למרות שהיו רק חמש תגובות אני מעלה פרק...
והפעם תגיבו(;
***
למחרת אני מתעוררת בידיעה שזה עומד להיות יום מסובך.
אחרי שנזכרתי במה שהיה אתמול, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה.
אני זוכרת שהארי היה ממש דבוק אליי במשך כל המסיבה, ואני זוכרת בבירור שהתנשקנו אבל אין לי מושג איך זה הרגיש...
כשאני נכנסת לבית הספר אני ממהרת ללוקר שלי כדי לקחת את הספר ואת המחברת בגיגאוגרפיה שלי.
אני מסדרת את תיק הצד שלי, מחזיקה ביד אחת את הציוד וביד השניה סוגרת את הלוקר.
כשאני מסתובבת נשימתי נעתקת, הארי מולי והוא מצמיד את גבי אל דלת הלוקר, אני מוכרחה להודות שזה כאב.
״היי״ אני מנסה להישמע לא לחוצה ״הכל בסדר?״ אני שואלת כשמבינה שהבעת פניו כעוסה, ואם זה היה אפשרי להבות היו משתקפות בעיניו ולא דמותי.
״את שיקרת לי!״ הוא צועק וכל המבטים מופנים אלינו ״את פאקינג שיקרת לי ואני נפלתי בזה!״
״מה קורה הארי? לא שיקרתי לגבי כלום״ אני מנסה להכחיש שמדובר במה שאני חושבת עליו.
״כל הזמן הזה ששיחקת אותה נחמדה היה זיוף! בסך הכל רצית להשיג עוד ניקוד באיזו תעודה מזדיינת!״ הוא ממשיך לצעוק ויד אחת שלו חובטת בלוקר , ממש ליד ראשי.
״הארי בבקשה תירגע״ אני מנסה להרגיע אותו, מודעת לכך שכולם עומדים מהצד וצופים במתרחש. ואם זה לא מספיק, אז ג׳ייס עומד עם חברים שלו וצוחק, הוא צוחק עליי.
״אני לא אירגע כי את חושבת שאני מטומטם! בגלל זה עזרת לי את וכל המערכת הדפוקה הזאת!״ הוא לא עוצר לרגע ואין ספק שהוא כועס ״כדאי לך מאוד להיזהר ממני״ הוא לוחש לי באוזן ולאחר מכן מסתלק משם.
הצילצול נשמע ואני מסדירה את נשימותיי לפני שאני רצה לכיתה.
---
את המשך היום אני מעבירה בכך שאף אחד חוץ מבריאנה לא מדבר איתי, יורדים עליי בכל הזדמנות, מתרחקים ממני כאילו מה קרה, וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה הארי.
הצילצול של סוף השעה האחרונה נשמע, הארי ישב לידי. שנינו קמים ומכניסים את הציוד לתיקים, הוא מסיים ואני רוצה להגיד סליחה
אבל הוא הולך משם במהירות.
בריאנה סיימה את הלימודים להיום לפני שעה, אז אני צריכה לחזור לבית לבד.
האופציה היחידה שלי היא לנסוע באוטובוס, אז אני הולכת מהר לתחנה כי אני יודעת שהאוטובוס האחרון עומד להגיע.
אני מגיעה לתחנה בשניה האחרונה, ועולה לאוטובוס ממש לפני שהוא מתחיל בנסיעה. אחרי שאני משלמת לנהג אני מתחילה לחפש מקום, אני הולכת בזהירות במעבר הצר, אבל מישהו דוחף אותי ואני נופלת.
מיד גלי צחוק רמים מתחילים להישמע באוטובוס, וכולם מעודדים את ג׳ייסון. מה שמוזר זה, שלג׳ייסון יש מכונית והוא גר רחוק ממני, אז אני מניחה שהוא עלה על האוטובוס בכוונה.
אני קמה ומעבירה אליו מבט מהיר, הוא צוחק עם החברים שלו ואפילו לא טורח להביט בי.
כשהנסיעה הארוכה והמייגעת סוף סוף נגמרת אני נדחקת בין הנערים והנערות כדי להגיע לדלת, וכשסוף סוף אני דורכת על המדרכה אני מרגישה הקלה עצומה.
אבל ההקלה מיד נגמרת כי אני נופלת שוב, מישהו דחף אותי שוב יותר נכון.
״מה לעזאזל״ אני מתרוממת ומשפשפת את הג׳ינס שלי, לאחר מכן אני מסתובבת ורואה את ג׳ייסון והארי עומדים מאחוריי כשהם שופכים את תכולת התיק שלי למדרכה.
״זה לא הסוף, אז כדאי לך להמשיך להיזהר, ותישתדלי לעשות את זה טוב יותר״ הארי אומר לפני שהוא וג׳ייסון הולכים משם.
אני המומה. הם הולכים לבית של הארי.
האקס שלי והבחור שבגללו רבתי עם האקס שלי הפכו לחברים.
זה הולך ונהיה מוזר יותר...
***
ורק שתדעו שבקרוב הפאנפיק נגמר...
YOU ARE READING
I Hate The New Boy - Harry Styles Fanfic (Book 1)
Fanfictionמאלין היא נערה בת 17 שנמצאת בשנה הלפני אחרונה ללימודים. היא אוהבת לקרוא ומשקיעה בלימודים, אבל היא לא סגורה ובודדה. היא ביישנית, אבל יש לה חברות ולמרות שהיא לא אוהבת את זה; היא הולכת למסיבות. ג׳ייסון הוא החבר של מאלין ואם יש מישהו שמתאים יותר להגדרה...
