כשאני נכנסת לבית הספר אני ממהרת למעבדה, שיעור מדעים. אני מגיעה דקה לפני המורה ורוב התלמידים כבר בפנים. אני ניגשת למקום שלי ליד שותפי למעבדה, ג׳ייס.
״כבר חשבתי שתאחרי שוב״ ג׳ייס צוחק ומחבק אותי.
״כמעט, אבל למזלי טיילר הסכים להסיע אותי״ אני אומרת בחיוך של גאווה.
״איך הלך לעבוד עם הארי?״
״לא עבדנו יחד... בעיקרון אני עשיתי את הכל״
״את צוחקת״ הוא אומר ברצינות.
״לא, אני רצינית לגמרי״ אני אומרת בייאוש ״וזה היה מעייף״
״אמרתי לך שאת צריכה להחליף שותף... הוא כזה מניאק״ ג׳ייס אמר.
״חבל שלא הקשבתי לך, אבל זה כבר לא משנה כי מחר אני צריכה להגיש את העבודה״
״לפחות יהיה לך ציון טוב״
״לפחות״ אני נאנחת, המורה נכנסת למעבדה בדיוק בצלצול וכולם משתתקים וניגשים למקומות.
מאוחר יותר, באחת ההפסקות, אני ובריאנה הולכות לקפיטריה ובדרך היא שוב אומרת לי למה אני צריכה להיפרד מג׳ייס.
זה כאילו היא מכינה נאומים שלמים שהמטרה שלהם היא לשכנע אותי להיפרד ממנו.
״בפעם המי יודע כמה ברי, אני אוהבת אותו״ אני נאנחת, צליל התראה מהטלפון נשמע ואני מוציאה אותו מהכיס ופותחת את המסך.
״את פשוט לא מבינ-״ היא מתחילה להגיד משהו אך משתתקת.
״מה?״ אני שואלת וממשיכה ללכת, ואז אני מרגישה שהיא לא לידי ומרימה מבטי מהטלפון. מה שאני רואה מאכזב אותי, אבל שיגרתי.
ג׳ייס מרביץ לאיזה נער. הוא דוחף את הנער, שכמו בדרך כלל אני אפילו לא מזהה, ללוקרים וממשיך להרביץ לו. הנער לא נשאר חייב והם ממשיכים להרביץ אחד לשני לא רחמים.
אני לא יודעת מה לעשות, כי מניסיון אם אני אצעק כמו בסרט את השם שלו הוא לא יפסיק...
למזלי, ופחות למזלו של ג׳ייס, מורה מגיע למקום ומפריד ביניהם.
״חשבתי שאמרת שדיברת איתו על זה״ קולה של בריאנה מקפיץ אותי.
״אל תתחילי בריאנה, אני כנראה אצטרך לדבר איתו שוב״ אני נאנחת.
כשהוא מובל לחדר המנהלת המבטים שלנו נפגשים, אני יודעת שהמבט שלי בטח מאוכזב. את המבט שלו אני לא מצליחה לפענח.
---
סוף יום הלימודים הגיע ולא ראיתי את ג׳ייס בשום מקום.
כשאני יוצאת משער בית הספר אני רואה את ג׳ייס שעון על המכונית שלו ומסביבו כמה חברים שלו, שאני לא ממש מחבבת.
אני מהססת אם לגשת אליו או לא, ואז הוא מבחין בי וקורא בשמי.
ככל שאני מתקרבת אליו יותר אני מבחינה בסימן האדום מעל הגבה שלו, שריטה שנראית כואבת במיוחד.
״דברו איתי״ הוא אומר לחבריו כשאני נעמדת מולו, אפילו אני מבינה את הרמז לכך שהוא רוצה שהם ילכו. הם הולכים וג׳ייס ואני מביטים אחד בעיניו של השני במשך כמה שניות.
״אתה הבטחת״
״מאלין אני מצטער״ הוא משפיל מבטו.
״אמרת שתפסיק עם הקטטות המטופשות האלו! עברו רק כמה ימים ותראה מה קרה!״ אני אומרת בכעס ומסמנת לגבה שלו.
״זה הוא התחיל הוא אמר ש-״
״זה לא מעניין אותי ג׳ייס, אתה איכזבת אותי״ אני קוטעת אותו ומתרחקת משם, מתחילה ללכת לבית שלי. מתחיל לרדת גשם ואני כל כך מצטערת על כך שלא התקשרתי לטיילר והחלטתי ללכת ברגל...
אחרי כמה דקות של הליכה מכונית נעצרת לידי. אני ממשיכה ללכת והמכונית פשוט ממשיכה לנסוע לפי קצב ההליכה שלי. לבסוף אני נעצרת והחלון נפתח. אני חושבת שזה... הארי?
״מה אתה רוצה?״ אני שואלת בכעס.
״את צריכה טרמפ״ הוא קובע בשבילי עובדה.
״אני לא״
״את כן, תיכנסי״
״אני רטובה״ אני אומרת ומסתכלת על הבגדים שלי.
פשוט תיכנסי לאוטו המים כבר יתייבשו מתישהו״
אני נאנחת ונכנסת לאוטו, כי ממש קר לי.
״תודה״ אני אומרת כשאנחנו קרובים לבתים שלנו.
״אני לא נחמד או משהו״ הוא אומר אחרי שהחנה את האוטו ומביט בי.
״זה היה נחמד״ אני אומרת בחיוך.
״לא, זה היה רק כי את בחורה ואת גרה לידי אז חבל שתלכי בגשם״ לפתע אני מבחינה במשהו שנראה כמו חתך לאורך הצוואר שלו, ובשריטה שעוברת ממתחת לגבה הימנית שלו ועד למעליה.
״מה קרה?״ אני שואל וסוקרת את הפצעים.
״זה סתם״ הוא אומר ומשחרר את חגורת הבטיחות.
אני יוצאת מהאוטו והוא יוצא אחריי, ״זה לא נראה סתם״
״תקשיבי זה שהסעתי אותך הביתה לא אומר שאנחנו ידידים או משהו אז תתעסקי בעניינים שלך״
אני רק מהנהנת והולכת לבית שלי, הוא טיפוס מוזר. רוב התלמידים מתרחקים ממנו, אבל אני לא מוצאת סיבה למה.
אני צריכה לגלות את הארי. את הארי האמיתי.
***
מצטערת על העיכוב... תגיבו בבקשה❤️
YOU ARE READING
I Hate The New Boy - Harry Styles Fanfic (Book 1)
Fanfictionמאלין היא נערה בת 17 שנמצאת בשנה הלפני אחרונה ללימודים. היא אוהבת לקרוא ומשקיעה בלימודים, אבל היא לא סגורה ובודדה. היא ביישנית, אבל יש לה חברות ולמרות שהיא לא אוהבת את זה; היא הולכת למסיבות. ג׳ייסון הוא החבר של מאלין ואם יש מישהו שמתאים יותר להגדרה...
