בן האולימפוס

כן... אולי החלק הזה לא היה רעיון טוב כל כך

~לינג~
מסתבר שלהתחמק מהתלמידים זה הרבה יותר קשה מלהתחמק מהמורה- כמובן כשמדברים על מורה רוח רפאים שלא מסתכל בכלל על מי שמולו.
בשביל שהתלמידים לא יראו אותם, הם נאלצו למצוא מקומות מחבוא טיפונת משונים.
גרובר הפך לעציץ. מילולית.
לאן פאן עמדה על קן לפיד באחורי הכיתה עם ידיים שלובות.
מאי ישבה מתחת לשולחן בצד, ושאו מאי לידה.
אפרודיטה, בהיותה אפרודיטה, ישבה/שכבה על שולחן בסוף הכיתה, בתנוחה של ספת משתאות רומאית. איכשהו אף תלמיד לא הבחין בה.
לינג עצמו, בתור קיסר שינג המפואר, האדם שהפך להומונקולוס גריד, בחר את מקום המסתור המיוחד- החלון. הוא פשוט התיישב מעל החלון, על השמשית הקטנה, והקשיב לנעשה בפנים. תוך כדי שהוא אוכל עוף. (ה.כ. כן, ברור שהוא אוכל ומתחבא בחלון. זה לינג, למה ציפיתם? מאיפה הוא השיג אותו, אממ... הם לקחו איתם צידה לדרך, מסתבר).
אבל מהר מאוד התברר שאין למה להקשיב למורה.
רוח הרפאים רק הרצה בקולו החדגוני על מהפכות הגוב- משהו בבריטניה. כך שלינג שמח בדיוק כמו התלמידים כשנשמע הצלצול והתלמידים יצאו לשיעור "התגוננות לפני כוחות האוכל" או משהו בסגנון.
בשיעור הזה היה יותר מעניין. לינג נתלה הפוך מהחלון כשהרגליים המסוקלות שלו מחזיקות אותו באוויר, חתיכת העוף עדיין מזדקרת מפיו. כך הייתה לו תצפית טובה על המתרחש בכיתה, שבה למדו התלמידים על יצור קטן וירוק ששכן באקווריום זכוכית ועשה פרצופים מוזרים לתלמידים שרשמו הערות במחברת.
כשנשמע הצלצול והתלמידים חזרו לקחת את ציודם ולצאת לארוחת הצהריים לינג משך את עצמו בחזרה למעל החלון, כך שהתלמידים לא יראו אותו.
כשניסו להתגנב החוצה מהמסדרונות בלי שיבחינו בהם נכשלו.
לינג ראה הרבה מאוד שיער לבן, ואז פרצוף משועשע שמרכיב משקפי חרמש, ואף ארוך ומעוקל כאילו נשבר לפחות פעמיים.
"אז אפשר לדעת מה אלה, קיסר, שומרת ראש, נסיכה וסאטיר עושים בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות?"
לינג נרתע טיפה. "אולי. אבל איך אתה יודע מי אנחנו?"
"נו, באמת. הופיעו פה משום מקום נער עם כובע צמר גדול על הראש וזקנקן, אדם בגלימות מהודרות, אישה בבגדים מלכותיים, אישה שלבושה כאילו היא הולכת לנשף ביוון העתיקה ומישהי שנראית ללא ספק כמו שומרת ראש. אתה לא היית מבין מיד שזה מה שאתם?"
"אממ... לא."
"נו, הכול בסדר. בואו למשרדי, אני משוכנע שתוכלו להסביר לי הכול."
"אולי לא כדאי-"
"נו, באמת! בואו!"
והזקם המטורף התחיל לגרור את לינג מצווארון הגלימה כשהוא צוחק צחוק משוגע ולאן פאן קוראת "הקיסר-!" מאחוריו.

וככה הם מצאו את עצמם יושבים בחדר עגול כשמסביבם מכשירים כסופים קטנים ומזמזמים, מחזיקים ספלי תה ככל-הנראה-מורעלים ומנסים לחשוב על תוכניות בריחה כשזקן היפי משוגע יושב מולם ושורף תרנגולות.
"אז, תזכיר לי שוב איך אתה יודע מי אנחנו?" שאל גרובר.
הזקן, דומבלדול, צחק שוב. "אתה סאטיר, נכון? אחד מהסאטירים במחנה החצויים."
גרובר נפל אחורה מהכיסא שלו, והתה נשפך על ערימת העפר (תרנגולת-לשעבר) על קן הזהב.
"אתה... אתה יודע ע-על האלים, ו-ועל המחנה?"
"כמובן. איך אפשר לשכוח משהו כזה. הזקן המוזר-" לינג השתנק לרגע, "-סיפר לי הכול על האלים, לפני שלוש שנים בערך. הו, זה היה מוזר במיוחד, ורף המוזרות שלי גבוה מאוד."
לאור העובדה שהוא היה זקן משוגע ששורף תרנגולות להנאתו וחוטף קיסרים למשרד שלו, לינג נאלץ להסכים עם הקוסם בעל הזקן הארוך והשם המסובך במיוחד.
המטורף המשיך לקשקש דברים על השיעורים ועל הארי פוטר ומדי פעם נזף בתמונות מאחוריו.
ובדיוק כשלינג חשב שזה לא יכול להיות נורא יותר, הקוסם פלט "אז אני מבין שאתם מהעתיד?"
לינג ירק תה ירוק על שולחנו של דומבלדול. גרובר שוב נפל מכיסאו. לאן פאן השתנקה מתחת למסיכה. מאי והפנדה פערו פיות בתדהמה. אפרודיטה הפסיקה לבהות בציפורניה ועברה לבהות בדמבלדור.
"כמובן, התגובה המתבקשת." אמר הזקן המשוגע ולגם בנחת מכוסו.
"איך ידעת את זה?" שאלה מאי בחרדה.
"הו, זה קל מאוד. במקרה גמור אני יודע שברגעים אלו ממש חמישה חצויים וחצויות מפליגים להם בים התיכון בניסיון למצוא את בית האדס. השניים הנותרים מפלסים להם את דרכם בגיהנום המוחלט שהשמיים בו עשויים חומצה, האדמה זכוכית והעננים גז רעיל." הוא אמר את הכול בשלווה יוצאת דופן. "וכמובן, גורל כל העולם עומד על הכף. מן הסתם, אם לא הייתם מאחרי המלחמה לא הייתם שלווים כל כך. ואני יודע במקרה גמור שאם יגיעו לפה סאטיר ושלושה שינגים, הם יהיו מהעתיד. מהחופש הגדול, ליתר דיוק."
לינג הרגיש מסוחרר מרוב מידע. "ואיך אתה יודע את זה?"
"כי במקרה גמור-" לינג התחיל לשנוא את צירוף המילים הזה- "יש לי בבית הספר הזה קנטאורים חברים של כירון, שסיפרו לי על כך שהם ספק- קראו- בכוכבים על כך שתגיעו. אז ברוכים הבאים, יישויות מהעתיד!"
לינג היה יותר מבולבל מקודם.
"קדימה, הבא נעשה לכם סיור בבית הספר!"
"אבל-"
"קדימה!"
"רגע, מה-"
ושוב, הם נגררו על ידי זקן היפי מטורף בעל זקן ארוך מאוד ושם מסובך במיוחד.