קמתי כל כך מהר, שכמעט מעדתי ונפלתי שוב על הדשא.
יד אחזה בזרועי במהירות ומשכה אותי קדימה לפני שיכולתי להגיב. ידיו על גבי, ומצמיד את גופי לשלו, כשהוא נושך בעדינות את קצה אוזני.
"אסור לך להסתובב לגמרי לבד, את יודעת את זה רייבן. מה היה קורה אילו לא היית קמה מספיק מהר?" הוא לחש בקול עדין.
גופי רעד, לא יכולתי לעצור בעצמי, "ז..זה היה... א..אתה?" הבטתי מעלה אל פניו.
בתגובה הוא רק נשך את אוזני באומצה מוגברת, שהעבירה צמרמורות לשאר גופי. הסמקתי, עורי שרף מתחת לחום הבלתי נסבל, "אאני.. יו.. יודעת.. סטפן," גמגמתי בחוסר שליטה.
הוא העביר את ידו במעלה גבי, וחולצתי התקפלה קלות. ידעתי את זה, הוא לא רצה לזוז ממני מילימטר, אבל הוא נשלח להשגיח עלי, כמו כל השומרים האחרים בגיהינום, אבא לא ייתן לי דקה לבד, לעולם. (מה אמרתי? קוץ בתחת או לא?). הוא שחרר את אחיזתו בי, ופסע פסיעה אחורנית, תופס בידי.
"סיימת כאן? אפשר לחזור לאולם?" הידק את אחיזתו בידי.
הנהנתי. (מה? אל תבקשו ממני יותר מזה ברגעים כאלה. אני גאה בעצמי שלא התחלתי להסמיק בטירוף מרוב מבוכה). סטפן חייך, הוביל אותי עד לאולם, עדיין אוחז בידי.
סטפן היה אחד השומרים המהירים והחזקים בממלכה הזאת, אבי היה גאה בו ולכן מינה אותו כשומרי האישי. הבעיה היא שסטפן התאהב בי, נדלק עלי, איך שלא תרצו לקרא לזה. ואני לא מהאלה שמתאהבות בחזרה בבן/ערפד הראשון שמסתכל עלי. אבל אני כן מהאלה שמסמניקות כל פעם שהן מקבלות תשומת לב מבנים. לא יודעת למה. הייתי כבר אמורה להיות רגילה לזה, אחרי מאה עשרים ושלושה שנים של מלכות. טוב, כנראה שלא להכל מתרגלים.
ישר כשנכנסנו דרך דלתות העץ הבחנתי באבי, עדיין יושב שם, משוחח, נאבק למצוא פתרון לבעייתו עם שריו ובחירי עמו. הלורד דרקולה, כששם לב אליי, ביקש ממני להתקרב. התייצבתי לצד אבי, מאוד קרובה לסטפן משמאלי. כבתו של הלורד דרקולה, אני אמורה לדעת על כללים חדשים, או אירועים מיוחדים כלשהם בגיהינום.
"אני אצטרך ללכת ביום אדום, אני ושאר השרים, נלך לצוד במקום התושבים. הם צריכים מזון ולא יוכלו לשרוד עוד שבוע שלם בלעדיו".
לשתוק ולהנהן כמו ילדה טובה? נאא; "אפשר לדחות את זה, ליום הרעב. וביום האדום נשאר כולנו כאן, אם אתם חושבים שזה בלתי אפשרי לצאת ביום אדום."
השרים שעמדו מולי; ראש זאב, מכשפה, סופה (כן, סופה. אתם רואים סופת טורנדו, רק בגודל ערפד, שמסתובבת ומסתחררת על המקום? דודי האהוב.) וזומבי בלי ראש מלמלו כל מני משפטים לא ברורים. סטפן פסע לעברי פסיעה כמעט בלתי מורגשת, רק שאני כן הרגשתי את זה, כשהוא הניח יד על המותן שלי, ולחץ בעדינות.
YOU ARE READING
a vampires revenge
Vampireרייבן, ערפדית שחייה בגהינים וביתו של דרקולה, פוגשת את בן התמותה היחיד עם יכולות יוצאות הדופן בעולם האנושי. ג'ון, החיי לבדו מהרגע שאביו ואימו נפטרו כשהיה תינוק, פוגש ערפדית שמטלטלת את כל עולמו. לוק, אסיר שניסה לרצוח את הלורד דרקולה ויושב בכלא, זומם א...
