בן האולימפוס

קנטאור, שדה, סוהרסן, ואייל

~אנבת'~
כשפרסי התחיל לקלל את אנבת' ביוונית היא חשבה שהוא כבר עבר כל גבול.
"שכחתי מהמנגנון הזה עד שהסוסים אמרו שהם עייפים! לא חשבתי בכלל על להפעיל אותו! חוץ מזה," היא עברה ליוונית כדי שהאחרים לא יוכלו להבין "לילד הזה יש את הסימן של זאוס על המצח. אני חושדת שהוא בן שלו..."
"הוא גם ממש דומה לך." אמר וויל. "אני חושב שהוא קשור גם לפוסידון..."
"ואני דווקא חשבתי שהאופי שלו דומה לשל ניקו." אמר מוח אצה.
'זה באמת מוזר' חשבה אנבת' לעצמה. 'כל שלושת הגדולים נמצאים בו...'

~הארי~
כשפרסי התלונן על התעופה הארי לא הבין מה הבעיה. להארי לא היה אכפת לעוף (והוא גם עשה את זה בכל שנייה פנויה שהייתה לו) אבל גם לא הייתה לו בעיה עם הים. למעשה, להארי לא היה אכפת אפילו להיות מתחת לאדמה. הארי הרגיש מצויין בכל מקום שהיה בו.
הארי עדיין היה בהלם בגלל הפגסוסים. הוא היה יכול להשבע ששמע את האחד שמימין מדבר עם פרסי. ופרסי ענה לו. הארי לא הצליח להבין מה בדיוק הם אמרו, אבל כשפרסי תרגם לחבריו הוא הבין שכנראה לא כולם יכלו להבין אותם.
ואז פרסי התחיל לצעוק על אנבת' כי היא לא סיפרה לו שבמרכבה הזאת היה מנגנון שייט. ואז הוא עבר לשפה אחרת, לא אנגלית. והארי עדיין הצליח להבין חלק מהשיחה של שלושת הנערים. הארי חשב שהם מדברים עליו אבל לא יכל להיות בטוח כיוון ששמע רק "סימן על המצח" "דומה" ו-"ניקו". הוא לא ידע מי זה הניקו הזה, אבל הוא ניחש שיגלה בקרוב.

לאחר ששטו חצי אוקיינוס (הארי לא ידע איך, אבל הוא ידע בדיוק באיזה מרחק הם מהיבשה) וויל פנה לפרסי.
"איפה אנחנו?" שאל אותו.
הארי לא הבין, הוא לא יודע לאן הם שטים? ולמה שפרסי ידע לענות לו? הוא כן יודע?
"נקודת ציון 40,3, האוקיינוס האטלנטי, בדרך לניו יורק." הארי התכופף כדי להסתכל על מפה לפיה פרסי יכל לדעת באיזו נקודת ציון הם, אבל לא ראה כלום. גם לא היו משוטים או מפרשים לסירה והם בכל זאת התקדמו במהירות מרשימה.
בלי ששם לב הסירה שלהם כבר הגיעה לחופי ארצות הברית.
משם אנבת' אמרה שימשיכו בכרכרה עם הסוסים.

~פרסי~
כשהגיעו לניו יורק פרסי הרגיש כאילו הוא עומד להתעלף.
"השטת את הסירה מהר מדי!" צעק עליו וויל. "השתמשת בכוח שלך יותר מדי, אתה טיפש כמעט כמו ניקו!"
"ברור שהוא טיפש, המוח שלו מלא באצות." ענתה לו אנבת'.
פרסי חייך לעצמו. "מה שתגידי, חכמולוגית."
הם התחילו לנסוע לכיוון מחנה החצויים (הפעם וויל אחז במושכות).
ואז הפרעת הקשב והריכוז המעצבנת של פרסי כאילו אותתה לו בציפצופים חזקים.
"וויל, תעצור את המרכבה."
"למה-"
"פשוט תעצור."
וויל עצר והסתכל על פרסי במבט שואל.
פרסי ירד מהמרכבה בקפיצה ושלף את אנקלוסמוס מהכיס בצורת העט. אנבת' ירדה אחריו.
"אני ממש לא אוהב את זה." פרסי שמע את וויל ממלמל  לעצמו. וויל כשירד מהמרכבה ואמר לנערים הצעירים ולאמא של הג'ינג'י לא לרדת או לזוז משם.

פרסי הלך קצת מסביב בסמטא שממנה הרגיש משהו מוזר. הוא נכנס פנימה ואז הוא שמע "פרסי ג'קסון, אנחנו לא מפסיקים להפגש..."
פרסי הסתובב בפתאומיות, ראה את מי שהיה מאחוריו ונאנח. "ברצינות, קלי, ממש מתחיל להימאס עלי להרוג אותך כל פעם מחדש..." אמר באנחה. "אולי מתחשק לך פשוט להשאר בטרטרוס לשם שינוי?"
פרסי הוריד את המכסה מהעט והוא התארך לחרב מארד שמיימי.
וויל ואנבת' התצרפו אליו אחרי שניה. אנבת' שלפה את חרב עצם הדרקון שלה כשוויל שלף חץ וקשת.
קלי תקפה ראשונה. היא שלפה את טפריה והצליפה לכיוונו של פרסי. פרסי ניסה להתגלגל הצידה אבל הרגיש צריבה חזקה בבטנו- קלי הצליחה לשרוט אותו. הוא קיווה שזה לא יותר מדי רציני והמשיך להלחם.
אנבת' ניסתה לערוף את ראשה של קלי אבל קלי חסמה את חרבה עם רגל הפלדה שלה.
וויל ירה כמה חיצים. אחד מהם פגע בראשה של קלי, אבל קלי פשוט שלפה אותו החוצה.
קלי המשיכה להסתער על פרסי. נראה היה כי הייתה נחושה בדעתה להרוג אותו. פרסי ניסה לכרות לה איברים כדי להאט אותה אבל היא המשיכה להתקדם ולא נראה היה שהצליח לפגוע בה.
ואז בלי אזהרה קלי קפצה על צווארו. פרסי ניסה להוריד אותה  והיא תקעה את שיניה בבשרו. פרסי הרגיש איך רעל האמפוזה מתחיל להתפשט בגופו לפני שאנבת' חתכה את קלי בבטנה וזו התפוררה לאבק מפלצות זהוב.
היה להם רגע להרגע לפני שפרסי הרגיש צינה וקור מקפיא והשמש נכבתה בפתאומיות. כל אור שהיה דלוק באותו רגע נכבה והעולם הוחשך לגמרי. אנבת' מיששה את ידו ופרסי הרגיש שהיא מפחדת.
ואז הציפו את פרסי כל הזכרונות מטרטרוס, הזכרונות שניסה בכל מאודו לשכוח. כל האנשים שהכיר ומתו, הוא ראה אותם עכשיו בזכרונו, הוא נזכר במשקל השמיים על כתפיו, נלחם בלוק, שותה את דם הגרוגונה, והוא ניסה להפסיק את זה אבל לא היה מסוגל...
ידה של אנבת' הרפתה מידו אבל הוא לא שם לב לזה.
פרסי רצה שזה יפסיק, הוא רצה שזה ייגמר, שלעולם לא יאלץ לראות את זה שוב...
ואז הוא ראה את זה. יצור גבוה שריחף מעל הקרקע, מכוסה בברדס שחור ונושם בקול רשרוש מבחיל, ופרסי הרגיש שכל תקווה שהייתה בו נשאבת כמו לחור שחור...
והיצור הוציא את ידו הרירית, האפורה והמצולקת מתוך הגלימה השחורה, ופרסי הרגיש שיד מושכת אותו בצווארון כלפי הפנים של היצור... וזה הסיר את ברדסו ופרסי ראה עור אפור מצולק ורירי שהיה מתחת לכל זה... ובמקום של הפה היה רק פתח גדול ועגול שדרכו שאב היצור את האוויר בקול המבחיל הזה... והיצור הרים את פרסי מהקרקע וקירב את פניו לפיו שלו...
ואז פרסי שמע קול זועק "אקספקטו פטרונום!"
ואז ראה חיה עם ארבע רגליים וקרניים גדולות ומסועפות, שהגיעה כמו משום מקום ודהרה לכיוון היצור הנורא שלפניו.
היצור שהחזיק אותו עזב אותו והתרחק משם במהירות כאילו משהו הפחיד אותו...
בבת אחת נדלקו כל האורות מחדש ופרסי מצא את עצמו שוכב על הרצפה בסמטה שנכנס לתוכה לפני כן.
האייל שהבריח את היצור השחור והנורא דהר לכיוונו של הארי וזה ליטף אותו בתודה. לאחר שנייה האייל התפוגג לאור כסוף ונעלם.
"כולם בסדר?" שאל הארי. מקהלה של קולות עמומים ומפוחדים ענו שכן.
הארי חיפש משהו בתיקו. כשלא מצא את זה פנה לאנבת' ושאל אם יש לה במקרה שוקולד בתיק. כשענתה שלא שאל אם יש משהו שדומה לזה. גם לזה נענה בשלילה.
"למה אתה בכלל צריך שוקולד?"
"כדי לטפל בכולם נגד ההשפעה של הסוהרסן..."
"מה היה הדבר הזה?" שאל וויל את אנבת'.
"אני לא יודעת. זאת הפעם הראשונה, ואני מקווה שגם האחרונה, שראיתי משהו כמו זה. מעולם לא נתקלתי בספר עליו.
פתאום פרסי נאנק בכאב מפלח. הוא כבר הספיק לשכוח מהחתחים שהשאירה לו קלי האמפוזה שלפני כן. הוא כמעט הרגיש את תנטוס מגיע לאסוף אותו לשאול...

~אנבת'~
וויל רץ לתרמילו וחיפש את מה שנשאר מבקבוקון הנקטר שלקחו איתם. וויל קילל ביוונית.
"זה התנפץ לגמרי! אין לנו נקטר!"
אנבת' השתנקה. "ומה בדבר האמברוסיה?" שאלה.
"נגמרה עוד בקליפורניה." ענה עובד עצות.
"חייבים להגיע למחנה בהקדם!" אמרה אנבת' בבהלה.
וויל מלמל משהו על אלות הגורל והאלים והתפלל לאביו, אפולו, לעזרה.
"אני אכניס את פרסי למרכבה, ואנסה לטפל בפצע שלו כמה שיותר טוב, אבל אנחנו חייבים להביא אותו למרפאה כמה שיותר מהר." אמר וויל. "עכשיו קחי את המושכות ונעוף כבר, אסור לנו להתעכב עוד שנייה נוספת!"
אנבת' רצה למרכבה וחכתה לוויל שנשא את פרסי בידיו כי הוא כבר לא יכל לזוז. אנבת' התפללה לאפולו, אל הרפואה, שירפא את פרסי, ולחשה לעצמה: "אני לא אתן לך למות פרסי, לא אחרי כל מה שעברנו יחד, זה לא יקרה..." ולפני שהצליחה לעצור בעצמה היא התחילה לבכות.

כשהגיעו למחנה פרסי כבר היה מחוסר הכרה וגוון העור שלו נהיה ירוק חולני. הם נכנסו מעל היער ואנבת' הנחיתה אותם קרוב לבניין המרכזי. כירון ראה את הכל ממרפסת הבניין הגדול וירד לשם בריצה כשגופו נמצא מחוץ לכיסא הגלגלים המזוייף ופלג הגוף התחתון שלו- גופו של סוס לבן- היה גלוי לעין. ברגע שראה את פרסי המדמם קשות בידיו של וויל הוא הורה לו להכניס אותו למרפאה ולטפל בו בהקדם האפשרי. אנבת' רצתה לבוא גם כן, אבל כירון עצר אותה.
"עכשיו," אמר לה. "בואי ותגידי לי את מי אתם שלושתכם הבאתם לנו לפה?"