אוקיי לפני הפרק שתי הודעות:
1. אני החלטתי שאני אעלה פרק פעם בשבוע, ואם לא יהיו תגובות אני לא אעלה כי זה מאכזב.
2. יש לי פאנפיק חדש, שונה לגמרי מהפאנפיק הזה. אשמח שתיכנסו לפרופיל שלי ותיקראו אותו.
פרק 8:
אחרי השיחה המוזרה בחדר המנהלת אני מבינה את גודל ההחלטה שקיבלתי: אני צריכה לעזור למישהו לשפר את הציונים שלו כדי להעלות את הממוצע שלי וזה בלי שהוא או מישהו אחר ידע...קל זה לא יהיה.
אני שומעת את הצלצול בדיוק כשאני יוצאת משם, ובמזל מגיעה לפני המורה.
אני ממהרת למקום שלי, ליד הארי כמובן, ולאחר שאני מתיישבת אני מוציאה את הציוד.
שיעור ההיסטוריה המשעמם מתחיל, ואני מנסה ממש להתרכז. אני יודעת שזה ישמע ׳חנוני׳ אבל: אני אוהבת היסטוריה. טוב, אני אוהבת די הרבה מקצועות... זה לא שאני כל היום קוראת על המהפכה הצרפתית או משהו, אבל זה לא משהו שנוא עליי, כי זה בסך הכל סיפורים מפעם.
לקראת סיום השיעור המורה מודיעה שיהיה בוחן קטן בשיעור הבא, לאחר מכן היא נותת לנו כמה שאלות לענות עליהן.
אני שמה לב שהארי לא מצליח לענות על שום שאלה, ״אתה צריך עזרה?״ אני שואלת בשקט.
״לא״ הוא עונה ובדיוק הצלצול נשמע.
הוא קם ואוסף את הציוד, בדיוק כמוני, ״יש בוחן בשיעור הבא, אני יכולה לעזור לך להתכונן״ אני מציעה שוב עזרה.
״שעה אחרי סוף היום, אצלי״
ג׳ייס מופיע ממולינו בדיוק כשהארי מסיים את המשפט, משהו בהבעת פניו אומר לי שהוא עצבני, אבל שלא שמע מה הארי אמר אחרת כבר היו פה מכות.
ג׳ייס ניגש אליי ומחבק אותי מאחור, מניח נשיקה קטנה על הלחי שלי ״הולכים?״ הוא שואל. אני מהנהנת ויוצאת איתו מהכיתה.
״מה זה היה בכיתה?״ ג׳ייס שואל כשהוא מסיע אותי לבית.
״מה היה בכיתה?״ אני שואלת בבילבול.
״דיברת עם הארי...״
״ו...?״ אני צוחקת ״אסור לי לדבר איתו?״
״לא, אסור לך״ הוא אומר בקשיחות.
---
בערב אני לובשת מכנס אפור רחב וחולצה לבנה ארוכה. אני נועלת נעלי אולסטאר ומתאפרת מעט ולאחר מכן יוצאת לביתו של הארי עם הטלפון בכיס והציוד הלימודי ביד.
אני דופקת על דלת ביתו והוא פותח אותה, אלוהים הוא נראה טוב. לעזאזל על מה אני חושבת?!
״היי״ אני אומרת בחיוך. אנחנו נכנסים לבית וקריאה נשית בשמו של הארי מגיעה מהמטבח.
תוך שניות מופיעה מולינו אישה מבוגרת שאני מנחשת שהיא אימו של הארי, ״אז את הבחורה שהארי נפגש איתה כדי שתעזור לו?״
״אמא!״ הארי כמעט צועק, אני יודעת שהוא מובל וצוחקת.
״אני מקווה שהציונים שלו ישתפרו בזכותך״ היא צוחקת ״תהנו!״ היא מוסיפה בחיוך וחוזרת למטבח.
״עשתה לך פאדיחות?״ אני מתאפקת לא להמשיך לצחוק כשאנחנו עולים למעלה. הארי לא עונה וממשיך ללכת.
אנחנו נכנסים לחדר שלו, שנמצא בדיוק במקום בו החדר שלי נמצא בבית שלי, ורק מעוצב שונה.
שני קירות צבועים בשחור ושניים בלבן, הרהיטים שחורים.
״אני רואה שהפצע כמעט עבר״ אני אומרת כשאנחנו מתיישבים אחד ליד השני על יד השולחן.
״כן... חבר שלך יודע להרביץ״ הוא אומר ומשהו בהבעת פניו אחרי כמה שניות מסמן שלא הייתי צריכה לשמוע את זה.
אני עושה חישוב מהיר ומבינה, ״זה מג׳ייס?״ אני שואלת בהפתעה.
״אני ממש לא הייתי אמור להגיד לך את זה עכשו״ הוא אומר ומשפיל מבטו.
״אני כל כך הולכת להרוג אותו״ אני ממלמלת.
״בבקשה לא מאלין״ הארי מרים מבטו אליי ״וגם... אל תגידי לאף אחד שאת עוזרת לי, הם יחשבו שאני מטומטם״ הוא מגחך אבל אני יודעת שזה חשוב לו.
״רק תבטיח לא להסתבך איתו״ אני אומרת והוא מהנהן.
״תודה״ הוא לוחש בשקט, אני רק מחייכת ואנחנו עוברים לשאלה הבאה.
YOU ARE READING
I Hate The New Boy - Harry Styles Fanfic (Book 1)
Fanficמאלין היא נערה בת 17 שנמצאת בשנה הלפני אחרונה ללימודים. היא אוהבת לקרוא ומשקיעה בלימודים, אבל היא לא סגורה ובודדה. היא ביישנית, אבל יש לה חברות ולמרות שהיא לא אוהבת את זה; היא הולכת למסיבות. ג׳ייסון הוא החבר של מאלין ואם יש מישהו שמתאים יותר להגדרה...
