..."
"שאתה... מת?" שאל ליאו בחיוך. "כן, גם אני חשבתי ככה כשאני הייתי מת, אבל היי! הנה אני! מת ועדיין חי!"
"אתה לא מבין! אם אני מת במצב אווטאר-"
"מחזור האווטאר נפסק ולא תיוולד מחדש לשבט המים, נכון?" שאל מעוף כוכב.
"כן..."